בשבע 244: בת קול

ריקי אונגול, זמרת-נשים חסידית, יוצאת באלבום חדש ומתוק, שאולי ידחוף קדימה את הז'אנר הנשכח הזה.ttp://www.riki.shopil.co.il/

מרים הופמן , י"ד בסיון תשס"ז

לפעמים מוסיקה מגיעה פתאום, כמעט בהפתעה. אם תשאלו את ריקי אוגול, היא תספר לכם שעד גיל 30 היא לא שרה אף פעם. אפילו למקהלה בבית הספר היסודי לא קיבלו אותה. אבל לפני כשבע שנים, אחרי טלטלות אישיות ובריאותיות, מצאה ריקי את קולה, התחילה לנגן, לכתוב ולשיר – והשנה הוציאה את אלבום הבכורה שלה: 'שיר למענך'.

כתיבה נשית היא נישה קטנה וכמעט בלתי קיימת בעולם המוסיקה היהודית.  שירת נשים היא תמיד נושא עדין, אפוף גבולות הלכתיים לא תמיד מוחלטים, ומי שמחליטה לצאת לדרך המוסיקלית  מתמודדת מלכתחילה עם קהל קטן יותר, ועם אופציות מעטות מאוד להשמעה פומבית.

התנאים הללו יצרו ז'אנר מעניין, של הופעות שיחה ושירה לנשים בלבד, שבהן משתלב הסיפור האישי עם השירה, ויוצר חוויה רחבה יותר מסתם מופע מוסיקלי.

גם ריקי אוגול יצאה כך לדרך. בהופעות לנשים בלבד היא מספרת על הדרך שלה לתשובה, על החיים כאם לשישה וכתושבת בקעת הירדן, והכול תוך כדי שירה על החוויות האישיות, שהן הרבה פעמים גם אוניברסליות. היא מנסה להעביר את המסר שבין הכביסות, הבישולים והילדים כל אחת יכולה למצוא את עצמה, לעשות שינוי ולשיר את דרכה למימוש עצמי.

אוגול שרה פופ קליל וקליט, בעיבודים שנותנים לשירתה את התמיכה הנכונה ואת האפשרות לגוון בין מקצבים. דוגמאות טובות לכך הנן שתי הרצועות הפותחות את האלבום: 'אדע או שלא' מהרצועות המוצלחות באלבום, קצבית ואופטימית, מתחברת ל'אתה לא בא', הרגוע והמלנכולי יותר.

השירים באלבום הם רובם ככולם שירי אהבה: לקב"ה, לעולם, לאיש, לתקווה.

לאוגול קול חם ונעים, ונשמע שהיא נהנית לשיר. בלי כל צורך ויומרות לעשות סאלטות קוליות, היא שרה בפשטות ובעדינות שירים יהודיים-ישראליים, שיכלו להשתלב בקלות בכל פלייליסט עכשווי בתחנות הרדיו הכלליות.

'שיר למענך' הוא אלבום נעים, משמח ונשי מאוד, והוא בעיקר השאיר אותי עם התחושה שאם רק ניתן לריקי אוגול הזדמנות, היא עוד תשכלל את הכתיבה והשירה שלה ותוסיף לסוגה הנטושה הזו, שירת הנשים, אנרגיות שיעודדו נשים רבות אחרות להתבטא.   

אחת בודדת

'הכל באהבה' /עובד

לפעמים נדמה שרק אי אז בשנת תשמ"ג לערך (שנות השמונים ההזויות לספירתם), כשנדמה היה שהתסרוקות, כריות הכתפיים וגם המוסיקה יצאו מכלל שליטה, שיר עם הפזמון "ברווזים ברווזים, בואו הביתה" יכול היה להפוך לשלאגר היסטרי ולזכות להשמעות בלתי פוסקות.

אבל כבר עברו מאז יותר מעשרים שנה, ונראה שעורכי המוסיקה קצת איבדו את חוש ההומור ודחקו את הברווזים לפינה נידחת במחסן האנקדוטות המוסיקליות.

גם על עובד, שעמד בראש ההרכב קצר הימים 'עובד והברווזים', עבר משהו. בין השאר הוא כנראה השתכנע מהקריאה וחזר הביתה. הוא אף שחרר  גרסא 'מגוירת' של הברווזים ("יהודים יהודים, בואו הביתה").

אבל בסינגל החדש שלו הוא זונח לגמרי את הצחוקים, מסתכל לנאחס שבחיים בעיניים וחוזר על המסר, שאת הכול יש לקבל באהבה.

הקול של עובד, עם הסלסול התמידי בקצוות, וההפקה המוסיקלית הרגועה והאקוסטית (של פיטר רוט, אחד השמות החמים במוסיקה הישראלית), מצליחים לשחרר אותו מהברווזייה ויוצרים שיר עם תו איכות מוסיקלי שאפילו יש בו מסר. מחזה נדיר בימים אלו.