חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 242ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

17/05/07, 18:19
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם עזיבת החילונים את ירושלים היא תופעה מדאיגה?

לא רק חילונים עוזבים/ דוד הדרי – חבר מועצת העיר ירושלים (מפד"ל)

ירושלים, בירתה של מדינת ישראל ומרכז העם היהודי, חייבת להישאר מאוחדת, שלמה ובעלת רוב יהודי מוצק. כבר היום ערביי מזרח העיר מונים כ-35 אחוזים מתושבי העיר, דבר שעלול לגרום לאיבוד הרוב היהודי תוך כ- 15 שנים.

אם חפצי חיים אנו, עלינו לפעול בכל הכוח ובכל המישורים כדי לחזק ולהעצים את הרוב היהודי בירושלים. אציין כמה מהפעולות שחייבות להיעשות כדי לשמור על רוב זה:

1. יש לפעול להגדלת שטחי הבנייה במערב העיר.

2. על הממשלה להתגייס ולהעניק תמריצים למפעלים, לחברות, לזוגות צעירים, למוסדות ולכל גורם שיכול לסייע בהשגת המטרה, ובכך לסייע להעתקת מרכז פעילותם או מגוריהם לירושלים.

3. על הממשלה לפעול בנחרצות לאכיפת החוקים השונים שימנעו את זליגת ערביי יש"ע לירושלים.

4. יש לפעול ללא מורא וללא חשש נגד הבנייה הבלתי חוקית במזרח העיר.

5. יש לעמוד על כך שמערכת החינוך במזרח ירושלים תקפיד על מניעת ההסתה ותחנך לערכים הומאניים.

6. יש לקבוע מדיניות בירושלים הכוללת הן "סור מרע" והן "עשה טוב": מחד גיסא יש לעודד הגירה יהודית לירושלים, ומאידך גיסא יש למנוע מערביי העיר ומגורמי חמאס, לעשות בעיר כבתוך שלהם.

לצערי הרב, האופוזיציה השמאלנית בעיריית ירושלים פועלת במגמתיות ושלא בניקיון  כפיים, בכך שהיא מציגה את ההגירה השלילית מירושלים כהגירה חילונית. ההגירה מירושלים כוללת זוגות צעירים חרדים העוזבים לקריית ספר, ביתר עילית והסביבה, זוגות דתיים העוזבים ליישובי יש"ע, וגם זוגות חילוניים העוזבים למודיעין ולגוש דן. המכנה המשותף של כל העוזבים הוא מחירי הדירות ואפשרויות התעסוקה, ועל כן יש לפעול כמו שהצעתי לעיל, כדי למנוע הגירה זו ולהבטיח את השארת ירושלים בריבונות יהודית מלאה. מציאת הפתרון לבעיה זו מוטלת בראש ובראשונה על ממשלת ישראל, אשר חייבת להעמיד את הדבר בראש מעיינותיה.

לא לפחד מהחרדים/ ג'קי לוי איש תקשורת ושחקן, תושב ירושלים

זו אחת משלוש השאלות הירושלמיות שעמן אני, על תקן הירושלמי, נאלץ להתמודד. התשובה לשאלה מתחלקת לכמה חלקים:
ראשית – אכן התופעה מדאיגה, כיוון שירושלים בעלת אחוז חילוניים נמוך מדי יכולה להפוך לבני ברק הררית. מבחינתי, התודעה האורבאנית של אחינו החרדים עדיין בעייתית, וברגע שהטון בעיר יהיה חרדי – לא אוכל לגור בה. אעדיף לגור ביישוב וכדומה.

אם כבר לגור בעיר, אז שתהיה עיר: בלי דאגות מי ישלם את הארנונה, אם יהיו בתי קפה ואם הדברים שאני זקוק להם בחיי אכן יהיו בה.

שנית – השאלה עצמה יצרה מין תת-אתוס תבוסתני, שאני מסתייג ממנו. במילה 'התחרדות' אנשים מרגישים הפחדה גנוזה. קח למשל בניין של 15 קומות, שאליו מגיעות 2 משפחות חרדיות – אם תדבר עם אחד מתושבי הבלוק הוא יאמר שהוא לא יודע מה קורה לבלוק, כי הוא מתחרד. ברגע אחד הם מרגישים שהאדמה רועדת תחת רגליהם. אני לא מצליח להבין את הפחד הנורא הזה מעצם הנוכחות של החרדים, ואת ההסתכלות כאילו הם משתלטים על כל מקום. נדמה לי שמקצת החילונים שאוהבים את העיר מוותרים מהר מדי על העיר בגלל פחד מחרדים. תכל'ס, זה לא שאי אפשר לנהל חיים חילוניים בירושלים.

שלישית – ואם נכון מה ששמעתי, והפער בין תקציב התרבות בעיריית תל אביב לעיריית ירושלים הוא פער של 116 מיליון דולר או שקל – הרי זו בושה וחרפה למדינה שמאפשרת לדבר כזה לקרות בבירה שלה. זו בושה גם לעירייה שרואה את עצמה ככזו שאינה אחרית רק לנושאי תברואה. השקעה בתרבות היא ההבדל בין עיר לבין סתם מקום צפוף אוכלוסין. הדבר שהופך מקום לעיר אינו מסתכם בשכונה שתפחה ותפחה, אלא צריך שתהיה בעיר עשייה תרבותית.

רביעית – עם כל הנ"ל, אני חושב שרוב החילונים שעוזבים את הבירה מפסידים משהו, כי בעיר הזו כל הזמן קורים דברים מרתקים, במיוחד מבחינת החיים היהודיים והמעש היהודי.

החילונית גרמה לנטישה/ אריה קינג

איזו עיר בירה תהיה ירושלים ללא חילונים? תופעת ההגירה של החילונים מירושלים היא תופעה שלילית, והיא צריכה להדיד שינה מעיניו של כל מי שעתיד ירושלים חשוב לו, כולל ראש העירייה החרדי הראשון, אורי לופוליאנסקי.

ההגירה החילונית החלה עוד בתקופה שלירושלים היו ראשי עיר שחילוניותם היתה גאוותם: טדי קולק ואהוד אולמרט. אל לנו להתלונן עליה דווקא בפני ראש העירייה הנוכחי. ההגירה החילונית נוצרה בגלל חששם של מעצבי העיר המקומיים והממשלתיים מפני פיתוחה של העיר מזרחה, לשטחים ולמרחבים הפנויים והאדירים שמצויים בצפון-מזרח ודרום-מזרח ירושלים. החילוניות ששלטה בעיר, היא ולא אחרת זו שגרמה לחילונים, 40 שנה מאז ששוחררה העיר, לעזוב את העיר לטובת הביצה של גוש דן.

החילונים העדיפו לכרות יערות, לחלל את ערכי הטבע, ובלבד שלא תתרחב העיר לשטחים פנויים במזרח העיר. כתוצאה מכך נוצר הדימוי שלפיו כל מי שנותר בעיר עושה זאת מטעמים אידיאולוגיים, דתיים או משפחתיים. מצב זה הוא מסוכן לבירת העם היהודי.

נדידת המעמד הבינוני בכלל, והחילוני בפרט, תוביל את ירושלים לתקופה של עוני, התנוונות וקשיים בהתפתחות של חיי חברה בריאים. אין זה סוד שהציבור החרדי והערבי יחדיו הם רוב אוכלוסייתה של העיר. בסוגי ציבור אלו רמת המעורבות ומוסר תשלומי המסים הם נמוכים לאין ערוך ביחס לשאר האוכלוסיות. הישארות הציבור החילוני תבטיח את פריחתה הכלכלית של העיר, את התפתחותה ההתיישבותית וכן את ריבונותה של ממשלת ישראל בעיר ירושלים.

לכן, טוב יעשו קברניטי המדינה והעירייה אם יקלו על זוגות צעירים שמעוניינים לרכוש דירות בירושלים. טוב יעשו עם יעודדו פתיחת עסקים בירושלים, ובכך יעניקו לעיר דימוי חיובי. טוב יעשו החרדים והדתיים-לאומיים אם יפעלו להמשך הסטטוס-קוו בשכונות 'חילוניות', ובכך ייקלו על חילונים להישאר בעיר הקודש. אם לא כן, ההגירה של ערביי ירושלים מערבה תתגבר, ותגביר את תופעת ההגירה החילונית מירושלים.

לשמר את אוכלוסיית הצעירים/ ניר ברקת חבר מועצת העיר ירושלים

בזמן האחרון פרסם מכון ירושלים לחקר ישראל מחקר, שלפיו כבר בשנת 2035, אם לא תשתנה המגמה, תאבד ירושלים את הרוב היהודי שבה.

אלו הם דברים קשים מנשוא. איך ניתן להעלות על הדעת שבבירתו של העם היהודי, שישים שנה לאחר הכרזת העצמאות, לא יהיה רוב יהודי? האם עבר העם היהודי את הגלות, השואה ואת מלחמות ישראל רק כדי לאבד את בירתו ואת סמל קיומו בגלל אזלת יד מנהיגותית?

עתידה של ירושלים מהותי לא רק עבור תושבי העיר, אלא תהיה לו השפעה עמוקה גם על העם היהודי ועל עתיד המדינה. אל לנו להשלים עם המגמה הזו. אנחנו צריכים לשנות אותה, והדבר אפשרי.

לעיתים יש נטייה לחשוב שהבטחת הרוב היהודי נעוצה בפתרונות מדיניים כאלה ואחרים. הפתרון אינו נמצא בחלוקת העיר, אלא במלחמה חסרת פשרות בהגירה השלילית של הציבור היהודי מירושלים, העובר לערים אטרקטיביות יותר. בחמש השנים האחרונות עזבו את ירושלים כ-70 אלף מתושביה. רובם צעירים אקדמאיים, שהעדיפו לבנות את עתידם במקום אחר. אם תימשך ההגירה, תחדל ירושלים להיות בעלת צביון ציוני, יהודי ופלורליסטי תוך שני עשורים בלבד.

כדי למגר את האיום הדמוגראפי, אין צורך להתחרות בילודה הערבית, אלא פשוט לשמר את האוכלוסייה האיכותית שכבר קיימת בעיר. יש להציב את עצירת ההגירה השלילית כיעד לאומי, ולפתח תכנית עבודה ברורה, מובנית ומסודרת. שמירה על איכות חיים, מקומות תעסוקה, חינוך טוב, וכן פיתוח סביבה כלכלית ותרבותית אטרקטיבית יותר עבור עשרות אלפי הסטודנטים בעיר, שילוב בין תחומי התרבות והתיירות, מתן תמריצים כלכליים לעסקים ולמפעלים ופיתוח מקומות עבודה חדשים על סמך יתרונותיה התחרותיים של ירושלים – כל אלה יוכלו להשיב לבירת ישראל את המקום הראוי לה ולהבטיח בה רוב יהודי לנצח.

לראש העירייה תפקיד מרכזי בשמירה על הרוב יהודי בעיר, ועליו לדפוק על כל דלתות הממשלה ולרתום את מי שצריך לעזור. על ראש העיר לקום כל בוקר ולשאול את עצמו מה יעשה היום כדי לשמור על הצעירים בירושלים. לצערי, ראש העירייה הנוכחי טומן את ראשו בחול בכל הקשור לרוב היהודי, ומשקיע את זמנו בצילומים עם בובות שלג ובבניית גשרים ראוותניים, שבזכותם לא יישאר אף צעיר יהודי בעיר.

תחושת המחנק היא סובייקטיבית/ משה גרילק עורך השבועון "משפחה"

אכן, תופעה מדאיגה.

קודם כל ישנה הבעיה הדמוגרפית. סכנת האסלאמיזציה, המרחפת כעת על ערים גדולות באירופה, חריפה מאוד בירושלים. רק שלשום הכריז ראש העיר, אורי לופוליאנסקי, על החשש שתוך 12 שנה חמאס ישתלט על העיר. בעיית הרוב היהודי בירושלים הופכת לקריטית ביותר, וכולם: דתיים, חרדים וחילונים – חייבים לבלום את המגמה המסוכנת הזו.

שנית, ישנו ההיבט המעשי. השאלה היא מדוע החילוניים מחליטים לעזוב את העיר. אם הסיבה היא בגלל דיור, תעסוקה וסיבות פרוזאיות אחרות – זו תופעה  טבעית של נדידת אוכלוסין, המתחוללת ברחבי העולם ולא רק אצלנו. אם הסיבה היא שמדובר בעיר שגורמת להם מחנק בשל ריבוי הדתיים והחרדים בעיר, או מפני התחושה שהחילונים אינם יכול לבלות בה כמו ב'עיר ללא הפסקה' – זה כבר מדאיג. הרי מדובר בתחושה פסיכולוגית ולא עובדתית, ולצערנו שלנו, שומרי התורה, החילוניים יכולים לבלות בירושלים כראות עיניהם גם בשבתות.

בספרי: 'החרדים, מי אנחנו באמת?' ציטטתי מדברי אהוד אולמרט בזמן שהיה ראש עיריית ירושלים: "האם מישהו יכול להצביע על בית קפה, מסעדה בית קולנוע או דיסקוטק שהיה פתוח לפני כניסתי לתפקיד ונסגר? לא רק שלא ניתן להצביע על מקרה אחד כזה, הרי שנוספו מקומות בילוי הפתוחים בערבי שישי ובשבתות".

כך שתחושת המחנק היא סובייקטיבית, ונדמה שקדושת ירושלים המרחפת בחלל עיר הנצח היא הדוחקת אותם לעזוב. בדומה לכך ענה הרב הראשי, הגראי"ה קוק זצ"ל, ליהודי שהחליט לרדת מן הארץ בטענה שהארץ אינה מוצאת חן בעיניו: "אולי אתה לא מוצא חן בעיני הארץ". ככל הנראה כך עונה ירושלים למי שעוזב אותה בגלל 'תחושת המחנק'.

התופעה מדאיגה, כי על אף חילוניותו של החילוני הירושלמי, עדיין דבֵק בו משהו מאוירת הקדושה המרחפת בחלל העיר הזו. בירידה לתל אביב הוא מפסיד גם את זה, וחבל.