בשבע 243: מכתבים

קוראי העיתון , י"א בסיון תשס"ז

העייף ורך הלבב/ נח גיל, ירושלים 

בביקורו האחרון בשדרות אמר ראש הממשלה: "אין פתרון מיידי לקסאמים ואין פתרון מוחלט". מדוע אין פתרון? משום ש"עייפנו מלהילחם! עייפנו מלנצח!". אלה הדברים, שנאמרו בבסיס מצעו כנימוק לתוכנית ההתכנסות. אז מה הפלא, שאין פתרון?

אדוני ראש הממשלה! אם אין פתרון ואם אתה כל כך עייף, אז קח את שר האי ביטחון שלך ולכו שניכם הביתה! לפרץ יש בית בשדרות ולך יש כמה בתים בירושלים. תוכל למכור לפחות אחד מהם ולקנות במחירו כמה בתים בשדרות. אנא הנח לנו מהעייפות שלך ותן למישהו צעיר ונמרץ ממך, שגם הספיק לנוח בצהריים, לנהל את המדינה מתוך ערנות ולנצח במערכה. אם לצורך זה צריך לשבת בעזה ובכל מקום אחר, אנו נשב שם עד בוא הגואל לציון.

לחזור ולהרחיב (בתגובה למאמר 'חוזרים לגוש קטיף', גיליון 242)/ לאה מורגנשטרן, ירושלים 

נראה שחלק גדול מהעם מבין עתה,לאחר הגירוש, שהמהלך הזה היה שגיאה גורלית חמורה.

עלינו לא רק להפיק לקחים ולהימנע מגירוש נוסף, אלא צריך פתרון שורשי אמיתי ונוקב: צריך לנצל את המהלך הצבאי נגד ירי הקסאמים לא רק להשתקתם, ואפילו לא רק להסתפק בכיבוש מחדש של השטחים שעזבנו. חייבים לנצל את המומנטום ולהרחיב מאוד את האזור המחבר את חבל קטיף אל יישובי 'עוטף עזה'  או יישובי צפון השומרון אל שאר היישובים בסביבה, באופן שיובטח הביטחון באופן פשוט ומלא, בלי התחכמויות. אסור שהמצב יישאר כפי שהיה בעבר, כשהיה צורך להציב כוחות צבא גדולים על מנת להבטיח את הכניסה והיציאה  אל היישובים הללו.  דווקא על-ידי הרחבת פינוי השטח מאויבינו  ילמדו הערבים שיש להם מה להפסיד, אם הם לא מנצלים את מה שנתנו להם כדי להפריח את השממה ולקדם את השלום בינינו. אבל בעיקר – להבטיח את שלומם רווחתם ושלוות נפשם של אחינו האמיצים, שיוכלו לחיות בהשקט ובטח.

למה הפסקתם לשבות?/ נפתלי דרור, חיפה 

כל עוד הדרישה להורדת שכר הלימוד קיימת היה על הסטודנטים להמשיך את השביתה הכללית בכל המוסדות להשכלה הגבוהה.

הממשלה מעוניינת בשקט וכל הצעותיה הן פיתיון לצורך שבירת המומנטום. המטרה היא  להפסיק את השביתה ועבורה יהיה זה הניצחון.

כל השאר לא יעניין את הממשלה. ומה שלא יושג עכשיו אחרי כל כך הרבה מאמצים, לא יושג בעתיה הנראה לעין , אם בכלל.
דחיית ביצוע ההבטחות למועדים מאוחרים ובלתי מוגדרים היא זריית חול בעיניים, ובסופו של דבר הברז יישאר סגור.

לא עוזבת את העיר/ ציפי לידר, ירושלים

ב"קול ישראל" צוינה העובדה כי גברת ביטחון, אחלמה פרץ, אינה עוזבת את שדרות.

דומני כי לא מגיע לה על כך צל"ש. כמשפחה מיניסטריאלית, זו חובתה הרשמית של משפחת פרץ לשדר יציבות ולשמש מודל חיובי לעם ישראל בכלל , ולתושבי שדרות בפרט.

יתירה מזו, דירת שר הביטחון זכתה למיגון בתקציב ממשלתי הרבה לפני עידן גאידמק בשדרות. ולכן, בניגוד לשאר תושבי העיר, למשפחת פרץ אין גם כל סיבה לעזוב אותה. 

התקשורת מחלקת את ירושלים/ אדוה נוה, שערי תקוה

כל מי שהיה חשוף לכלי התקשורת לפני ובמהלך יום ירושלים קיבל את הרושם כי לפי ארבעים שנה אירע אסון – עם איחוד ירושלים החל תהליך שסופו אובדן ירושלים כעיר יהודית. ערוצי הרדיו והטלוויזיה עסקו בקידום ספרו של משה עמירב 'סינדרום ירושלים', לפיו בעוד שלושים שנה ירושלים תהייה עיר בעלת רוב ערבי. מהצופים הוצנעה העובדה כי עמירב הוא איש שמאל קיצוני, שכבר שנים מביע את דעתו שאיחוד ירושלים והבנייה במזרחה היו אסון. שיטות המחקר והמסקנות שלו לא הועמדו לבדיקה והוצגו לציבור כתורה מסיני.

דוגמה מייצגת לגישת התקשורת לנושא היא סיכום אירועי יום ירושלים במהדורת החדשות של הערוץ 'הממלכתי': "במרכז ירושלים רוקדים אלפים ובמזרחה טובעים בבוץ" . משפט זה משקף יותר מכל את הפער בין גישת התקשורת לבין הציבור הישראלי, שברובו עדיין דבק בשמירה על אחדות ירושלים.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות 

עצר גנב שפרץ לשמונה דירות.
 הכה  על חי"ת.

מחקר נמלים עובדות הרבה כי הן חרדתיות.
 לא פלא: הן רואות שחורות.