חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 243ראשיהפצה

עמוס עוז הבא יהיה הסדרניק - בגליון השבוע

דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים" , סבור שבעשור הבא הספרות תצא מהציבור הדתי, ואת עיקר משימתו כיום הוא רואה בקידום פריצתם של ההסדרניקים אל עולם היצירה.
28/05/07, 15:18
עפרה לקס

הם תקפו בשלבים: הטלוויזיה מרטה לו את הכריכה, הווידיאו תלש לו את השיער, האינטרנט הכה בו בעזרת העכבר וה-CD צפה כל העת, מחא כפיים וצווח "יותר חזק!" – אבל הספר, כך מסתבר, לא הרגיש צורך אפילו להרים גבה. כנראה שוב הפליג למחוזות הדמיון, או שקפץ להביט בנתוני התאחדות המוציאים לאור, שהכריזו על ניצחון מוחץ שלו.

מדי שנה יוצאים לאור בישראל ארבעת אלפים ספרים. בשנתיים וחצי האחרונות מדווחים המו"לים על גידול נוסף של 15 אחוזים. המגמה, אומר דב אייכנולד, מנכ"ל הוצאת 'ידיעות ספרים', היא עולמית.
 

"ב-95' הייתי בכנס ענק בפרנקפורט, שבו התחילו לדבר על כך שה-CD יחליף את כל הספרים. בפועל מה שקרה זה הפוך. הטכנולוגיה התקדמה מאוד, אבל בד בבד, המפלט של האנשים מהטכנולוגיה זה הספר. בכל בוקר אתה מגיע למשרד, מתיישב מול המחשב, עונה לטלפון, לסלולארי ולמיילים... המקום היחיד שבו יש לך רגע אינטימי זה הספר"
ובמילים אחרות: הטכנולוגיה החדישה ביותר לא יכולה לו, לענתיקה עם הדפים המרובעים והאותיות השחורות. כל המספידים, אם כן, עשו זאת בטרם עת, ושבוע הספר העברי (והמתורגם) חי וקיים, ויש לו גם צידוק.

אייכנולד, שעומד בראש אחת ההוצאות הגדולות בארץ, פורש משנה סדורה בכל הנוגע להגדרת המושג 'ספר', במציאות שבה ים הכותרים מאיים להטביע את הקורא התמים. ולמרות השטף, הוא עדיין מחפש כותבים דתיים טובים, שיביאו את עולמם אל תוך הספרים. "אני חושב שהרב סבתו הוא גדול היוצרים בתקופתנו", הוא אומר. "אם אצליח למצוא עוד מישהו כמוהו ולהנגיש אותו לציבור, ארגיש שתרמתי".
 
לברוח מהטכנולוגיה לתוך ספר טוב

משרדו של דב אייכנולד כולל כמובן מדפים שבהם מסודרים הספרים בצפיפות, חלקם מונחים בשתי שורות. על שולחנו יושב אחר כבוד מסך המחשב, כי אי אפשר בלי, אבל גם שני 'ספרים לבנים' – המושג שמתאר היום כתבי יד. הוא לא חייב לקרוא אותם, אבל הוא רוצה. "תאווה בלתי נשלטת", כך הוא מכנה את אהבתו לספרים.

אייכנולד גדל עם ספרים. אביו צבי, ניצול שואה, הקים את 'ספרי חמד', ובנו סייע לו. בני משפחה נוספים עובדים ב'ספרי חמד' וב'ידיעות ספרים'. "באופן טבעי נכנסתי לעולם הזה", הוא אומר, ומוסיף: "היום אני בן 51, אז אפשר להגיד שכל החיים שלי אני בספרים, וזה עולם נפלא"
.
מי שמדמיין הוצאת ספרים כמקום שריח הדפוס ממלא אותו – טועה. המשרדים דומים יותר לאלה של חברת היי-טק או למשרד עורכי דין, אם כי האנשים עושים רושם נינוח יותר, ואת הספרים – למי שמתעקש – אפשר לרחרח מכתבי היד או מהספרים שהובאו לכאן מהדפוס.

אייכנולד, שמספק את הנתון המדהים של 4,600 כותרים חדשים מדי שנה, בכל ההוצאות גם יחד (בעלי הנטייה הריאלית מוזמנים לערוך חישוב כמה זה יוצא בשבוע), מספר שזוהי אנחת רווחה שמגיעה אחרי שנים רבות של אי וודאות.

"זה היה איום. חדשות לבקרים היינו קמים עם איומים חדשים: הספר האלקטרוני, המחשב, האינטרנט. לפני תריסר שנים הייתי בכנס ענק בפרנקפורט, שבו התחילו לדבר על כך שה-CD יחליף את כל הספרים. בפועל מה שקרה זה הפוך. הטכנולוגיה התקדמה מאוד, אבל בד בבד, המפלט של האנשים מהטכנולוגיה זה הספר. בכל בוקר אתה מגיע למשרד, מתיישב מול המחשב, עונה לטלפון, לסלולארי ולמיילים... המקום היחיד שבו יש לך רגע אינטימי זה הספר. זו המחשבה שלי, שמדובר בעצם בבריחה מהטכנולוגיה. בגנום האנושי אנחנו כנראה צריכים גם את השקט".

הגידול בקריאה, עם זאת, הוא צד אחד של המטבע. הצד השני הוא הוזלת העלויות של הוצאת הספרים לאור והדפסתם. "כל נושא ה'קדם דפוס' מאוד התפתח מבחינה טכנולוגית. העלויות הוזלו, ולכן סף הכניסה לספר הוא יותר זול, ובשל כך הסיכון בהוצאת ספר קטן יותר. אם פעם יכולת להוציא במיליון שקלים 100 ספרים, היום אתה יכול לדחוף 150 ספרים".

פעם, לא מזמן, היית נכנס לחנות ספרים, והמוכרת ידעה להמליץ לך על ספר טוב. היום המוכרות אינן מספיקות לקודד את הספר, שלא לדבר על לקרוא.


"הרבה פעמים נדמה לי שהחלוקה בין ספרות ללא ספרות באה להגן על איזו קליקה, שרוצה לשמור את המנדט על הספרות בתוך עצמה. ואני לא רוצה להגיד שזה תירוץ לכישלון, אבל כשאומרים לי: 'תשמע, יש כאן ספר למבינים וליודעי דבר, וזה לאלף עותקים כי זה מאוד מאוד אליטיסטי', אז את יודעת מה? זה לא נכון, כי ספרים במחסן הם לא ספרות"
"זה נכון. כמות ספרים גדולה יותר גורמת גם לבעיות בשיווק: זמן מדף של ספר הוא קצר יותר, וקיימות בעיות נוספות, אבל כמו כל דבר – אני חושב שהשוק החופשי והמשוכלל יעשה את שלו. ברגע שההצפה הזאת תעלה על גדותיה, החנויות לא יעמדו בעומס והקוראים לא ידביקו את הקצב, אז ההוצאות יהיו בצרות ואנחנו נפסיק עם זה. זהו שוק כלכלי, כמו כל השווקים, והוא יסתנכרן לפי כללי השוק".

ספרות זולה

אייכנולד אומר שהעם בישראל קורא יותר ספרים מהגויים, בגלל ש"אנחנו אינטליגנטים יותר ומחוברים יותר למילה הכתובה". השאלה הבאה, לגבי רמת הספרים שאנחנו בוחרים לקחת לידינו, מקפיצה אותו.

"מה זאת 'רמה'? האם אדם שקרא את הרלן קובן (מחבר ספרי מתח רבי מכר, ע"ל) זאת רמה? הקורא נהנה והייתה לו חוויה, ומבחינתי כל מילה כתובה היא חוויה ורמה. זה נכון שיש כאלה שגורמים לחשוב פחות ויש יותר. אבל יש מי שנהנה מהרלן קובן או מג'וזף פיינדר (כנ"ל, ע"ל), ויש מי שקורא עמוס עוז או א"ב יהושע. כל אחד וההנאות שלו. אני מניח שמי שקורא את זה, קורא גם את זה. אנשים שלא קראו מעולם מתח, למשל, נחשפים לזה ואומרים: 'וואו, איזה יופי'".

לפני כמה שנים שאלו את הסופר אהרן אפלפלד אם לא מפריע לו שרק מתי מעט קוראים את ספריו המצוינים. הוא השיב שיש ספרים שהם בגדר 'עיתונות' וספרים שהם בגדר 'ספרות'. הסוג השני מיועד למבינים בלבד, וכך זה היה תמיד.

"לא כל ספר משאיר אצלך חוויה רגשית, ולא כל ספר משאיר אצלך תובנות ומחשבות. עדיין אתה יכול לקרוא בבוקר את א"ב יהושע או את הרב סבתו ולהשתאות על מחשבה, ובערב לקרוא את רמי אורן. יש אנשים שכל הזמן עסוקים ביצירה, למשל ביוכימאים, שעבודתם היא היצירה שלהם, והם כנראה צריכים את החוויה הרגשית בדרך הרבה יותר קלילה".

אתה קורא לכל הספרים שיוצאים אצלכם בשם 'ספרות'?

"חד-משמעית, כן. הספר 'כל בית צריך מרפסת' הגיע ל-150 אלף עותקים, וכשהיינו עכשיו ברומא ראינו שקוראים לו 'רודף העפיפונים של ישראל'. יש מחלוקת אם הוא ספרות או לא ספרות, אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים לקבוע מהי ספרות. 150 אלף איש היו עם הספר, קראו, נהנו, חשבו על זה, והספר עורר בהם חוויה רגשית. אז תגידי, מהי ספרות?

"הרבה פעמים נדמה לי שהחלוקה בין ספרות ללא ספרות באה להגן על איזו קליקה, שרוצה לשמור את המנדט על הספרות בתוך עצמה. ואני לא רוצה להגיד שזה תירוץ לכישלון, אבל כשאומרים לי: 'תשמע, יש כאן ספר למבינים וליודעי דבר, וזה לאלף עותקים כי זה מאוד אליטיסטי', אז את יודעת מה? זה לא נכון, כי ספרים במחסן הם לא ספרות".

הקהילה המשפיעה

במרוץ אחרי שיווק ספרי ההוצאה במציאות של הצפת השוק, הגה אייכנולד רעיון מקורי וקרא לו 'קהילת הקוראים המשפיעים'. 250 איש ואישה ("יותר נשים מגברים, כי נשים קוראות יותר") נמנים עם חברי הקהילה. הם מקבלים שני ספרים רבי מכר מתנה מדי חודש, הנחה על רכישת ספרי ההוצאה וצ'ופרים נוספים. בתמורה לכך הם מתבקשים להתחייב על קריאת 12 ספרים בשנה, רובם 'ספרים לבנים', ולהגיב עליהם בפורום המיועד לכך.  

'הקוראים המשפיעים' נותנים עצות להוצאה ולסופרים בתחומים שונים. הם עשויים להמליץ על קהל יעד אחר מזה שההוצאה חשבה עליו (נוער במקום מבוגרים, או להיפך), לשנות עטיפות או שמות לספרים ואפילו את סוף העלילה. הוצאת הספרים מוציאה על הפורום הזה הרבה כסף, אבל מקבלת ממנו תמורה מלאה. "מדובר ב-250 סוכני שטח למשהו שהם אהבו", אומר אייכנולד, "ואלו סוכני השטח הטובים ביותר. ברגע שאהבת את הספר באמת, תוציא את זה באופן טבעי החוצה".


אייכנולד מספר על הספר החדש שכתב דויד גרוסמן על שמשון, ובו פרשנות לא ממש מסורתית לדמות המיוחדת של השופט הנזיר. "יש מי שיאמר שהפרשנות אפיקורסית, ואחרים יאמרו עליה שהיא מעניינת. נתתי את הספר לבת שלי בכפר פינס. אני שמח שהילדים שלי לא מפחדים מהביקורת. אתה לא רוצה? אל תחשוב כך, אבל תשמע"
אבל הפורום הוא לא רק שיווק בשיטת 'מפה לאוזן'. הפורום יודע לנבא בדרך-כלל על איזה ספר כדאי להוצאה 'לשים את הכסף' בכל הנוגע לשיווק. "ידע של ההמונים יש בו משהו, הם מריחים נכון. כשאתה מרגיש שהם אוהבים ספר, אתה יודע שהספר יצליח".

היום, שנתיים וחצי אחרי הקמת הפורום, סופרים רבים מבקשים מההוצאה שספרם יישלח אל 'הקוראים המשפיעים', למרות שזהו מבחן לא קל עבורם. "אבל אנחנו יכולים להביא רק 12 ספרים. אתה לא יכול לדרוש מבן אדם לקרוא כל יום ספר".

יש מי שיאמר של'קוראים המשפיעים' יש טעם חריף של רידוד המסר כדי לקלוע לטעם הקהל. סופר, בסופו של דבר צריך להוציא את היצירה מתוכו, בלי התייעצות מסיבית עם קהל היעד.

"בואי נתחיל מההתחלה. סופר כותב בשביל הקהל. הוא אמנם מחויב לעצמו, כי היצירה יוצאת ממנו, אבל הוא רוצה שיקראו אותו. בשנה שעברה היה לנו מקרה עם דלית אורבך. הקוראים חשבו שצריך לשנות את הסוף בספרה 'קיפודים'. היא קיבלה פידבק מ-250 איש שחשבו שצריך לשנות, היה דיאלוג ארוך, אבל בסוף היא אמרה 'לא'".

למי שכל העסק נראה לו והוא רוצה להיות חבר בקהילה, נספק את הנתון הבא: כשנפתחה השנה ההרשמה לחברות בפורום, הציעו 20 אלף איש את מועמדותם בפחות משלושה ימים. ההרשמה נסגרה מוקדם מהצפוי, והמיון, מסביר איכנוולד, היה רנדומאלי ובוצע במוחו הקר של המחשב. "היינו צריכים אנשים בגילאי 18 עד 75, מגוון מקצועות הכי גדול שניתן ופריסה בכל הארץ. ובאמת יש לנו רופאים, תת אלוף, עולה חדשה שהיא מוכרת בסופר, מורים ועוד".

ואם כבר הזכרנו את המחשב, צריך לשלם לו חוב קטן, אבל משמעותי, על ההכרזה שהוא המפסיד הגדול בקרב עם הספר, כמה שורות למעלה. הניצחון של הספרים על הטכנולוגיה, אומר אייכנולד, הוא בתחום הסיפורת בלבד, ולא בספרי הידע והמידע, שם כופף המחשב את ידו של הספר לגמרי. "בכל שוק האטלסים, המילונים והאנציקלופדיות חלה מהפכה טוטלית, וכל שוק הידע יעבור למחשב".

כיום, מסביר אייכנולד, נוצר ואקום בשוק הזה. מצד אחד כבר לא קונים את אנציקלופדיות 'אביב' או 'בריטניקה', ששימשו מאות אלפי תלמידים לאורך כמה עשורים, ומצד שני האינטרנט עדיין אינו מספק אנציקלופדיה רצינית למורים ולתלמידים. "זה חוסר שיווי משקל בשוק, אבל זה יתאים את עצמו". כיום עדיין לא נמצאה הדרך לקבל את ההשקעה הרבה באנציקלופדיות בחזרה, אבל גם הנוסחה הנכונה לפתרון הבעיה הזאת עוד תימצא.
  
חוויות עם שורשים

הרב חיים סבתו, מיקי שיינפלד, גילית חומסקי, צבי איל ורונית לוינשטיין-מלץ הם רק חלק מרשימה ארוכה של סופרים דתיים, שהוציאו דרככם ספרי פרוזה בשנים האחרונות. אתה מרגיש שיש כאן מחסום שהולך ונפרץ?

"אני מרגיש שאם פעם יוכי ברנדס הייתה על אג'נדה של חוזרת-בשאלה-מבית-חרדי, היום יכולים לומר 'אני בא מהעולם התרבותי הדתי'. זה עדיין לא מספיק, זה תחילתו של תהליך, אבל כל זמן שאני פה אני נותן לזה קידום". ההעדפה, מסביר אייכנולד, היא לאו דווקא אידיאולוגית. הוא מאמין שזהו מהלך נכון כלכלית ושיווקית.

אבל עומק המעורבות שלו בנושא, הניתוח שלו את המצב הקיים, הליווי האישי שהוא נותן לסופרים כמו שיינפלד, והחיזור שלו אחרי כותבים ("הלכתי לרב עמיטל ולרב דרורי ואמרתי להם: 'אם יש לכם כותבים טובים, תשלחו אלי'") מוכיחים שיש כאן מוטיבציה שהיא מעבר לשיקולים שיווקיים נטו. "אני חושב שבעוד 10 שנים הספרות תצא מהציבור הדתי. ספרות צריכה עומק ושורשים, משהו מעבר לחוויה הרגעית".

אתה רואה שמה שתופס בשוק הספרים הן יצירות עם אמירה ועומק? 


אייכנולד ממתין ל'יצירות התנתקות' שיתדפקו על דלתו וירצו לצאת לאור. בימים אלה עומד לצאת ספר שמתעד מפגש אותנטי ועמוס רגשות בין העקורים לתלמידי הר עציון. "זה מסמך חשוב. אני לא יודע אם הוא יימכר או לא, אבל זה ממש חשוב. אם יבוא כתב יד טוב מהתקופה הזו, וזה חייב להגיע, אני הראשון שאשמח להוציא את זה לאור"
"לא, אבל זה מה שיישאר. אני מאמין שבעוד 50 שנה, מכל הקצף והגלים יישאר הרב חיים סבתו. במקרה הטוב יישאר גם עמוס עוז, אולי כן ואולי לא. ואולי במובן הזה הייתי מגדיר ספרות כמה שיישאר לעתיד. מה שיטביע את חותמו לא לעכשיו, להירגע. אני חושב שהיצירה תבוא מהדור הצעיר שגדל בישיבות ההסדר ובצבא, והיה בחברה החילונית ובחברה הדתית, ויש לו עומקים ושורשים וחוויות מעולמות שונים. צריכה לבוא פריצה, היא צריכה להגיע. אם יש משהו שאני נלחם עליו היום – זה זה".

איך?

"אנחנו מחפשים כל הזמן כישרונות. רק מגיע כתב יד של מישהו דתי, הוא מקבל את מלוא הטיפול – כמובן, אם הוא ראוי. כרגע יש לנו כמה, ויהיו עוד. וככל שיהיו יותר, זה יכפיל את עצמו. אגב, זה יכול לבוא מהתרבות החרדית לא פחות. זה יכול לבוא מתלמיד פוניבז' או סלובודקה, אבל משם זה מחסום עוד יותר קשה".
 
מי מפחד מהמילה הכתובה?

החסם המרכזי של כותבים דתיים, מסביר אייכנולד, הוא יראה יתרה מפני המילה הכתובה. "זה מובן, משום שעל כל אות יש פרשנות מכאן ועד הודעה חדשה. הדבר הזה יוצר רתיעה והדרת קודש. גם אם יש כותבים, הם מכניסים את היצירות למגירה. בחינוך הדתי, לפחות כשאני למדתי, אין כתיבה יוצרת. אני חושב שזה נובע ממשהו קדום מאוד של 'קטונתי מלכתוב'".

כתבי היד שמנפיקים הסופרים הדתיים נשענים על עולם תרבותי אחר, ואפילו אם הם אינם מתכוונים לכך, הם יוצרים ספרות אחרת. כך היה אצל גילית חומסקי ב'אהבות של אתמול', וביתר שאת אצל שיינפלד 'באבדות', כשהוא יוצר סצנה רומנטית מאוד ומלאת רגשות, בלי בדל של נגיעה בין הגיבור והגיבורה.

"הביקורת הראשונה של שיינפלד על זה, הגיעה מהעורכת רנה ורבין, שבאה מהעולם החילוני. היא שאלה אותו: 'איך יכול להיות שאין שום מגע?' היא לא ידעה אפילו שיש איסור נגיעה. אחרי שהוא הסביר לה, היא אהבה את זה מאוד. אבל מי שלא בא מהעולם הזה – קשה לו להבין איך אפשר לשאת את הרגע הזה בלי מגע, ואפילו פשוט כמו חיבוק, או אחיזת יד. זה חסר לו".

אייכנולד מעריך מאוד את כתיבתם של שיינפלד וסבתו אבל מודה שהכתיבה היפה, הקולחת ומלאת הדימויים, לא מגיעה למלוא קהל היעד שלה, בגלל החסמים התרבותיים האלה. 

"'תיאום כוונות' מתחיל עם ברכת הלבנה, אז האסוציאציה שזה עושה לאדם דתי, שמכיר את ברכת הלבנה, זה משהו אחד, והאסוציאציה שזה עושה לאדם שלא יודע מה זה בכלל, היא אחרת, וזו הכניסה לתוך הספר. בכל זאת עשרות אלפים קראו, אבל אין ספק שרבים מהתיאורים בספר מורכבים יותר עבור מי שלא מכיר. כשהוא מדבר על הירידה בליל שבת מישיבת הכותל לתפילת קבלת שבת בכותל, זה תיאור ענייני שאצלך זה עובר, ואצל אדם שלא מכיר זה עובר אחרת. אם ישאלו בציבור החילוני מי זה הרב חיים סבתו, אני לא בטוח שאנשים יידעו".

ועם כל זה, אתה חושב שהיוצרים הדתיים יצליחו לפרוץ?

"כן, אני בטוח שההערכה תבוא. אני חושב שיש כמיהה לדברים האלה, אבל יש חוסר גדול מאוד בידע, ובמיוחד בחוויה. בספרות טובה נשענים על אסוציאציות ועל מתאם תרבותי, וזו בעיה.

"הספר הבא של שיינפלד הוא על עולם של בחור ישיבת הסדר. זה עולם שלם עם כתיבה נפלאה", הוא אומר, ומראה ש'הספר הלבן' של שיינפלד מונח על שולחנו. "אבל כולו שזור באסוציאציות שקשה לאדם שלא עבר את זה להבין מה הן. עם זאת, אין לי ספק שזה יגיע ויסקרן".

אגב, לא רק ליוצרים דתיים טובים הוא מחכה. אייכנולד ממתין ל'יצירות התנתקות' שיתדפקו על דלתו וירצו לצאת לאור. בימים אלה עומד לצאת ספר שמתעד מפגש אותנטי ועמוס רגשות בין העקורים לתלמידי הר עציון. "זה מסמך חשוב. אני לא יודע אם הוא יימכר או לא, אבל זה ממש חשוב. אם יבוא כתב יד טוב מהתקופה הזו, וזה חייב להגיע, אני הראשון שאשמח להוציא את זה לאור".


אני מאמין שבעוד 50 שנה, מכל הקצף והגלים יישאר הרב חיים סבתו. במקרה הטוב יישאר גם עמוס עוז, אולי כן ואולי לא. אני חושב שהיצירה תבוא מהדור הצעיר שגדל בישיבות ההסדר ובצבא, והיה בחברה החילונית ובחברה הדתית, ויש לו עומקים ושורשים וחוויות מעולמות שונים. אני מחכה לפריצה. אם יש משהו שאני נלחם עליו היום – זה זה"
ספרים שגורמים לחשוב

למרות שהוא מנסה לקדם ספרות הנובעת מהעולם הדתי, הכיפה שמתנוססת על ראשו של אייכנולד איננה 'אישיו' בכל הנוגע להחלטה אלו ספרים תוציא ההוצאה לאור. "שיקראו ויחליטו. אני לא לוקח אלי את המנדט של הרבנים שיודעים הכול. אני את הילדים שלי לימדתי בעיקר לשאול, ולא לתת תשובות, גם בזה".
 
אייכנולד מספר על הספר החדש שכתב דויד גרוסמן על שמשון, ובו פרשנות חדשה ולא ממש מסורתית לפרקי התנ"ך שעוסקים בדמות המיוחדת של השופט הנזיר. "יש מי שיאמר שהפרשנות אפיקורסית, ואחרים יאמרו עליה שהיא מעניינת. נתתי את הספר לבת שלי בכפר פינס, וזה היה צפוי שהמורה שלה לא תאהב את העובדה שהיא קוראת את הספר. אני שמח שהילדים שלי לא מפחדים מהביקורת. אתה לא רוצה? אל תחשוב, אבל תשמע".
  
'ידיעות ספרים' מוציאה את 'יהדות כאן ועכשיו'. דווקא בסדרה שנושאת שם כזה, הספרים מאוד לא מסורתיים. קיימת תחושה שהסדרה רוצה לעורר פולמוס, לפעמים אפילו להכעיס.

"זה תלוי בעורך. כרגע העורכת היא רוחמה וייס, וזה נכון שיש לה מוטיב של 'לנער', אבל אם נמשיך לפחד מהביקורת לא ייצא מזה שום דבר. יצירה צריכה ביקורת. זה מה שהבת שלי אמרה למורה שלה: את לא חושבת שזה סיפור שמשון אז אל תחשבי, אבל לא לקרוא זה הכי גרוע.

"בסדרה הזאת, של 'יהדות כאן ועכשיו' – שהיא אגב מאוד מבוקשת, קיימים כל הממדים. אנחנו מוציאים עכשיו ספר על כל המשנה של נחמה ליבוביץ', וגם הולך לצאת ספר על כל משנת חב"ד, מאת הרב קראוס, שהוא ראש המדרשה של בר-אילן".

נולד עם ספר ביד

אייכנולד הוא אב לשמונה ילדים וסב לארבעה, והוא מעיד שכולם קשורים בצורה זו או אחרת לעולם הספרים. הוא שולח לילדיו ספר מעניין שנתקל בו, מתייעץ איתם ומאזין לדעתם, והדיונים סביב שולחן השבת הופכים לא אחת לספרותיים.

כילד הוא עבר מסלול רגיל של ילדות בני ברקית בבית הספר 'סגולה', אחר-כך למד ב'מדרשיית נועם' וב'תיכון הרא"ה'. בעת שירותו הצבאי נקלע לאסון צור הראשון, והיה אחד הניצולים היחידים ממנו.

האהבה לספרים, כאמור, הוטבעו באייכנולד משחר ילדותו. "צר עולמי כעולם הספרים", הוא צוחק, ואומר שעד היום האובססיה הזאת איננה עוזבת אותו, ושהוא דווקא מאוד אוהב לשוב לעבודה אחרי חופשה. וערמות הספרים בבית? זו באמת בעיה. "זה הוויכוח היחיד שלי עם אשתי", הוא מסביר. "יש לנו בבית את הספרים של ההוצאה וספרים שהוצאות אחרות שולחות לי, וגם ספרים שאני רואה וקונה".

לא נמאס לך אף פעם?

"לא. אתמול ישבתי בישיבת מערכת והעורכים הציגו את הרעיונות של היוצרים, ויש אינסוף כאלה. זה עולם מדהים וחכם ונפלא, באמת זכיתי".

האצבעות שלך מדגדגות? נראה אי פעם ספר פרי עטך?

"ממש לא. אני יכול לומר שבגלל שאני עוסק כל היום בכתבי יד אני יודע לכתוב לא רע. מדי פעם אני כותב פה או שם לעיתון, אבל לא בקלות. גם לי יש את הרתיעה מפני המילה הכתובה..." מודה אייכנולד, ומוסיף שהוא את ייעודו ימלא בדרך אחרת. "אם אצליח ליצור עוד מישהו כמו הרב סבתו, ואצליח שידעו יותר מי זה ומה זה, ואולי אפילו אצליח שיהיה עוד תלמיד שלו, בזה אני ארגיש תרומה. כי יוצרים צריך שניים בדור, לא יותר. ספר שלי צריך? לא צריך!".

ofralax@gmail.com