בשבע 245: נשיא יהודי או נשיא ישראלי

פרס הגדיר את עצמו כשייך למחנה הישראלי, ואת יריביו כאנשי המחנה היהודי. במי תתמוך ש"ס?

עמנואל שילה , כ"א בסיון תשס"ז

לא רבים מבינים מדוע מרגישים אנשי ש"ס מחויבות לתמוך בשמעון פרס לנשיאות המדינה.

כתנועה קואליציונית מובהקת, ש"ס שיתפה פעולה לאורך השנים עם מפלגות שונות ועם אישים שונים. שיתוף הפעולה עם פרס הניב בעבר את 'התרגיל המסריח', שש"ס יצאה ממנו מבוזה. לאחר מכן נתנה ש"ס את ידה להסכמי אוסלו, כשהיא הולכת שבי אחר חזון השלום של פרס ורבין. מאז כבר נוכחו ראשיה לדעת שדווקא מתוך שיקולי פיקוח נפש היה עליהם להתנגד למהלכיו ההרפתקניים והמסוכנים של פרס.

רבים הזהירו שפתיחת שערי הארץ בפני ערפאת ורבבות מחבליו תציף את הארץ בדם, אך פרס וחבריו עצמו את עיניהם ואטמו את ליבם. אלפי ישראלים נרצחו בפיגועי טרור בגלל ההרפתקנות של פרס, רבבות נפצעו, ומאות אלפים איבדו את יקיריהם.

המציאות המדינית-ביטחונית שיצרו פרס וחבריו המיטה סבל קשה במיוחד על חיי התושבים ברחבי יש"ע, הובילה לחורבן יישובי חבל עזה ולהפיכת תושביהם לפליטים, והפכה את אלפי תושבי שדרות לברווזים במטווח של טילי קסאם.
 
אילו ניחן בהגינות וביושר היה פרס מודה בכישלונו, מבקש סליחה מהציבור ופורש מהפוליטיקה. אבל לתאוות הכבוד והשררה של פרס אין גבול. ללא תפקיד ציבורי מכובד, חייו אינם חיים. בגיל 84 הוא מבקש להיבחר לקדנציה של 7 שנים, כשלפי כל היגיון התפקוד שלו ואולי גם צלילות דעתו עלולים להתדרדר במהלכן. לא ברור בשביל מה הוא צריך את זה, ובעיקר לא ברור בשביל מה עם ישראל ומדינת ישראל צריכים את זה. גילו המתקדם הופך את מועמדותו של פרס להזויה, ורק האהדה שרוחשים לדעותיו השמאלניות רוב מוחלט בקרב מעצבי דעת הקהל מכסה על הכול.

פרס היה האיש שהגדיר בשעתו את העימות בין המחנה הלאומי למחנה השמאל כעימות בין 'יהודים' לבין 'ישראלים'. את עצמו הוא ראה כחלק ממחנה 'ישראלי', כזה שזהותו האזרחית עומדת מעל לזהותו הדתית. הישראלי מבקש לראות את עצמו כאיש התרבות המערבית, אזרח הכפר הגלובאלי, שרק ניואנסים דקים מבדילים בינו לבין דומיו באנגליה, צרפת, קנדה וארה"ב. התורה וההלכה הם בעיניו תרבות פגאנית שעבר זמנה, והשאיפה "להחזיר עטרה ליושנה" היא לדעתו רעיון פרימיטיבי. אם ש"ס מייצגת את מי שבעלותם ארצה נגזזו פאותיהם, פרס מייצג את מי שאחזו במספריים. זוהי הרוח שיביא עמו פרס לבית הנשיא. האם בכך תומכת ש"ס?

נשיא המדינה אמור להיות דמות מאחדת. פרס הוא אדם שבמהלך השנים פגע באזרחים וציבורים רבים, ובחירתו לנשיא המדינה תהיה עבורם סטירת לחי כואבת. האם אין בש"ס מישהו שרגיש לתחושתם ולעלבונם? האם רק בעלבונו של פרס על כישלונו הקודם בבחירות לנשיאות ראוי להתחשב?

באישור כוחות הביטחון

בשבוע הבא צפויה שוב עלייה לחומש, הפעם בארגון מועצת יש"ע ומרכז ישיבות בני עקיבא. לרשות המארגנים יעמוד הכוח הכלכלי והארגוני של מועצת יש"ע. צה"ל והמשטרה, שהאירוע נערך באישורם, לא יציבו הפעם מחסומים ולא יתנכלו לבאים. מוסדות חינוך רבים יתייצבו באופן מאורגן עם אלפי תלמידיהם, אוטובוסים יעלו עד ליעד, וגם תוכנית אמנותית אטרקטיבית מובטחת בהשתתפותם של לא פחות מחמישה הרכבים. כל אלה מבטיחים כי ככל הנראה מספר העולים הפעם יעלה אפילו על מספר המגיעים לחומש ביום העצמאות האחרון.
 
כמובן, כל זה לא היה קורה ללא משפחות 'גרעין חומש' וללא הארגונים השותפים במטה 'חומש תחילה' אשר מלווים את מאבקן. הם שהגו ראשונים את רעיון העלייה לחומש, נשאו אותו על גבם בתנאים קשים בעליות הקודמות, והטמיעו את תודעת העלייה לחומש גם בקרב ציבור רחב מאוד וגם בקרב מי שמארגנים את העלייה הנוכחית.

מאחורי התביעה לבנות מחדש את חומש יש קונצנזוס רחב. אלא שהעלייה הפעם מלווה במסרים נוספים ושונים שעלולים להוביל לכישלון.
 
אנשי מטה 'חומש תחילה' ביקשו לעצב תודעת מאבק שונה מזו שהובילה לכישלון בגוש קטיף, ולכן הודיעו שיעלו גם ללא אישור כוחות הביטחון. כי מי שאומר שיעלה רק אם צה"ל יסכים לכך, אומר גם שיתפנה כאשר צה"ל ידרוש זאת. ללא נכונות להיאבק על דרכנו בלי להיכנע לעמדת צה"ל, כל עתיד ההתיישבות עומד על כרעי תרנגולת.

אין אמת באמירה כאילו הסכמת הרשויות לעלייה היא צעד ראשון לקראת בניית חומש מחדש. ההסכמה לעלייה אינה מלמדת על הסכמה לבניית היישוב בעתיד הנראה לעין, אלא על רצון לשים קץ לעליות שאינן מתואמות. צה"ל והמשטרה מעוניינים מאוד בעלייה מתואמת, כי בכך מובטח שגם הירידה תהיה מתואמת.
 
אבל לו גם השיגה מועצת יש"ע רישיון ממלכתי להקמת חומש מחדש - זה לא מה שימנע חורבן נוסף. דווקא העלייה ללא התחשבות בעמדת צה"ל הייתה אחד ההישגים החשובים של מטה 'חומש תחילה', הישג שאסור למסמס אותו.

ההתיישבות בשומרון החלה בסבסטיה, מרחק קילומטרים ספורים מחומש. באותם ימים רחוקים נערכו בשומרון גם צעדות המוניות באישור צה"ל, אבל הדרך להקמת ההתיישבות נפרצה דווקא בעליות הלא-מתואמות לסבסטיה, תוך עקיפת מחסומי צה"ל. ללא תודעת מאבק נכונה כל ההתיישבות עלולה להיחרב, ולכן בניית תודעת המאבק חשובה יותר מעוד עלייה לחומש ואפילו מבנייתה מחדש של חומש.

הודעת התמיכה באלוף פיקוד המרכז הפורש יאיר נווה, שיצאה השבוע לתקשורת מטעם המנגנון של מועצת יש"ע (תוך עקיפת ההנהלה הנבחרת של 'יש"ע המתחדשת'), היא דוגמא חמורה של חבלה בתודעת המאבק. האלוף נווה פעל אמנם כראוי בתחום המלחמה בטרור, אבל היה ממחריבי ההתיישבות כמפקד הרס יישובי צפון השומרון, התיר את דמם של נערי עמונה, הרחיק עשרות תושבים מבתיהם, וחתם ועל צווי הגבלה דרקוניים נגד המשך פיתוח ההתיישבות. אם לאחר כל זאת הוא מקבל מהנהגת המתנחלים את ברכת הדרך שתרפד את כניסתו לחיים הפוליטיים, הרי שמוכרז בזאת שאין שום מחיר ציבורי על פגיעה אנושה בהתיישבות. כי בעוד השמאלנים רודפים את יריביהם עד ניו-זילנד והרווארד, המתנחלים תמיד יבחרו להתייחס למחריביהם בסלחנות ובחנופה.

גם אם מועצת יש"ע תביא לחומש בשבוע הבא מאה אלף בני אדם, ספק אם יהיה בכך כדי לאזן את הפגיעה הקשה הזאת בכוח ההרתעה נגד מהרסי ההתיישבות.