בשבע 243: עולים על הגל

יוצרי הסרטים החרדים מצטרפים לגל הקולנוע האקטואלי , ויוצאים בסרט על "רדיו גל " – תחנה פיראטית בסכנת סגירה.

אמציה האיתן , י"א בסיון תשס"ז

תמיד אמרו שאנחנו מגיבים מאוחר לתופעות תרבותיות כלל-עולמיות. סגנונות תרבותיים בשירה, בקולנוע, ובאמנות הפלסטית משתלבים בבית ספרנו רק לאחר שעברו תקופה ארוכה בבתי המדרש בחו"ל. גם כשמדובר בטכנולוגיה של מדיה – עיתונות, רדיו או טלוויזיה, החידושים מגיעים לארצנו הקטנה זמן רב אחרי שהופצו ברחבי תבל.

נכון, תופעת הכפר הגלובלי, שמחברת את כל העולם לכפר אחד גדול, מקצרת את המרחקים, אך עדיין ניתן להבחין בהם. הפעם אבקש לציין תופעה הפוכה, שניתן למצוא דווקא אצל הציבור החרדי. אני מתכוון לסרטי עלילה המתייחסים לנושאים מתוך המציאות החדשותית העכשווית – תופעה שהולכת ותופסת תאוצה בעולם. זמן קצר לאחר אירועים המסעירים את הציבור, כבר יוצא לאקרנים סרט שעוסק בדיוק באותם אירועים, אך מזווית מקורית. אומנם לטיטאניק לקח 85 שנים מהאירוע עד הסרט, אולם כשמדובר במגדלי התאומים, למשל, תוך זמן קצר כבר היה סרט עלילתי שמספר את 'הסיפור האמיתי'.

התזזית הקולנועית שתפסה את הציבור התורני והחרדי מולידה תוצאות דומות בתוך הביצה הישראלית, הקטנה אך המרתקת. הנה למשל הסרט החדש, 'אין ייאוש בעולם כלל'. הוא מצטרף לסרטים רבים אחרים שעוסקים בקשר המורכב בין העיתונות לעולם החרדי. מקצוע העיתונאי, שבמשך שנים היה דוגמה למקצוע בזוי ואפילו מתועב, הופך אט אט למשימה לאומית ממדרגה ראשונה, ואפילו אפשר למצוא את תופעת הסלבריטאות אצל עיתונאים מובילים בציבור. כמובן, עדיין יש להבדיל בין העיתונות הדתית לבין זו החילונית – שם עדיין נתפסים העיתונאים כשמאלנים, שונאי דת ומסורת ואנשי מקצוע שההגינות היא מהם והלאה.
הסרט 'אין ייאוש בעולם כלל' ממחיש את ההבדל הזה בתוך דמותו של חנניה – עיתונאי חילוני שחזר בתשובה, וכעת הוא משדר בתחנת רדיו חרדית, 'רדיו גל'. לצד ההצלחה הגדולה שלו בשידורים וההשפעה שלהם על הציבור, רודפת אותו פרשייה אפלה מעברו – כתבה עיתונאית שגרמה לפגיעה קשה בעסקיו של אבנר. לקלחת נכנס גם אמיר, עיתונאי שעדיין לא חזר בתשובה, ומנסה בכל כוחו לפגוע בחנניה ובכל מה שהוא מייצג. לצורך כך הוא גם מגייס את המשטרה, שפושטת על התחנה הפיראטית כדי להחרים את הציוד.

דווקא בגלל שמדובר בעלילה הלקוחה מתוך המציאות, נראה לי שהיה ראוי להקפיד פה על אמינות גבוהה יותר מזו המופיעה בסצנת הפשיטה. מי כמונו יודע שלא כל-כך פשוט לקבל אישורים כדי לשדר מתחנת רדיו שאינה מוסדרת. אנשי 'רדיו גל' מוכיחים לשוטר, במסמכים ובתעודות, שהם יכולים לשדר במקום, ואין עם זה שום בעיה. אותי זה לא שכנע. ובינינו, גם הציבור שצורך את הסרט ואת השידורים המדוברים לא ממש זקוק לתעודות אלה כדי להמשיך ולהאזין, ללא נקיפות מצפון.

אל דאגה, בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום, ואפילו אבנר מקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו.

הערה לסיום - אומנם מדובר בטעם אישי, אבל ממש נהניתי לשמוע את השיר 'שמחתני' של אביחי פז, בעיקר בגלל שהשילוב שלו בסרט מאפשר לי להזכיר במדור זה את הדיסק הנהדר שלו, 'ניצוצות', מבלי לפלוש למדור המופיע בעמוד זה בשבוע הבא.