גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 242ראשיהפצה

פריחה מחודשת - תרבות ופנאי (דיסק)

'פרחי מיאמי' יוצאים באלבום חדש שמנסה לשחזר את ההצלחה של פעם.
17/05/07, 18:19
מרים הופמן

אלבום: משיח / ירחמיאל ביגון ופרחי מיאמי (גרינטק).

כתיבה על אלבום חדש של פרחי מיאמי אינה יכולה להיות נטולת הקשרים והיסטוריה. הנוכחות של המקהלה הזו בנוף המוסיקלי היהודי בשלושים השנים האחרונות מכניסה אותם אחר כבוד לפנתיאון המוסיקלי היהודי, שבכל פעם שנדרשים אליו צעדה בשביל הנוסטלגיה היא דבר מתבקש והכרחי.

כבר שלושים שנה מנצח ירחמיאל ביגון על מקהלת הבנים האמריקנית. הרבה שינויים עברה המקהלה עם השנים: מיאמי הומרה כבר מזמן בניו יורק, והערוגה הפרחונית מתחדשת עם כל 'נגלה' של התבגרות והתחלפות הקולות. על זה ניתן להוסיף גם את מקהלות הבנים המנסות לחקות ולחדש, אבל נראה שלמרות הכול, פרחי מיאמי הייתה ועודנה ה'פרחי' הכי מוצלחת בסצנה היהודית.

מהו הסוד של מיאמי? בעיקר ירחמיאל ביגון, המלחין והמנצח שמשכיל כל השנים לכוון את קולות הילדים לכיוון הרמוני ולא מאנפף ומצווח, כמו במקהלות בנים אחרות בשטח. ביגון עובד קשה כל השנים ומקפיד להוציא אלבום חדש בכל שנתיים בממוצע, מה שמשאיר את ה'פרחי' בתודעה גם אם כבר הרבה זמן לא היה להם להיט היסטרי.

נראה שגם ביגון מתגעגע לתקופת הלהיטים, וכך נשמע האלבום החדש שלהם: 'משיח'. ארבעה לחנים חדשים יש באלבום הזה, ארבעה שירים מאלבומי עבר בגרסת הופעה ושתי מחרוזות להיטים, היוצרים את התחושה שמישהו רוצה מאוד לחזור 15 שנה אחורה, ומנסה ליצור את האשליה שאנחנו שוב בתשנ"ג והשיר 'לא ישא גוי' הוא השלאגר הבא.

עם זאת, אפקט החמידות של הבנים לא פחת עם השנים, והם מצליחים לשמור על אנרגיה וטוהר שנדיר למצוא בעידן ציני כשלנו. הקול של ירחמיאל ביגון חם ונעים כתמיד, ובכל פעם שהוא נותן לעצמו לשיר ממש, ולא להיות רק ריפוד רקע, זהו רווח אמיתי למאזינים. גם המחרוזות, המאפשרות היזכרות בשירי מופת כמו 'זעקתי' ו'אחת שאלתי', יוצרות חוויית האזנה נעימה ומרגשת.

אבל בכל זאת משהו חסר, ומעל לכל יש תחושה שאולי נוסחת הפלא של ביגון צריכה קצת להתרענן.

מי שאוהב את המוכר ונהנה להשוות גרסאות אולפן עם גרסאות הופעה יהנה מ'משיח'. מי שמצפה לשינוי וחדשנות מבית ביגון לא ימצא אותם פה, אבל זו הזדמנות פז לרוץ ולאוורר את הקלטות הישנות ולגלות שיש בהם כמה וכמה שירים שלא התיישנו בכלל.
 
אחת  בודדת

סך הכול / יונתן רזאל (התו השמיני)

הסינגל הראשון של יונתן רזאל נשמע מוכר כבר מהאזנה ראשונה; מהשירים האלו שלא שמעת אף פעם אבל כנראה יש להם כוח לעורר בך משהו שכבר היה שם קודם.

רזאל מגיע מעולם המוסיקה הקלאסית. במשך השנים ביכר את אחורי הקלעים ועבד כמעבד וכמנצח. הוא ניצח בין השאר על תזמורת רעננה והתזמורת הקאמרית הישראלית, ועבד עם כמה מבכירי המוסיקאים בישראל.

בתהליך חיפוש דרכו האישית גם יצא אט - אט אל קדמת הבמה, בעיקר דרך שיתוף הפעולה המסקרן שלו עם זמר מחפש דרך נוסף – אביתר בנאי. יחד יצאו בשנים האחרונות למסע הופעות חצי חשאי, שם קיבל רזאל הזדמנות לבדוק את השטח כזמר, ואולי גם את האומץ לצאת להפקת אלבום הסולו שלו, כשאביתר בנאי על ההפקה המוסיקלית.

ב'סך הכול' אלו הפסנתר והשירה הרכה אך הבטוחה של רזאל, יחד עם המילים הפשוטות עד כדי הטעיה ('סך הכול רצית להביא קצת דבש/ לשמח את העולם/ ולראות עוד יום') שמצליחים להיכנס לחדרי הלב, ולהשיב בו רוח מוסיקלית חדשה ומעוררת ציפייה להמשך.