בשבע 243: הפשע המאורגן עולה כיתה

כשבריונים בבתי ספר מטופלים בגישה אדישה ומפקירה, אין פלא שברחובות משתוללים קרבות מאפיה ושוטרים נפצעים ● בית המשפט לא התרשם מטענותיו של אברום בורג שביקש לממן על חשבון העם היהודי את כל הדרך שלו לעסקים.

יאיר שפירא , י"א בסיון תשס"ז

השבוע ברמת גן שוחזרו סצנות עבר מסיציליה ושיקגו: שוטרים נורו בידי יחידת חיסול שנשלחה להתנקש בלווייתני פשע. הלווייתנים עצמם ניסו לחדור למפלגת שלטון בעבר, ואחד מאנשיהם לשעבר מחזיק בקשרי ידידות עם ראש ממשלה בהווה.
עוד השבוע הוארך מעצרם של ארבעה תושבי בלרוס, הנאשמים בכך שהובאו לארץ כיחידת חיסול מקצועית כדי לטפל בבני אותה משפחה אמורה, משפחת אלפרון, ונתפסו לבסוף בידי משטרת ישראל – לא לפני שהספיקו לעבור אימוני נשק נוספים בארץ.

את כל זה לא העליתי על הכתב אלא כדי להקדים ולומר כי מציאות שכזו לא מופיעה יש מאין. תוהו ובוהו שכזה לא מתחיל ביריות, סחיטה ושוטרים פצועים.

השבוע חזר בני כשהוא מנופף באושר במנשר מבית הספר, ומכריז כי זכה ביום חופשה נוסף על היום שניתנה בו התורה, והיום שלפניו, והיום שאחריו, שנטלו להם המורים לנפוש בהם. עיון קצר גילה כי בית הספר יושבת.

ומעשה שהיה כך היה: לבית הספר הגיעו השנה שני בני משפחה, ומיד החלו להפיל את חתתם על יושביו. השניים הם זאטוטים בגיל יסודי, אך ידם רב להם באלימות קשה כנגד כל העומד בדרכם, מורים ותלמידים כאחד. הורים לבנים דיווחו על סימני אלימות שנתגלו בגופם של בניהם הקטנים, והורי ילדות דיווחו על קושי להירדם בלילה מאימת תלאות היום. חיבורים שבדקו המורים זעקו אותות מצוקה.

רק גורמי הרווחה ואנשי משרד החינוך ביקשו להתאזר בסבלנות, לקבל את החריג, ובכלל – לא להקשות מדי על המערכת. מכתבים נכתבו, התראות נשלחו, ונענו בדרך-כלל במשיכת כתף, ובדרישה כי בית הספר יתמודד עם המצב. ובינתיים – המציק מציק, והמרביץ מרביץ.

השבוע נפל דבר בבית הספר. אחד האחים קיבל מכות בחזרה. תוך דקות הגיעו לבית הספר אמו, עם אח בן תשחורת מלווה בבריון נוסף. האם נגשה להרביץ למנהל, ושני הצעירים התפנו לכלוא בשירותים שני ילדים בכיתה ד' ולאיים עליהם באלימות.

מפקחת משרד החינוך המשיכה למשוך בכתפיה: "תשבתו, אולי זה יעזור", הפטירה כלפי הורים שדרשו התערבות מיידית. ארגון המורים נכנס גם הוא לתמונה, והבהיר כי המצב בעייתי מבחינתו. אם בגלל דבר כזה ישביתו בית ספר, אמרו נציגיו, נאלץ להשבית את רוב בתי הספר בארץ.

הרכב כזכות יסוד

בחודש שעבר נתבשרנו שאיש מפלגת העבודה ויו"ר הסוכנות היהודית בעבר, ממשיך לעשות חיל בעסקיו. חברת 'ויטה', שבורג עומד בראשה, תמכור את מפעלה בחצור הגלילית ואת הקרקע שעליו הוא יושב בלמעלה מ-47 מיליון שקלים לחברת 'וילאר', שגם בה מכהן בורג כדירקטור. העסקה, כך בישרה החברה לבורסה, משתלמת מאוד לשני הצדדים, כך שבורג זכה לשעה של קורת רוח גם בכובעו זה וגם בכובעו האחר.

ל'ויטה', אגב, מוציא בורג מדי חודש בחודשו חשבונית על סך שלושים אלף שקל. סכום לא גבוה ליו"ר דירקטוריון של מפעל גדול, אך לכל הדעות סכום שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד; בוודאי כאשר זה אינו עיסוקך היחיד, ובוודאי כאשר לזכותך עומדת פנסיה מהכנסת ומהסוכנות היהודית. בשנה שעברה, אגב, השלים בורג עסקת מיליונים, לאחר שקבוצת משקיעים שבראשה הוא עומד רכשה את המפעל הממשלתי הגדול 'עשות אשקלון'. אשר על כן, מה מביכה התביעה שהגיש כנגד הסוכנות היהודית, ומה מביך פסק הדין שניתן בעניין זה השבוע.

הפרשה התחילה בהחלטת ממשלה, שקבעה כי ראשי ממשלה לשעבר שכיהנו לאחר שנת 96' לא יהיו זכאים לנהג ולרכב צמוד על חשבון המדינה. ההחלטה כוונה לשני ראשי ממשלה לשעבר, בנימין נתניהו ואהוד ברק, שהעמידו לראשונה באור מגוחך במיוחד את תנאי הפרישה המיוחדים שלהם זוכים ראשי המדינה לשעבר.

בעבר פרשו ראשי ממשלות בגיל מבוגר, מי אל צריפו ומי אל ביתו הצנוע, אל עבר זקנה וכתיבת זיכרונות. ממשלת ישראל כיבדה את אחריתם ואת עצמה, והעמידה לרשותם נהג ומכונית, כדי שלא יימצא ראש מדינה מגיש כרטיסייה לנהג בקו עירוני. אלא שהאחרונים כיהנו בגיל צעיר, פרשו בגיל צעיר ומיהרו לעשות לביתם. ונמצאו כל יושבי האוטובוסים בישראל ממנים נהג ורכב שרד לאנשי עסקים ישראליים. היה זה מתחת לכבודם של נתניהו וברק להתנגד להחלטת הממשלה, והמהלך עבר בשלום.

אלא שזכר לימי קדם, נהנה גם ראש הסוכנות היהודית מתנאיהם של ראשי המדינה, ועל-פי חוקת הסוכנות זכאי גם מי שישב בראשה בעבר לנהג ולרכב צמוד. וכך נמצאה הסוכנות משלמת עלות שכר של 22 אלף ₪ לנהגו של איש העסקים בורג, בתוספת 918 ₪ להחזקת הרכב. הכנסת מוסיפה מדי חודש בחודשו עוד 4000 ₪ להחזקת הרכב, ובסך הכול נהנה בורג עד היום מהסעות יקרות על חשבון הקופה הציבורית.

אלא שבסוכנות החליטו להפסיק את החגיגה: לראשונה ביטל ראש הסוכנות בהווה, סליי מרידור, את זכות יתר זו, מהקדנציה שלו ולהבא. מיד לאחר מכן כונסה ועדה ששללה זכות זו גם מבורג, וזה מיהר לבית הדין לעבודה וקבל על הפגיעה בזכויותיו.

למען האמת, כל שנתבקשה שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, שרה שדיאור, הוא להכריע בנושא צו מניעה זמני שביקש בורג כנגד כוונת הסוכנות להפסיק את מימון הנהג והרכב בראשית השנה האזרחית הקרובה. לו רצתה, הייתה יכולה לדחות את בקשתו של בורג משלל סיבות משפטיות יבשות; אך ניכר מטון ההחלטה שהתקבלה השבוע שהשופטת מבקשת להדגיש את החוצפה שמצאה בבקשתו של בורג.

"המבקש התמנה לתפקידו בגיל צעיר, עבד תקופה קצרה יחסית בסוכנות ופרש בגיל צעיר. המבקש מודה בכך שחלק ניכר מזמנו הוא מקדיש לעסקיו הפרטיים, בין היתר בשכר של החברה 'פרי גליל' ('ויטה')", כתבה השופטת. "לאור האמור, קבלת פרשנותו של המבקש, שהמשמעות האופרטיבית שלה היא המשך שירותי הסעה שהוא נהנה מהם במימון המשיבה, תיצור תוצאה בלתי סבירה לכאורה שבה הסוכנות ממנת למבקש נהג, שמשמש אותו בעיקר לצורך הפעילות העסקית הפרטית שלו, לתקופה של עשרות שנים, לאורך ימים ושנים".