בשבע 244: גימור מושלם

עודד מזרחי , י"ד בסיון תשס"ז

אסתר שלפה את המגרה מהארון הישן, והיא התפרקה בידיה, בפעם המי-יודע-כמה. כל המסמרים שתקע בעלה בעבר נשלפו ממקומם. היא התבוננה בעצב בארון ובכל הריהוט בחדר הילדים. על הרצפה היה מונח מזרון שעליו ישן ישראל כבר כמה חודשים, מאז שמיטתו קרסה. היא פנתה לבעלה: "זאב, מה יהיה הסוף עם הריהוט בחדר הילדים?! הכול פה מתפרק..."
"תאמיני לי שאין לי מושג", ענה בצער. "החלפת ריהוט תעלה בין עשרים לשלושים אלף שקל. את יודעת יפה שבקושי אנחנו מחזיקים מעמד עם הקיום השוטף".


זאב ואסתר הגיעו באוטובוס לקניון, וניצבו מול חנות הרהיטים רחבת הידיים. זאב כבר החל להביע חשש, שמא בחרו בחנות יקרה מדי ומה הם זקוקים בכלל למעצבת ריהוט. האם לא עדיף שילכו לחנות פשוטה וירכשו ארונית ומיטות סטנדרטיות לילדים? אסתר הכריעה את הכף: "אם כבר הגענו, בוא ניכנס!"
"אבל אי אפשר ככה! החדר של הילדים נראה כמו חנות יד שנייה במקרה הטוב. כל רהיט בצבע מתקלף אחר, כל המגירות בחדר התפרקו לגמרי. כמה אפשר עוד לסבול?!".

היא נופפה במגירה המפורקת כדי להדגים את דבריה, ואז נשרה ארצה מעטפה, מרימה סביבה ענני אבק קלים. זאב הרים את המעטפה, ניער אותה מעט ושאל את אשתו: "מה המעטפה הזאת? יש כאן איזו כתובת בצרפתית".

"אה. אתה זוכר שסיפרת לך פעם על אגרות חוב ממשלתיות שקנתה לי המשפחה כשנולדתי בצרפת, לפני ארבעים שנה?!".

זאב הנהן בראשו ואמר: "אולי הגיע הזמן לבדוק מה קורה איתן?".

"האמת היא שאין לי חשק להתעסק עם זה. זמן הפירעון עבר לפני יותר מעשר שנים, וצריך לברר בקונסוליה הצרפתית וגם בצרפת עצמה איך לפרוע אותן. זה סיפור מההפטרה".

"אולי המעטפה נפלה משמים, כדי שתתחילי לברר. בכל מקרה, אין לנו ברירה. אם מתחשק לנו שהילדים לא ישכבו על הרצפה, בין מגירות מפורקות..." אמר זאב בנימה מעורבת של יאוש ותקווה. "מה שבטוח הוא, שאין כבר איפה לתקוע מסמרים במגרה הזו".

אסתר הסכימה שאכן הגיעה העת לפעול. היא פנתה לאמה וביקשה ממנה שתברר בבנק הממשלתי בצרפת איך ניתן לפרוע את האגרות, שנרכשו עבורה בעת שנולדה על-ידי קרובי משפחתה. היתה זו מתנה מקובלת באותם ימים. אמה נרתמה למשימה, ולאחר חודשיים התקשרה לאסתר ואמרה לה כי עליהן להגיע לקונסוליה הצרפתית בתל אביב ולמלא טפסים נדרשים. הן חיכו בתור זמן רב, אבל עשו זאת לבסוף.

לאחר כמה חודשים הגיע לביתם מכתב מהבנק הצרפתי. אסתר פתחה בסקרנות את המעטפה, ושלפה צ'ק על סך 4,433 יורו. כאשר הגיע זאב מעבודתו, הראתה לו את הצ'ק. הוא שמח ומיד בדק את שער היורו, ומצא שמדובר ב-24,560 שקלים חדשים – סכום לא רע בכלל. הם התקשרו מיד וקבעו פגישה עם מעצבת ריהוט בחנות רהיטים בקניון הסמוך.

זאב ואסתר הגיעו באוטובוס לקניון, וניצבו מול חנות הרהיטים רחבת הידיים. זאב כבר החל להביע חשש, שמא בחרו בחנות יקרה מדי ומה הם זקוקים בכלל למעצבת ריהוט. האם לא עדיף שילכו לחנות פשוטה וירכשו ארונית ומיטות סטנדרטיות לילדים?
אסתר הכריעה את הכף: "אם כבר הגענו, בוא ניכנס!".

הם נכנסו לחנות. מנהל החנות קם לכבודם, וקרא למעצבת הריהוט. המעצבת שאלה אותם: "לאיזה רהיטים אתם זקוקים בדיוק?".

"קודם כל, אולי נאמר לך כמה כסף אנחנו מקציבים לכך", אמר זאב.

"עזוב את הכסף בצד", אמרה המעצבת בהחלטיות. "בסוף נדבר על זה".

הם ניגשו במבוכה לעבר שולחנה של המעצבת, והחלו לפרט בדיוק אלו מיטות וארונות הם רוצים. הם נתנו לה מידות רצויות לכל מיטה וארון, בציינם את גילאי ילדיהם, ובחרו בצבעים המתאימים. הם אמרו כל מה שעלה בדעתם, מבלי לחשוב כלל על הסכום.
המעצבת שיבחה את בחירתם: "יש לכם טעם בכלל לא רע! אני כבר רואה בעיניים את הגימור המושלם...".

היא רשמה את כל הנתונים והחלה לחשב את המידות ואת סוגי החומרים. לאחר מכן החלה להקיש על מכונת החישוב. זאב הביט באסתר ואמר בלחש: "נראה לי שכבר עברנו מזמן את הסכום. נצטרך לשנות לגמרי את ההזמנה, או שנתחמק מהחנות באלגנטיות...".

המעצבת אמרה תוך כדי תקתוקיה: "אה. שכחתי לומר לכם שיש הנחה של סוף שנת המס, בסך 15.5%".

"אין לנו שום התנגדות לקבל אותה...".

המעצבת הכניסה את הנתון וסיימה את חישוביה. נייר ההדפסה הסתלסל ממכונת החישוב, שהשמיעה טרטורים אחרונים. היא תלשה את החשבון והניחה לפניהם. בני הזוג הרכינו את ראשם והביטו בפיסת הנייר. בשורה התחתונה היה מודפס המספר 24,560.

אסתר התבוננה בתדהמה בספרות שוב ושוב. אכן, גימור מושלם...

יצירת קשר לסיפור אמונה שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il