בשבע 244: אומרים הסברה יש בעולם

בעידן הטכנולוגי מתנחלים בלבבות באמצעות התקשורת. המחנה הכתום חייב להיאבק לשינוי המפה התקשורתית.

עמנואל שילה , י"ד בסיון תשס"ז

1.  בדיון ארוך בגל"צ עסקו השבוע כמה מבכירי התקשורת בחוברת 'הם החליפו דיסק', שיצאה לאחרונה מבית ההפקות של מחלקת הדוברות במועצת יש"ע. מדובר בקובץ נרחב של ביטויי חרטה על ההתנתקות מצד מי שהובילו את התהליך, לקחו בו חלק, שיתפו איתו פעולה או ליוו אותו באהדה נלהבת.

בין עשרות המתבטאים השונים על תוצאותיה השליליות של ההתנתקות אפשר למצוא פוליטיקאים בכירים, אלופי צה"ל, אנשי תקשורת משפיעים וסופרים נחשבים. כמעט כולם אנשי שמאל ידועים, או למצער אנשי מקצוע שאינם מזוהים בשום אופן עם המחנה הכתום. בניגוד למקרים קודמים של התעקשות על צדקת הדרך השמאלנית גם כשהכישלון כבר ברור, הפעם זכינו בלא מעט גילויים של הודאה בטעות. עכשיו כבר כולם מבינים שההתנתקות היתה טעות - זוהי המסקנה שהחוברת מובילה אליה. אכן, דוגמה נאה לפעולה הסברתית מוצלחת שיש לברך עליה.

אלא שאפילו החוברת הזאת היא המחשה טובה למצבנו הקשה בתחום ההסברה. הדוברים המרכזיים בתקשורת ובתרבות הם אנשי שמאל, והדרך להוכיח את צדקתנו היא להראות שגם הם מודים בטעותם.

גם בפעם הבאה הם עלולים להודות בטעותם רק בדיעבד, כשכבר יהיה מאוחר מדי.

2. מליאת מועצת יש"ע המתחדשת שהתכנסה לא מכבר העמידה את ההסברה בראש היעדים שבהם יש לעסוק כעת. במאמרו 'בהסברה ננצח' שפורסם בבמה זו לפני כשנה כתב הרב אלי סדן: "אני מודה, זו הבעיה הקשה שעדיין לא מצאנו לה פתרון משביע רצון: איך משפיעים על דעת הקהל, כשכל אמצעי התקשורת הציבוריים, גם האלקטרוניים וגם הכתובים, פועלים לחיזוק העמדות המנוגדות לתפישתנו. אע"פ כן אני משוכנע: ברגע שנבין שאין דרך אחרת - נמצא את העצות, את הכישרונות ואת השיטות למצוא מסלולים עוקפי תקשורת ולהגיע לעם ישראל עם האמת הפשוטה, עם האמונה היהודית, עם אהבת ארץ ישראל, עם כל מה שיש באמתחתנו לתרום לעם". כדוגמה לפעילות כזאת ציין הרב סדן את אלה מתוכנו העסוקים בדרכים שונות בהגעה אל עם ישראל 'פנים אל פנים'.

נכון להיום: העצות, הכישרונות והשיטות טרם נמצאו. אבל בינתיים פעל ריבונו של עולם בדרכו שלו. עליית החמאס, המלחמה הכושלת בלבנון והקסאם בדרום שינו את תמונת המצב, והסירו מסדר היום את תוכנית ההתכנסות.

3.  כמובן, האיום על עתיד ההתיישבות עדיין מרחף, המגבלות על פיתוחה חמורות יותר מתמיד, והצורך בהסברה עדיין קיים. אך לא במקרה הפעילות בדרך של 'פנים אל פנים' מקרטעת. בעידן הטכנולוגי של היום, לעסוק בהסברה בשיטת 'פנים אל פנים' זה בערך כמו להוציא לאור ספרים בעבודת יד כאילו לא הומצא הדפוס מעולם, או לארוג בדים בפלך כמו בטרם היות המהפכה התעשייתית.

בימינו מנחילים דעות וכובשים לבבות ברבים ולא בבודדת. אלפים ורבבות קוראים ספר ומושפעים ממנו. מאות אלפים צופים בסרטי קולנוע רוויי מסרים שמאלניים. מיליונים קוראים עיתונות שמאלנית וצהובה בסופי שבוע. כמה תועיל פגישה חד-פעמית, מוצלחת ככל שתהיה, מול שטיפת מוח תקשורתית בלתי פוסקת?

השמאלנים פטורים מהצורך לכתת רגליים ולהתדפק על דלתות זרים. בשעה שאלפי מתנדבים כתומים פוקדים כמה אלפי דירות בלילה, הטלביזיה פתוחה במאות אלפי סלונים. אמנון אברמוביץ', יאיר לפיד, רזי ברקאי, נתן זהבי, גבי גזית וחבריהם מנחילים יום יום ולילה לילה את המסר השמאלני, במישרין ובעקיפין, ועוד מקבלים על כך משכורות שמנות. האם חיל המתנדבים המסור אך לא מקצועי שלנו מסוגל להכריע אותם?

4. הטכניקה של 'פנים אל פנים' הייתה טובה בדיוק היכן שהוכיחה את עצמה: במשאל מתפקדי הליכוד. שם היה נדרשנו לשכנע ציבור מוגבל בהיקפו וקרוב אלינו בדעותיו בשאלה קונקרטית אחת. רושם הפגישה נדרש לטווח קצר בלבד - עד לאחר ההצבעה. הניסיון להעתיק את השיטה הזאת אל התחום של כיבוש דעת הקהל כולה נידון לכישלון.

כמובן, אנחנו צריכים ויכולים "לצאת אל העם". להציב דוכנים, להנחיל יהדות, להעלות ניצוצות, להחזיר בתשובה. אם נזכה, נגיע להישגים דומים לאלה שהשיגו החב"דניקים בשיטות אלו: אלפים רבים חוזרים בתשובה ורבבות אוהדים. ועדיין נישאר במיעוט בעמדתנו שיש להתיישב בארץ על אף הבעיה הפלשתינית. הרי אפילו תמיכת החב"דניקים, אלופי ההתנחלות בלבבות, לא הועילה במאבק על דעת הקהל נגד הגירוש. כל עוד לא נאזן את השפעתה השלילית של התקשורת, צפוי לנו כישלון במאבק על דעת הקהל. מה גם שהנכונות לוותר על ערכים למען הנאות החיים היא בחירה טבעית למי שחי חיים מערביים-חילוניים. לא כל כך קל להנחיל לו את האמת הפשוטה, את האמונה היהודית ואת אהבת ארץ ישראל.

5. לכן, מי שמבקש להציל את ההתיישבות ללא מאבק כוחני, עליו להירתם למאבק כולל על דמותה של התקשורת בישראל.

יש לפעול לפתיחת תחנות רדיו וטלביזיה ברוחנו, הן בדרך של שתדלנות ובקשת אישורי שידור במסגרות הקיימות (מזה כשנתיים יש זכיין 'משלנו' להקמת ערוץ מורשת בטלוויזיה, והתחנה לא מצליחה לקום) והן בדרך של מאבק על חופש השידור. יש להיאבק בדרכים שונות על דמותן של תחנות הרדיו והטלוויזיה, הממלכתיות והמסחריות: השפעה על מינויים לעמדות מפתח, פיקוח על תוכן השידורים ועל הטרמינולוגיה, ומאמץ יומיומי מתמיד להחדרת 'אייטמים' כמו זה שהשיגה מועצת יש"ע השבוע (לעומת האייטמים הרבים שמשיגים ארגוני השמאל).

גם על תקציבי קרנות הקולנוע יש לנהל מאבק. הקולנוען חובש הכיפה יוסי סידר הוציא עוד סרט בטרילוגיה השמאלנית עטורת הפרסים שלו, ואילו תלמידיו-לשעבר בבית הספר 'מעלה' עוד לא זכו בתקציב לסרט עלילתי אחד (פיצ'ר) באורך מלא.
האינטרנט פתוח לכל. אפשר להקים מגוון אתרים שפונים אל דעת הקהל הכללית. כותבים מוכשרים יכולים לפתוח בלוגים, ואפילו ב'ויקיפדיה' אפשר להשפיע.

אפשר וצריך להשתמש בכוחנו כצרכני תקשורת, כדי לגבות מחיר של ירידה ברייטינג ובמכירת עיתונים על חריגות חמורות ומעצבנות במיוחד.

אם אכן מעוניינת 'יש"ע המתחדשת' לעסוק בהסברה, כדאי ששינוי מפת התקשורת יעמוד בראש מעייניה. זה חשוב הרבה יותר מלהתחרות על ארגון עליות לחומש - עבודה שאחרים כבר עושים אותה.