חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 242ראשיהפצה

חוזרים לגוש קטיף - דעות

זה הזמן להילחם על ליבו של העם: להסביר על ארץ ישראל ולחזור להתיישב בחבלים שגורשנו מהם
17/05/07, 18:19
עדי מינץ

עברה שנה והכאב לא כהה. עברו עוד 9 חודשים, ומדי דברנו בו זכור נזכרנו עוד. שוב ושוב אני שואל את עצמי: מה היה בו בגוש קטיף, שעקירתו צרבה בנו כמכוות אש? מדוע הפצע שותת דם ומסרב להגליד? אחי יוסף, לאחר  שמכרוהו לישמעאלים ולבסוף הגיע למצרים, טבלו את כותנתו בדם ואמרו לאביהם "טרוף טורף יוסף", אבל אבינו יעקב "מאן להתנחם". מסביר שם רש"י: "אין אדם מקבל תנחומים על החי שסבור שמת, שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב ולא על החי".

אנחנו ממאנים להתנחם על גוש קטיף משתי סיבות: משום שאנחנו יודעים שנחזור לשם, ומשום שאת הפשע הזה ביצעו כלפינו אחינו ובשרנו.


עוד ועוד עיתונאים ואלופים לשעבר שתמכו בהתנתקות מתחרטים עליה היום, ומודים שהיא הייתה טעות אסטרטגית. את פירותיה הבאושים של הטעות הזאת אכלנו במלחמה בעזה ובלבנון. טעות אסטרטגית ניתן לתקן רק על-ידי צעד אסטרטגי: חזרה לגוש קטיף
במשך 19 שנים היו בני כפר עציון עולים על גבעה הצופה על האלון הבודד שבגוש עציון. האלון הזה הפך להיות סמל השיבה חזרה הביתה. כיום, האלון ההוא שבאלון שבות, בלבו של גוש עציון, הוא סימלה של המועצה האזורית הפורחת, ונמצא במרכזו של קונצנזוס ישראלי.

כפר עציון היה היישוב היהודי הראשון שאותו הקימה ישראל אחרי שחרור יש"ע במלחמת ששת הימים, משום שהשיבה לגוש סימלה יותר מכול את הרצף ההסטורי בין חורבן בית שני וגלות בת אלפיים שנה לבין שיבת ציון והזכות ההיסטורית של העם היהודי הניטע מחדש בארצו.

עוד ועוד עיתונאים ואלופים לשעבר שתמכו בהתנתקות מתחרטים עליה היום, ומודים שהיא הייתה טעות אסטרטגית. את פירותיה הבאושים של הטעות הזאת אכלנו במלחמה בעזה ובלבנון.

טעות אסטרטגית ניתן לתקן רק על-ידי צעד אסטרטגי: חזרה לגוש קטיף. ייתכן שבמבט ראשון הדבר נתפס כהזוי ומנותק מהמציאות, אבל בימים שבהם צה"ל נערך למבצע 'חומת מגן 2' בחבל עזה, והממשלה ככל הנראה ממתינה רק להרוגים חלילה מפגיעת הקסאמים, יש להפנות את האצבע לתשובה האמיתית: חזרה לגוש קטיף.

מבחינה אסטרטגית תהיה זו תשובה ניצחת לפלשתינים. סוף - סוף ייצרב אחת ולתמיד בראשם שאין להם סיכוי לנצח אותנו, ובטרור אין השגים מדיניים.

אבל מעל כל זאת, בכך תינתן תשובה לאחמדניג'אד ולנסראללה, ולכל החפצים בהשמדתה של ישראל: חזרנו לארץ ישראל כי זוהי ארצנו, ורק לנו זכות עליה.

יישובי גוש קטיף, אלי סיני ויישובי 'התוחמת הצפונית' לא ישבו מעולם על אדמות בבעלות פלשתינית, כפי שמעולם לא הייתה כל ריבונות פלשתינית בארץ ישראל. בימים שבהם דובר על גושי יישובים, הם היו גוש יישובים לכל דבר. מדינת ישראל עשתה מעשה נורא בגרשה את בניה מחבל עזה ומצפון השומרון – טעות שעלתה לנו במחיר מלחמת טרור הקסאמים בדרום ומלחמת לבנון השנייה.

מלחמת לבנון השנייה יצרה חלון הזדמנויות נדיר. רוב הציבור מתנגד היום להמשך הנסיגות החד-צדדיות, אבל עדיין אינו מבין "מה יש לכם לחפש שם, בהרי השומרון". אנחנו, בשפתו, צריכים להסביר לו 'מה איבדנו כאן'.

אנחנו תמיד נרתמים למאבקים ולהסברה כאשר החרב מונחת על הצוואר, אבל אז זה מאוחר מדי. הזמן למאבק על התודעה הוא היום. הציבור נמצא תחת רישומה של רעידת האדמה של הקיץ האחרון, ומוכן לקבל תפיסות חדשות. הדרישה לשוב לגוש קטיף היא מוסרית וצודקת מחד גיסא ומבהירה את הצורך האסטרטגי מאידך גיסא, ולכן היא יכולה גם להיות כלי משמעותי במאבק שלנו על התודעה הלאומית.

יחד עם אנשי 'חומש תחילה', עלינו להרחיב את המאבק למאבק רחב על נפשו של הציבור. זו ההזדמנות לקרוא לכולם להתאחד, להתחיל לפעול, יחד ב'חומש תחילה'  ויחד חזרה לגוש קטיף בפעילות תודעתית. גם אם לא נזכה בטווח הקצר לחזור לחומש ולגוש קטיף, לסמל ההתיישבות ולמאבק התודעתי כיום יש חשיבות עליונה לטווח הארוך.