בשבע 243: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , י"א בסיון תשס"ז

האם חברי הכנסת המתנגדים להקדמת הבחירות עושים זאת מטעמי דאגה למדינה?

כמו בגירוש, דואגים לכיסא/ ישי הולנדר, דובר מועצת יש"ע

נראה שהפעם בחרתם שאלה קלה במיוחד. נדמה שהתשובה לשאלה חוצה מגזרים ודעות. היא מקיפה רוב מוחלט של אזרחי מדינת ישראל, ואני בתוכם, שסבורים שגם בשאלה הזאת, כמו בסוגיות רבות ואחרות, פועלים חברי כנסת ממניעים אישיים בלבד. ציבור גדול בישראל צמא לחילופי הנהגה, לרצון כלשהו לערבב את הקלפים ולחלק אותם מחדש. אבל משום מה נבחרי הציבור שלנו לא שומעים את הקריאות הללו. הם מסווים את זה כמובן באמירות ל"טובת המדינה", ש"לא צריכה כעת בחירות שוב" וש"זה מעיד על דמוקרטיה רעועה" ו"צימאון לעריפת ראשים".

יכול להיות שבצורה אמיתית יש צדק מסוים בדברים הללו. ייתכן שבאמת עלות הבחירות למשק ובזבוז כספי מדינה על קמפיינים, טומנים בחובם בעיות רבות. גם אם יש דרך אחרת להחליף את הממשלה בלי לקיים בחירות כלליות, כיום, לאור פרשות שחיתות והתנהלות ציבורית מעוררת תמיהה, אמון הציבור בנבחריו לפרלמנט נמצא בשפל חסר תקדים, ולכן אין ברירה. רבים מן הציבור סבורים שאכן טובתם האישית של חברי הכנסת נמצאת בראש סדר יומם.

אגב, אין זו הפעם ראשונה שנבחרי הציבור הולכים בניגוד לרצון העם. ממש בימים אלו עם ישראל בכלל ותושבי שדרות ועוטף עזה בפרט, סובלים מפירותיו של מהלך שביצעו חברי כנסת שנבחרו על סמך רצון מסוים של חיזוק ארץ ישראל ושמירה על חוסנה, וכאשר הגיעו להנהגה עשו סיבוב פרסה או ליתר דיוק, פנייה חדה שמאלה. גם אז כאלו שהבינו את הסכנות הצפויות למהלך של עקירת חבל ארץ ומסירתו למחבלים הצביעו בעדו, מראיית טובתם האישית. האם אותם אנשים, שרואים היום את ירי הקסאמים מתוך אותם יישובים שמדינת ישראל החריבה, מתפכחים ומבינים? זו כבר "שאלת השבוע" לפעם אחרת.

הממשלה לא צריכה להיענש על מחדלי קודמותיה/ דני יתום "העבודה" 

אומרים שמי שלא זורע, גם אינו קוצר. אצלנו המצב קצת שונה: ממשלה אחת לא זורעת והשנייה לא קוצרת. אמנם הממשלה הנוכחית אינה פסגת חלומותיי, להיפך, אבל במידה רבה היא נענשת על מחדלי הממשלות הקודמות.

כך לדוגמא מחדליהם של שרי האוצר – נתניהו וסילבן שלום, והביטחון – מופז. אלו לא השקיעו בתשובות היעילות לקטיושות, לקסאמים, להתחפרות החיזבאללה בלוגיסטיקה ובאימונים. מה שקרה במלחמת לבנון השנייה ומה שקורה כיום בשדרות הוא התוצאה הישירה. שרי האוצר נתניהו, אולמרט ושלום לא השקיעו בצמצום הפערים בחברה הישראלית, ואנו משלמים על כך ועוד נשלם.

האם צריך ללכת לבחירות נוספות? מדוע?! כדי שאלו שלא קצרו יועפו ויוחלפו באלו שלא זרעו? כי אלו שלא זרעו צועקים להחליף את אלו שלא קצרו? שאלה מוזרה. בכל מקרה, תשובתי היא שכנסת המתחלפת מדי שנה-שנתיים היא מתכון לחוסר יציבות, וזאת איננה הסיטואציה הרצויה לנו בשום אופן. מנגד, מה שכן רצוי הוא חשיבה אחרת, תכנון אחר, היערכות אחרת. יציגו לנו כל הגופים הפוליטיים את תכניותיהם, לאחר ששקלו אותם ולא בחופזה. יציגו את המועמדים לביצוע ואת ניסיונם המוכח, ואז – בבוא הזמן – נוכל לבחור כיאות.

אני מזכיר כי אני מראשי המובילים של הדרישה להתפטרותם של אולמרט ופרץ מתפקידיהם. אינני בא להגן עליהם, והם חייבים להיענש, כי הם לא קצרו. הם אחראים, אך לא פחות מהם אחראים הצבועים שלא זרעו, והיום הם קוראים לבחור בהם. עלינו להחליף פוליטיקאים רבים שהקדיחו את תבשילנו.

שאלת השבוע מזכירה לי את הבדיחה על מפקד יחידה לוחמת שפקד על חייליו להחליף לבנים לאחר לחימה מאומצת. אבל כיוון שאין תחליפים, פקד שיחליפו זה עם זה. הנמשל לכך הוא שקודם נמצא תחליפים, ואז נוכל ללכת לבחירות. עד אז אנו מחליפים משומשים במשומשים, בלתי ראויים בבלתי ראויים.

סוד ההישרדות של אולמרט/ אשר כהן החוג למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן

בכל מערכת פוליטית יש מתח קבוע בין אינטרסים אישיים לאינטרסים קבוצתיים ואינטרסים לאומיים. המדרג שיוצרים שלושת סוגי האינטרסים הוא ברור: אינטרסים אישיים מובהקים פסולים מן היסוד, שהרי החברות בכנסת היא שליחות ציבורית מובהקת; אינטרסים קבוצתיים הם לגיטימיים, שהרי חלק ניכר מחברי הכנסת נשלחו על-ידי קבוצות חברתיות מוגדרות כדי לייצג את ענייניהן; בחלק העליון של המדרג נמצאים האינטרסים הלאומיים. בהחלט ראוי לשאוף שבכנסת יכהנו נציגי ציבור שימצאו את האיזון הראוי בין האינטרסים הקבוצתיים שבשמם נבחרו לבין האינטרסים הלאומיים, בהתאם לנסיבות ולתנאים.

בעבר, בכל כנסת שבה התעורר דיון לגבי האפשרות להקדמת בחירות, אפשר היה להעריך שקיימים שיקולים אישיים ברורים.

ככל שמדובר במי שנחשב לחבר כנסת מהספסלים האחוריים של מפלגתו, וככל שמצבה האלקטוראלי של מפלגתו רעוע יותר, כך סביר שיש שיקולים אישיים בהתנגדותו של חבר הכנסת לבחירות מוקדמות. יישום עכשווי אפשר למצוא בחלקים משמעותיים של מפלגת 'קדימה'. זהו, כנראה, אחד מסודות ההישרדות של אולמרט.

כמובן, לעולם לא נשמע על השיקול האישי הזה, שהרי באמתחתם של פוליטיקאים רבים מוכנים הסברים שכולם נוגעים בפסגות הגבוהות ביותר של האינטרס הלאומי המובהק. יש אפשרות להתלקחות גדולה בצפון, הן עם חיזבאללה והן עם הסורים.

ההסלמה במערב הנגב ההולכת וגוברת, ואם לא די באלה, ברקע ממשיכה איראן להתקדם לקראת נשק גרעיני. אלה שיקולים שאין לזלזל בהם, ואוי לנו אם החלטות והכרעות בסוגיות אלה יושפעו מקיומה של מערכת בחירות.

אין ספק שיש שיקולים אישיים רבים במשחק הכוחות סביב סוגיית הקדמת הבחירות.  אולם באותה מידה יש מספיק חברי כנסת השוקלים את השיקול הלאומי, על-פי תפיסתם. הבעיה הגדולה היא שכל הערכה לגבי המשקל היחסי של השיקולים השונים מושפעת מהדימוי המידרדר והולך של הכנסת וחבריה – דימוי שיצרו חברי כנסת לא מעטים, שבדפוסי התנהגותם הטילו צל גם על אחרים, הממלאים את תפקידם נאמנה.

הבחירות לא יוסיפו ביטחון/ ח"כ סופה לנדבר 'ישראל ביתנו'

במצב הנוכחי שמדינת ישראל נמצאת בו, מצב של לחימה בלתי פוסקת של חמאס ומטחי הקסמים שנוחתים על תושבי שדרות והאיום האירני. הקדמת הבחירות רק תגרום נזק למדינה. הבחירות ישתקו את המדינה ויעמיסו על הקופה הציבורית של המדינה, וכל זה יבוא על חשבון החלשים והנזקקים בישראל. המלחמה הבאה היא שצריכה להדיר שינה מעינינו. הבחירות הקרובות הן לא מה שיגרום לשינוי במצב המדינה.

מפלגת "ישראל ביתנו" נכנסה לקואליציה אחרי מלחמת לבנון השנייה במטרה לשקם את הנזקים שנגרמו עקב המלחמה האחרונה. כעת התחלנו בשיקום, וכל עניין הבחירות יעכב את התהליך. כמו כן "ישראל ביתנו" דוגלת במשטר נשיאותי, דבר שיביא ליציבות השלטון וימנע בחירות כל שנתיים, כמו שאנו רואים שקורה בשנים האחרונות במערכת הפוליטית בישראל.

לכן דעתי היא שכרגע הקדמת הבחירות לא תשפר את המצב במדינה, אלא רק תגרום לנזק לשכבות החלשות ולתושבי קו העימות, אשר פרנסתם וביטחונם האישי נפגעו. דווקא בימים אלו על הממשלה להיות חזקה כדי לטפל בבעיות הפנים והחוץ שלה. הקדמת הבחירות, מהלך שייקח כחצי שנה, יגרום לשיתוק המדינה.