חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 242ראשיהפצה

מההר אל הכותל - סיפור לשבת

17/05/07, 18:19
עודד מזרחי

דרור נהג לשבת בספרייה הענקית בדרמסלה שבהודו, שהכילה את כל ספרי הכתות שבעולם. שעות ארוכות עבר על הספרים, תרגמם וסיכם אותם במחברותיו. הוא ייחל להפוך למאסטר הלובש גלימה אדומה, שיפיץ את שיטת הדלאי למה לכל העולם, ובפרט לעם ישראל. 

יום אחד שוטט בספרייה וראה מעל לארונית הספרים חוברת בעברית בשם 'מסע'. הוא רתח: ברחתי מירושלים, והם רודפים אחרי עד כאן כדי להחזיר אותי בתשובה?! הוא יצא מהספרייה כדי לשרוף אותה. בדרכו הרהר: לפני שאהפוך את החוברת המיסיונרית הזאת לאפר, אולי אראה מה כתוב בה...


כאשר השמש שקעה, הגיע דרור לתחתית המדרון. במקום שביל, מצא נהר שוצף שמימיו מפרקים סלעים. אי אפשר היה בשום אופן לעבור בתוכו. חתיכת עץ שזרק הפכה תוך שנייה לשביבים. כעת איבד את תקוותו למצוא שביל. מזונו אזל, ובכוחותיו האחרונים הקים אוהל, לפני שנפלה החשכה הגמורה
הוא נכנס למסעדה, הזמין משהו והחל לקרוא סיפור של רבי נחמן מברסלב בשם 'מעשה ברב ותלמיד'. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התייחס ליהדות כאל דבר רוחני. הוא קרא את הסיפור, לא הבין אותו עד הסוף, אבל חש בבירור שהוא נפגש לראשונה בחייו עם אמת. השפה הקדושה, הסיפור החזק ועניין הצדיק ריגשו אותו והוא החל לבכות.

רק אז חש בקיפאון הרגשי שלו. השיטה הטיבטית מבוססת על חידוד המח וביטול הלב. הספרים הרבים שקרא כאן לא נגעו בנפשו, ולפתע כמה שורות בחוברת קטנה גורמות לו לבכות... מה קורה כאן?!

הוא החליט לברר את העניין עד תום. בתקופת שהותו בכת עשה מדיטציה על נושאים רבים. כעת החליט לעשות מדיטציה על נושא אחד, אבל בהתמדה. אם ירגיש שזו האמת, ילך עליה עד הסוף, ואם לאו – יחתוך. הוא הכין לעצמו תרמיל לחודש ויצא לעבר הרי ההימלאיה, שם מצא מקום נידח, בקצה יער ליד פלג הנובע מקרחון.

לאחר כמה תעניות מייגעות במקום התקדם במסלול, ואז נוכח לפתע שתעה בדרכו. למרות שהיה מומחה לניווט, הוא לא זיהה את מיקומו. הפשרת השלגים מחקה את המסלול. הייתה בידו מפה, אבל בקנה מידה קשה לניווט. הוא המשיך הלאה עד שאיבד את דרכו לחלוטין.

הוא הגיע לג'ונגל מלא מהמורות, מקום שלא עוברים בו בני אדם. בדרכו ירד במדרון תלול מגובה 1,200 מטרים, בתקווה להגיע למטה לשביל. ככל שחלפו השעות, חש שהוא זקוק לנס כדי לצאת מהסבך שאליו נקלע.

כאשר השמש שקעה, הגיע דרור לתחתית המדרון. במקום שביל, מצא נהר שוצף שמימיו מפרקים סלעים. אי אפשר היה בשום אופן לעבור בתוכו. חתיכת עץ שזרק הפכה תוך שנייה לשביבים. כעת איבד את תקוותו למצוא שביל. מזונו אזל, ובכוחותיו האחרונים הקים אוהל, לפני שנפלה החשכה הגמורה.

אחיזתו בטבע נגמרה. כל מה שלמד במסגרת הכת הסתבר ככוזב. לא נותר בנפשו מאומה, פרט להחלטה שכאשר יחזור לארץ יבדוק את היהדות. אז נזכר בדברי אחותו, שאמרה פעם כי מי שנעשה לו נס צריך להגיד "הגומל", וכן זכר שיש מושג ביהדות שנקרא נדר, שאומרים אותו בעת צרה. הוא התחנן מקירות לבו: "אם אתה נמצא כאן, תדע לך שאם תוציא אותי מפה חי, אלך לומר 'הגומל' בכותל!"
לאחר מכן נרדם. בבוקר התעורר בתקווה. הוא נזכר שבמקרים של איבוד דרך צריך לחזור לנקודה שממנה החל לתעות. אמנם זהו שיגעון לטפס על ההר התלול הזה, אבל היו לו כוחות מחודשים. הוא טיפס עד לפסגה, שם ראה לפתע שביל קטן עם לולאה לציד איילים. הוא הביט סביב ונגלה לנגד עיניו מראה מיוחל: באמצע היער עלתה תמרת עשן.

אין עשן בלי אש, ואין אש בלי איש. הוא החל לנוע לעבר העשן, ולאחר יומיים הגיע ליעדו. שם מצא מאהל של מקומיים הרועים את פרותיהם ביער. הם נתנו לו לחם הודי וחמאה והראו לו את הדרך חזרה. כאשר הגיע לעיר הגדולה, השיג כרטיס טיסה לארץ.

דרור נחת בארץ בחג שבועות לפנות בוקר. שנה לאחר שיצא, חזר במפתיע לבית הוריו בירושלים. אמו קידמה את פניו בצהלה. הוא העיר את אחיו יניב ואמר לו: "בוא נלך לכותל, יש לי איזה עניין לסגור שם".

יניב נדהם לראות את אחיו רוכן מעליו לאחר שנת היעדרות, ועוד מבקש ממנו ללכת לכותל. הם הלכו ברגל מביתם אל הכותל. כאשר הגיעו, ניגש דרור לאחד ממנייני השחרית וביקש לומר "הגומל". המתפללים הביטו בהשתאות בבחור עם השיער הארוך והבגדים ההודיים, המבקש לברך "הגומל".

מישהו נידב לו כיפה, והוא אמר את המשפט שהורו לו לקרוא בסידור. לאחר מכן חזר עם אחיו דרך העיר העתיקה לכיוון שער יפו. כאשר עלו בחזרה, ראו לעומתם יהודים הדורי פנים, עטופים בטליתות לבנות, היורדים להתפלל בכותל את תפילת החג. לפתע התאהב בהם ואמר לאחיו: "תראה איזה יופי! איזו זכות להיות יהודי! מה לי וללובשי הגלימות האדומות?! האם יש בעולם כולו מראה יפה יותר מיהודי עטוף בטלית לבנה שהולך לעבר הכותל?".

יצירת קשר לסיפור אמונה שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il