בשבע 244: רגעים של נחת

שר המשפטים גורם לברנג'ה לאבד עשתונות ● ערבים כרו קברים בגן לאומי בירושלים בחסות המשטרה ● קטינות שסירבו להזדהות ושוחררו לא הופיעו לדיון שנקבע בבית המשפט.

יאיר שפירא , י"ד בסיון תשס"ז

מי שהיה זקוק להוכחה להיסטריה שבה נתונה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש וחבורתה, קיבל בסוף השבוע שעבר את כתבתו של יובל יועז במוסף סוף השבוע של עיתון 'הארץ'. נראה כי מישהו החליט שימי הדיפלומטיה המתוחכמת של אהרון ברק חלפו.

למי שמחמיץ מעת לעת את מוסף 'הארץ' נספר כי יועז פרסם כתבה עוינת לשר המשפטים פרופסור דניאל פרידמן, שההתלהמות שבה וחד-צדדיותה שמורים בדרך-כלל למתחלים, בעיתון לאנשים חושבים. אין ספק כי למסע ההשפלות שהעביר פרידמן את חברתה של הנשיאה, נאווה בן אור, בדרך למינויה כשופטת מחוזית, היה חלק לא מבוטל באיבוד העשתונות של הברנז'ה שכונתה בעבר 'כנופיית שלטון החוק'.

מי שהיה זקוק להוכחה כי פרידמן אינו בעיה אישית של בייניש ושל המפלצת החוקתית שהותיר אחריו אהרון ברק, קיבל השבוע את התקפתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על פרידמן בכנס עורכי הדין השבוע. מזוז נזעק עקב כוונתו של פרידמן לערב את ממשלת החשודים של אולמרט בבחירת פרקליט המדינה הבא. לכל מי שמתבלבל, מזוז אינו מאנשיה של בייניש, ההיפך הוא הנכון. ייתכן כי גם מי שאינו ממעריציהן של בייניש, ארבל ובן אור, צריך לפקוח עין על פרידמן, על אף רגעי הנחת התכופים שהוא מעניק לנו.

משטרה במחדל

בימים אלו מנהלת פרקליטות המדינה קרב מאסף נחוש על כבודה, ועל כבודו המפוקפק של ניצב משנה ניסו שחם, לאחר שבחודשים האחרונים התברר כי חלקם רב להם בהשחתת הגן הלאומי סביב חומות ירושלים.

ראשיתה של הפרשה לפני שלוש שנים, כשאריה קינג, מגואלי ירושלים, ניגש אל מנהל הגן הלאומי והזהיר כי הערבים מתחילים לכרות קברים בשטח הגן. המנהל, אביתר כהן, מיהר אל מי שהיה מפקד המשטרה באזור, ניסו שחם, וביקש לעצור בעד הפולשים, אך נענה בשלילה. לכהן לא נותרה ברירה אלא לפעול בעצמו, והוא גייס את פקחיו לצורך העניין; אלא שכשהגיע, הורו לו פקודיו של שחם לעזוב את המקום.

שעות אחדות מאוחר יותר התקיימה בשטח הגן ההלוויה הראשונה. יומיים מאוחר יותר נודע כי קבר נוסף נכרה, ופקחי הגן, שניסו למנוע את הלוויה השנייה, סולקו שוב בידי השוטרים.

קינג וקבוצת ארכיאולוגים הגישו לבג"ץ עתירה דחופה. המדינה נתבקשה להשיב, אך שוב ושוב ביקשה הרשות לדחות את תשובתה, עד אשר ילמד הדרג המדיני את הנושא. לטענת שחם והפרקליטות, הניסיון למנוע מערבים לקבור את מתיהם בלבו של גן לאומי עלול להצית מהומות בירושלים, שסופן להשפיע על מצבה הפוליטי של ישראל באזור.

השופטים נענו פעם אחר פעם, והערבים הוסיפו קבר אחר קבר. עשרות קברים נכרו במקום ושטח ארכיאולוגי ייחודי שבו נמצאו בעבר שרידים עבריים רבים הלך ואבד.

נראה היה שדינו של הגן והממצאים הארכיאולוגים הצפונים בו נחרץ, אלא שהישועה הגיעה ממקור בלתי צפוי. לפני כמה חודשים שמע השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, על הפרשה, ופשוט הורה למשטרה למנוע את המשך העבודות והקבורה הלא חוקית בגן.

ראו זה פלא: ללא משברים גלובליים, או אפילו מחאות אזוריות, וללא מהומות מקומיות, השחתת הגן פסקה. עתה מנסים הצדדים להגיע להסכמה משותפת במסגרת הדיון המשפטי, על עתיד הקברים שנכרו כבר, שהרי כידוע המשטרה חוששת שיפרצו מהומות אם ינסו לסתמם. הדיון נסב לא מעט גם על נוסח ההסכמה: הפרקליטות עומדת על כך שחלקן האומלל בפרשה של רשויות האכיפה יושמט מלשון פסק הדין.

לא אוהבים צווים

בשבוע שעבר החלו עשרות מתיישבים ותומכיהם לצעוד על ציר המוביל מאדוריים אל נגוהות. צה"ל מסרב לאבטח את הציר באופן שיאפשר נסיעה שוטפת, וגם לאפשר לתושבים לנסוע בחופשיות בציר, כיוון שאינו מאובטח.

התוצאה היא שכל נסיעה מהישוב הקטן אל כל נקודת יישוב יהודית אחרת אורכת שעות, ותחושת המצור בנגוהות גוברת. במהלך הצעדה עצרה המשטרה 49 מהמפגינים, 47 שוחררו, מחציתם בהרחקה של 15 יום מהציר המדובר.

ההרחקה, כידוע, הפכה כלי אוטומטי כנגד אנשי ההתיישבות ותומכיהם. כמעט רפלקס מותנה של המשטרה ובתי המשפט, וגם של מערכת הביטחון. נציין כי לא רחוק מציר המריבה מתקיימות מדי פעם בפעם הפגנות, חלקן אלימות, של גורמי שמאל וארגונים פרו ערבים, כנגד גדר ההפרדה.

לפני כמה חודשים הפנה ח"כ בנימין אלון שאילתא לסגן שר הביטחון, מדוע לא זוכים פעילי השמאל לצווי הרחקה. "אני לא מדבר על להרחיק אותם ממשפחותיהם", אמר אלון. "רק לתת להם הגבלה להתקרב אל אותה גדר". סגן שר הביטחון השיב כי במשרדו מנסים להימנע ככל הניתן מלהשתמש בכלי שכזה.

שאלות משפטיות

בקשה להרחקה מציר נגוהות לשישים יום, הוגשה על-ידי המשטרה כנגד שלושה צעירים שהשתתפו בצעדה, בפני שופט בית משפט השלום בירושלים, אריה רומנוב. שתי הקטינות בחבורה סירבו להזדהות, וכפרו בבית המשפט בסמכותו להחליט בעניינן, לפחות עד שיוכך כי בית המשפט נענה לחוקי התורה.

השופט רומנוב הפגין סובלנות מרשימה כלפי הבנות וטענותיהן, ובעיקר היה קשוב לטענותיו של פרקליטן, עו"ד נפתלי ורצברגר. השופט רומנוב טען בהחלטתו כי ספקות רבות לו באשר להליך: האם הצעירים עברו עברה כלשהי? האם בסמכות בית דין אזרחי לדון בעברה שכזו? האם יש חובה על הצעירות להזדהות? ומהי הסנקציה על אי מילוי חובה שכזו?

השופט ציין כי מדובר בשאלות משפטיות סבוכות, ומאחר שהשעה היתה שעת צהרים – שעות ספורות לפני כניסת השבת, הוא הורה לשחרר את השלושה לביתם. נציגי המשטרה נזעקו, שהרי בעוד את הבגיר אפשר היה לשחרר בערבות, שתי הקטינות נותרו עדיין באלמוניותן ולא ניתן היה לוודא כי יתייצבו להמשך הדיון שנקבע לשבוע זה.

השופט רומנוב, אדם נוח לבריות, הסביר כי הוא איננו מעוניין להשאיר קטינות כלואות בשבת, וכי הוא מאמין כי הקטינות והוריהן ינהגו בהגינות ויתייצבו לדיון. ביום שני השבוע התכנס בית המשפט כדי לשוב ולדון בעניין. הגיע נציג המשטרה, הגיע עו"ד ורצברגר וכמובן השופט רומנוב. שתי הבנות, אם תהיתם, נעלמו בחסות אלמוניותן.