גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 242ראשיהפצה

חידוש או דשדוש? - בגליון השבוע

מייסדי "מליאת יש"ע המתחדשת", שהתכנסה לראשונה בשבוע שעבר, מביעים סיפוק מהדיונים הרציניים ומשיתוף הפעולה של הנבחרים.
17/05/07, 18:19
חגית רוטנברג

לא מן הנמנע שבמסגרת מתיחת הפנים שעוברת בימים אלו מועצת יש"ע, את תפקיד היו"ר הבא תאייש דווקא אישה. המועמדת הפוטנציאלית, שרה אליאש מקדומים, מצטנעת עדיין. "אולי בהמשך, אני עוד לא יודעת. אני מרגישה שאני צריכה עוד ללמוד ולרכוש ידע בתחום. כרגע זה לא אחראי מצדי, זה עדיין לא המקום שלי".

במסגרת הבחירות להנהלה המורחבת של מליאת יש"ע המתחדשת, שהתקיימו ביום שישי האחרון, היתה אליאש המועמדת הראשונה שנבחרה. "זה החמיא לי", היא מודה, "אך זה עדיין לא הופך אותי למומחית ולמקצועית. אני לא יודעת כמה אוכל להיכנס לתחום בטווח הארוך, ועד כמה אוכל להשפיע".

הבחירות להנהלה התקיימו במסגרת כינוס היסוד של המליאה המתחדשת, שהתקיים בסוף השבוע האחרון באריאל. 65 חברים אישרו את השתתפותם במליאה, שנבחרה על-ידי ועדת ההיגוי. בראשה של זו עמדו בין השאר עדי מינץ, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, הרב אליקים לבנון ושרה אליאש, מנהלת אולפנת להב"ה בקדומים. חברי המליאה כוללים אישי חינוך, רבנים, אישי ציבור ואנשי מעשה. 

הדמוקרטיה בדרך

מפתח ההרכב של ההנהלה המובילה את הגוף כולל עשרה נבחרי ציבור מתוך המליאה, ארבעה ראשי מועצות מקומיות, שני ראשי מועצות אזוריות ונציג 'אמנה'. מלבד אותם 17 חברי הנהלה, ייבחרו שישה חברים נוספים לאחר שיתקיימו בחירות דמוקרטיות למליאה. חברי ההנהלה שנבחרו הם שרה אליאש, דני דיין, הרב אליקים לבנון, עדי מינץ, אורי אליצור, יפעת ארליך, הרב אהרן אייזנטל, חנן פורת, יגאל כהן-אורגד ומשה לשם. לצדם יכהנו בהנהגה במקומות המשוריינים בנצי ליברמן, שאול גולדשטיין, פנחס ולרשטיין, צביקי בר-חי, משה רוזנבאום, הרצל בן ארי וזמביש.

במהלך היומיים של כינוס היסוד התקיימו דיונים בוועדות בנושאים שונים, ובעיקר ניתנה לחברים האפשרות לחוש לאן נושבת הרוח בגוף החדש. בישיבת המליאה שנעלה את הכינוס לא התקיימה הצבעה על הצהרת יסוד כזו או אחרת, אולם הוחלט כי ההנהלה תחל בעיצוב תכנית פעולה על יסוד שלושה עקרונות: בעדיפות הראשונה עומדת משימת עיצוב תודעה תומכת התיישבות לכלל הציבור, לאחר מכן חיזוק וביסוס היישובים ולבסוף התחייבות למאבק נחרץ נגד כל ניסיון עקירה וגירוש. 


במהלך היומיים של כינוס היסוד התקיימו דיונים בוועדות בנושאים שונים, ובעיקר ניתנה לחברים האפשרות לחוש לאן נושבת הרוח בגוף החדש. בישיבת המליאה הוחלט כי ההנהלה תחל בהכנת תכנית פעולה על יסוד שלושה עקרונות: עיצוב תודעה תומכת התיישבות לכלל הציבור, חיזוק וביסוס היישובים והתחייבות למאבק נחרץ נגד כל ניסיון עקירה וגירוש טיזר 2: "לגבי תודעה והתיישבות אין מחלוקת", אומר נועם ארנון מחברון, "אבל לגבי ניהול מאבק אמיתי, ולא מאבק צעצוע, לא ברור לי שזו יכולת שקיימת בגוף שהתכנס שם. כולם מדברים על אחדות ואהבת ישראל, שהם ערך חשוב בעיני, אך בלי נכונות לסחוף המונים למאבק ממשי, המשימה העיקרית של הגוף הזה – שמירה על ההתיישבות – לא תהיה ניתנת לביצוע"
"ההנהלה", אומרת אליאש, "תתכנס שוב ביום שישי הקרוב ותתחלק לוועדות פעולה". "מתחילים לעבוד. הוועדות יזמינו מומחים בתחומן, החברים יקיימו דיונים ויגישו הצעות לכינוס המליאה הבא שיתקיים בעוד שישה שבועות". הנושאים שעומדים כרגע על הפרק קשורים בעיקר לגיבוש תוכני ואדמיניסטרטיבי של הגוף החדש.  

כוחה של האחדות

אליאש שעמלה עם חבריה במשך לילות לבנים וארוכים על הקמתו של הגוף, מרוצה מההיענות הגבוהה של החברים. מבחינתה, עצם הישיבה והדיון שקיימו גורמים מקצוות שונים של הקשת הכתומה הם צעד חשוב קדימה. "כל הפיצולים הללו מחלישים אותנו מאוד", היא אומרת בכאב. "לצערי, יש מי שלא מוכנים להידבר".

אליאש מכוונת דברים אלו כלפי שני החברים שהחליטו לפרוש מהמליאה – בועז העצני ממטה 'חומש תחילה' וצפריר רונן, חבר 'פורום נהלל'. השניים הגישו יחד עם נעם ארנון ומשה לשם מסמך עקרונות שביקשו כי המליאה תצביע עליו, מה שלא נעשה. המסמך כלל בין השאר קביעה כי כל גירוש יהודים הוא מעשה בלתי חוקי ופשע, וככזה יש להתנגד לו בכל דרך מלבד שפיכות דמים. כמו כן קורא המסמך לפעול לחזרה לכל יישוב שנחרב בגירוש תשס"ה. יצוין אגב, כי גם נייר עמדה שניסח הרב יעקב מדן לא הועלה להצבעה במליאה.

העצני סבור כי דחיית ההצבעה על העקרונות שהציג מוכיחה כי מדובר למעשה בגוף אנמי, שמבחינת הנהגת המאבק לא יהיה הבדל בינו לבין הקו המתון הקודם שהובילו ראשי מועצת יש"ע. "בכפר מימון הם הבטיחו לנו מאבק, וזה נגמר כפי שזה נגמר. אני לא מוכן לתת לזה יד שוב", הוא קובע.

אליאש אומרת בתגובה שהצבעה מסוג זה לא הייתה על סדר היום מלכתחילה. "אני גם סבורה שניסוח מסמך עקרונות תוך כמה שעות איננו רציני. בעיני זה סתם תירוץ כדי לעזוב". לגופם של דברים, מודה אליאש כי אינה יודעת אם בזמן מאבק יוכלו כל חברי ההנהגה ליישר קו, "אבל בהסתכלות הכללית, הפיצולים מזיקים לציבור שלנו". לדעתה, שילוב הכוחות כעת צריך להיות מכוון למשימה העיקרית: "להשפיע על העם שיושב על גדות הירקון, והוא כל-כך רחוק".

לעומת העצני ורונן, בחר משה לשם, חברם לדרך האידיאולוגית ומראשי תנועת 'שנית גמלא לא תיפול', להציג מועמדות להנהלה המורחבת, וכאמור נבחר לכהן בה. מבחינתו של לשם, החלטתם של שני חבריו עדיין איננה סופית, והוא מתכוון לעשות כל מאמץ להשיבם אל חיק המליאה. "אני מצולק מאבקים, ואינני צריך קבלות על כך", הוא מקדים, "אבל לדעתי לעזוב בשלב זה זו שגיאה. להתארגנות הזו ראוי לתת זמן ויש לראות איך לאחד את הכוחות. מצב הפירוד הנוכחי אינו אופטימלי לקיום מאבק. צריך להקרין אחדות כלפי הציבור, שנמצא במצב שפוף". לשם מבטיח כי ידאג שמסמך העקרונות שהציג עם חבריו יעבור בישיבת ההנהלה הקרובה, והוא מתכוון לממש כל מילה שכתובה בו.

מה תעשה אם תגלה שקו המאבק שתוביל ההנהגה אינו לרוחך?

"ודאי שיש לי קווים אדומים, וכשאצטרך אומר את כל מה שיהיה לי לומר. אבל כעת הארגון רק מתחיל ללכת. להצהיר כעת 'מה אעשה אם', הופך את כולנו להיות חברים בגוף הזה על זמן שאול". 
 
רגל אחת בפנים

מי שעדיין לא פרש, אך גם לא ברור לו שיישאר חבר מליאה הוא נעם ארנון מחברון. ארנון מעדיף כרגע לשבת על הגדר, עד שיתקבלו תוצאות ישיבת ההנהלה הקרובה לגבי מסמך העקרונות שהציג, ואז יחוש לאן נושבת הרוח. "הייתה לי התלבטות קשה מלכתחילה אם ללכת", הוא מודה. "חששתי שהכיוון לא ישתנה, ויקום גוף שפעם נוספת לא יוכל להציב עמדה נחרצת מול יוזמות גירוש. החלטתי בסוף לבוא, כי אי אפשר לא לתת הזדמנות ליוזמה של אחדות, אבל באתי מתוך מטרה לראות שינוי דרך".

ארנון מסביר כי לתפיסתו, הנהגת יש"ע צריכה להתבסס על יסודות של חיזוק ההתיישבות, מהלך הסברתי ותודעתי ונכונות למאבק רחב בשטח. "לגבי תודעה והתיישבות אין מחלוקת", הוא אומר "אבל לגבי ניהול מאבק אמיתי, ולא מאבק צעצוע, לא ברור לי שזו יכולת שקיימת בגוף שהתכנס שם. הרוב שכונס שם אינו מבין את משמעותו של מאבק ציבורי, פוליטי ומעשי. כולם מדברים על אחדות ואהבת ישראל, שהוא ערך חשוב בעיני, אך בלי נכונות לסחוף המונים למאבק ממשי, המשימה העיקרית של הגוף הזה – שמירה על ההתיישבות – לא תהיה ניתנת לביצוע".

ארנון סבור כי יש להפיק לקח ברור מהתנהלות ההנהגה לפני שנתיים: "אני לא רוצה עדיין להתייאש, אבל אם הגוף הזה יוביל את אנרגיית המאבק למקום שבו היא תתבזבז ללא אפקט, אני חושב שזו טעות גדולה. אם אראה שזה מוביל לעשייה אמיתית, אשמח להשתלב ולתרום מניסיוני". עוד מוסיף ארנון כי לדעתו עיצוב תודעה ציבורית של מאבק נחוש היא קריטית, דווקא בתקופה זו של טרום תכניות מדיניות. "אם הציבור שלנו יקרין נחישות, זה ימנע מהפוליטיקאים לתכנן תכניות מסוג זה לכתחילה".

חנן פורת, שנבחר גם הוא כחבר הנהלה, דווקא חזר מהכינוס שבע רצון. "התרשמתי שיש כאן רצון כן להתחדש, לפתוח את השורות. כשאני רואה רצון טוב, וכיוון שקרוב לכיוון שאני מאמין בו, אני לא יכול לעמוד מנגד".

אתה סבור שהמליאה בנויה באורח ייצוגי ודמוקרטי, שנותן ביטוי ראוי לכל הגוונים במחנה?

"מראש צוין שכל מה שנעשה כעת הוא על בסיס זמני. הדברים ייבנו באורח דמוקרטי ככל שניתן. בטווח הקרוב יתברר אם יש נכונות להאזין להלך הרוח בציבור, ואני מתרשם שזו הכוונה".

יחד עם זאת, טוען פורת, בחירות דמוקרטיות אינן חזות הכול. "חשוב שתתגבש תכנית עבודה רצינית, ושנתקדם קודם כל, כפי שהציע הרב אלי סדן, בתחום שינוי התודעה הלאומית ויצירת אווירה ציבורית חדשה. העמדת הנושא הזה בראש סדר היום היא חידוש".

התחום השני שעליו מצביע פורת הוא ניסיון לגבש את העבודה במעגל דמוקרטי רחב ככל האפשר. "אני מציע לספקנים להמתין ולראות", הוא ממליץ.

מרוץ נגד הזמן

בלטו בהיעדרם מאולם הכינוסים במלון 'אשל השומרון' אנשי יצהר ושלוחותיה. יהודה ליבמן, מאנשי יצהר הבולטים, דווקא קיבל הזמנה, אך לאחר התלבטויות קשות החליט שלא להגיע. יחד איתו סירבו להזמנה גם שריה דמסקי ממזכירות אלון מורה, ובצלאל סמוטריץ' מ'קוממיות' שלא סירב חד-משמעית, אך העדיף להשקיף בינתיים מבחוץ.

ליבמן מקדים ואומר כי הוא מברך על היוזמה, ואינו מעמיד את עצמו כאופוזיציונר, "אך כיוון שאני מחשיב את נושא ההנהגה, ולאור המשבר שנוצר סביב הגירוש, חשבנו שכדי לבנות הנהגה יש לשתף בתהליכי הגיבוש שלה ולא לקבל עובדה מוגמרת, כפי שהציבו בפנינו". ליבמן מספר כי הוא הוצב בפני לו"ז קצר מאוד, של שלושה שבועות בלבד מאז הוצע לו לחבור למליאה ועד לכינוס היסוד. "היינו במרוץ נגד הזמן כדי להבין מה קורה, אם נהיה משפיעים ורלוונטיים במליאה ואם יש תוחלת להנהגה הזו".

לבסוף, כאמור, הוחלט שלא להצטרף, משתי סיבות: ראשית, מסביר ליבמן, טכנית לא הספיקו בלו"ז קצר כזה לקבל מספיק הוכחות על יכולת השרידות והמשמעות של הגוף הזה כמנהיג; "שנית, מצאנו פגמים רבים בתהליך יצירת המנגנון עצמו: בחירת המליאה לא נעשתה בצורה ייצוגית. עובדתית, יש פה גם פרדוקס, כיוון שהמליאה היא למעשה כותרת למנגנון הביצועי הקודם. ההנהגה תלויה בכלים וממון, שיגיעו רק מקופת ראשי המועצות. לא היה לנו זמן אפילו לנסות לגבש הצעה לאיזשהו מנגנון חלופי, שיספק את הכלים במקום ראשי המועצות".

ליבמן מספר על שעות ארוכות וישיבות מתישות עם חברי ועדת ההיגוי: "אמרתי להם בסוף, ממש בכאב, שלא ברור לי שאהיה רלוונטי ומשפיע, ובעצם אהפוך למיעוט מבוטל. לנוכחות שלנו לא תהיה משמעות מעשית. ברור שבתקופה הראשונה זה ירומם את האנשים, מי לא שמח באחדות? אבל אחרי שענן האופוריה יתפוגג ויעלו על הפרק שאלות מעשיות, כמו מאחזים, הגדר ותכניות מדיניות, ההחלטות יתקבלו בפורום המצומצם, שהתורף שלו הם ראשי המועצות ונציג 'אמנה', ואת תפיסת העולם שלהם יהיה קשה לשנות. הם בעלי הממון, ולכן גם בעלי הדעה, והם גם מתחככים ביומיום עם נציגי השלטון וההון. הרגשנו שפה זה יעמוד למבחן, ואז אם זה יקרוס וייווצר שוב חוסר אמון בגוף החדש, המשבר יהיה יותר גדול, ובמה הועלנו? בעצם עזרנו לפגיעה אנושה יותר בחוסנו של הציבור הדתי-לאומי. לכן עדיף לשים כעת את הדברים על השולחן".

אליאש מבינה את החלטתו של ליבמן, אך מצטערת עליה. "אני אנסח זאת בחריפות: אם מישהו נמצא בתודעה חרדית שמה שאנחנו חושבים הוא האמת וזהו, לא תצמח מכך ישועה לעם ישראל. זה שיש ציבור מסוים שהוא צדיק ונחוש זה לא מספיק. צריך להביא עוד ציבורים לתובנות שלנו, אחרת נלך כולנו לאבדון".

על אף הביקורת הנחרצת, הציע ליבמן במפגשים עם חברי הוועדה לקיים מנגנון של שיתוף פעולה בין המליאה המתחדשת לבין הגורמים שנותרו מחוצה לו. "אני חושב שזה דבר אמיתי מאוד. נקים מטה משותף בתחום המעשי, ואז נוכל לבוא מתוך עמדה שווה, לא תלויים במישהו או כפופים למישהו, ולקיים דיון ענייני ומשוחרר".