גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 241ראשיהפצה

תשובה ניצחת - סיפור לשבת

10/05/07, 15:24
עודד מזרחי

חזי בן השלושים מאלון מורה, סגן במילואים, הגיע לנקודת המפגש באשקלון כדי לנסוע משם באוטובוס לבסיס צאלים. הוא הצטרף לקבוצת קצינים שהיוו צוות הכנה למילואים. חזי, שהיה חייל הסדר בשירותו הסדיר, היה הדתי היחיד בשטח. הוא כבר ציפה לתפילות ביחיד, וקיווה שיוכל לשמור איכשהו על סדרי לימודו.

במקום המפגש פגש את אלי, שפנה אליו בנימת התפעלות: "שמע, חזי, לפני כמה חודשים היינו כמה קצינים מהגדוד עם החבר'ה שלך, הסדרניקים בשירות מילואים...".


דממה נפלה באוהל. כל העיניים הופנו לעבר זירת האירוע. חזי הופתע מאוד. הוא לא ידע איך להתחיל לענות לאריק. הוא ניסה להפעיל את מוחו היגע. הוא לא היה קוטל קנים, וכמה מתלמידיו אפילו קראו לו 'הרב יחזקאל', אבל באותם רגעים, באוהל הלוהט, הוא איבד את עשתונותיו מול ההתקפה החזיתית של אריק
חזי קטע אותו: "למה החבר'ה שלך?".

"בחייך, הרי כל הדתיים מכירים...".

חזי ניסה להסביר לו שלא כל הדתיים מכירים זה את זה, אבל אלי המשיך בהתלהבותו: "איזה חבר'ה! חבל לך על הזמן. מה זה נהנינו איתם. אנשים על רמה מכל הבחינות".

הם הגיעו לצאלים והחלו בפעילות מבצעית. פעם, בעלות השחר לאורך הירדן בעת פתיחת ציר, אמר אלי לחזי: "שמע משהו. אני למדתי ביולוגיה לתואר שני, ואף אחד לא יכול לספר לי שאין אלוקים!".

חזי שמח מהתעוררותו הטבעית של אלי, שהמשיך בהשתפכות נפשו, במקום ובזמן המרהיבים: "הייתי כבר במקומות הכי יפים בעולם, במזרח במערב, ובכל פעם שהגיעה שבת התעוררה אצלי תחושה מיוחדת, מין עצבות דקה ונעימה כזו, התעלות רוחנית שאי אפשר לתאר".

כעבור כמה ימים, לאחר סעודה צבאית דשנה, הלכו החבר'ה לאוהל כדי לנוח חצי שעה לפני שיצאו שוב לשטח. היה חם מאוד באוהל. כולם ניסו לעצום עין כדי לחדש את כוחם, ואז החליט חזי לנצל את הזמן הקצר והוציא מתיקו ספרון משניות קהתי בפורמט כיס, מסכת שבת, כדי להדביק איכשהו את סדר לימודו. היה מוטה על מיטתו וניסה, למרות עייפותו, להתרכז בכתב.
לצדו השתרע סגן אריק, המ"פ; מצליחן מובהק, בצבא וגם באזרחות. רופא שיניים, איש שייטת לשעבר, ספורטאי, דייג, צוללן, גולש ומה לא. אריק התרומם לפתע כמו אריה, הזדקף במיטתו, פנה לעבר חזי וסובב את כף ידו בתנועת התרסה: "תגיד לי, זה מה שיש לך לעשות בחום הזה, בכמה דקות של מנוחה? ללמוד תורה?! מה יוצא לכם מכל לימוד התורה הזה? בשביל מה כל זה?!".

דממה נפלה באוהל. כל העיניים הופנו לעבר זירת האירוע. חזי הופתע מאוד. הוא לא ידע איך להתחיל לענות לו. הוא ניסה להפעיל את מוחו היגע. פסקאות מ'אורות התורה' וציטוטים על סגולת ישראל התערבבו במוחו עם הוכחות חותכות על מתן תורה וסיפורי מופתים על הגאון מוילנא. הוא ניסה להיזכר בשיעורים שהעביר בעצמו. הוא לא היה קוטל קנים, וכמה מתלמידיו אפילו קראו לו 'הרב יחזקאל', אבל באותם רגעים, באוהל הלוהט, הוא איבד את עשתונותיו מול ההתקפה החזיתית של אריק. הוא התחנן בלבו: ה' תעזור לי! אולי הבנאדם הזה באמת מחפש תשובה אמיתית?! מאיפה אביא לו אותה עכשיו?! הראש שלי סתום וגם הפה...

הוא החל למלמל: "תראה, זה לא פשוט... קצת קשה להסביר את זה על רגל אחת...".

דבריו נשמעו מעוררי חמלה לעומת התקפת המחץ של אריק. הוא חש מובס. מאין יבוא עזרו? ואז לפתע הזדקף ממיטתו אלי המנומנם ופנה לאריק: "בוא הנה, אריק, על מה אתה מדבר!?...".

אלי ניצב על שתי רגליו והחל לספר: "לא מזמן היינו, אני, ישראל וג'קי בחודש מילואים עם ההסדרניקים האלה. איפה אתה חי?! החבר'ה האלה, אני אומר לך, שומרים כמו שצריך, כל אחד עוזר לשני. אם אתה מעיר אותם באמצע הלילה להחלפת משמרת, אתה רק צריך לגעת בהם והם קמים, בלי 'עזוב אותי' ובלי 'כואב לי הראש'...".

חזי היה בהלם. לא פילל לעזרה מסיבית שכזאת. גם אריק היה מופתע ולא פצה את פיו. אלי המשיך בנאומו: "בחייך, אריק. בתורנויות המטבח שלהם סניטציה זה סניטציה! ראש גדול, אני אומר לך, והם לוחמים לוחמים! ועוד דבר: במשך חודש שלם לא שמענו מהם מילה גסה אחת! תאמין לי, בסוף החודש כבר שכחתי איך אומרים את המילים האלה, שלפני כן לא הייתי יכול להרכיב משפט אחד בלעדיהם...".

חזי החל להפנים שסיעתא דשמיא הגיעה. אריק ניסה למלמל משהו, ואז נעץ אלי את משפט המחץ: "מה אתה מדבר, אריק, מאיפה אתה חושב שכל זה בא?! החבר'ה האלה, זה מה שהם עושים בישיבה, לומדים תורה! ואתה עוד שואל בשביל מה צריך את זה...".

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il