בשבע 245: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"א בסיון תשס"ז

החרם לא חשוב/ פרופ' אברהם גרוסמן, האוניברסיטה העברית ומכון לנדר

לדעתי, בשלב זה לא כדאי להכריז חרם נגדי על גופים ומוצרים בריטיים. עד עתה הנזק שנגרם למדינת ישראל ולמוסדות האקדמיים שלה הוא סמלי ותדמיתי בלבד. אין מדובר בחרם כללי נגדנו, שלו שותפים גם המוסדות החשובים להשכלה גבוהה בבריטניה, אלא בחרם של גופים שחשיבותם האקדמית משנית.

המוסדות החשובים של לונדון, אוקספורד וקיימברידג' לא הצטרפו לחרם. רק אם, חלילה, יצטרפו גם מוסדות אלה לחרם, יהיה נזקו ניכר. בעולם האקדמי כיום קיימים פרויקטים משותפים של אנשי אקדמיה ממדינות שונות. הפרויקטים הללו וההשתתפות בכנסים מדעיים בינלאומיים מאפשרים לחוקר ליהנות ממלגות מחקריות מחד גיסא, ומחשיפה לחידושים המדעיים המעודכנים מאידך גיסא. לקשרים האישיים הנוצרים במפגשים הללו יש חשיבות אקדמית רבה.

מוסדות מחקר מחו"ל משתתפים בצורה משמעותית במימון המחקרים הללו, דבר שהוא חיוני ביותר לחוקר הישראלי, ובמיוחד בימים אלה, כשממשלת ישראל קופצת את ידיה ופוגעת קשות בקידום המחקר. אמנם, גם החוקרים הבריטים מפיקים תועלת מרובה מהפרויקטים המשותפים, אולם תלותו של החוקר הישראלי במלגות מחקר שמקורן בחו"ל גדולה כיום מאי פעם.

רק אם, חלילה, יתברר מאוחר יותר שהחרם צובר תאוצה, ונוטלים בו חלק מוסדות אקדמיים מן השורה הראשונה וגופים כלכליים הנמנעים מקשרי מסחר עם מדינת ישראל, יהא מקום לשקול בכובד ראש הטלת חרם נגדי. במצב הקיים עתה, חרם ישראלי רק יחזק את ידיהם של אלה בבריטניה החפצים ברעתנו ויגדיל את מספרם. בפועל, יהא נזקו לבריטים קטן. הוא יחריף את הניגודים ויעורר תגובות אמוציונאליות שיחמירו עוד יותר את מצבנו. ובל נשכח כי רבה היא יכולתם של הבריטים להשפיע על גופים אקדמיים וכלכליים ביבשת אירופה כולה. הנזק, שלבש עד עתה אופי תדמיתי בלבד, עלול להפוך לכבד משקל.

רבי עקיבא קרא לאדם לשקול במתינות ובכובד ראש את צעדיו, ובתלמוד נאמר: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד ל"ב, ע"א). תגובות אמוציונאליות נזקן מרובה ותועלתן מועטה.

לא לפגוע ביחסים עם אנגליה/ עובדיה סופר

אני רואה בחומרה רבה את החרם האקדמי הבריטי. אי אפשר להפחית מהסכנות ומההשלכות הכרוכות בו, כי בחרם זה יש סכנה גם מכל מדינות אירופה ומיבשות אחרות.

השורש של החרם הזה הוא הפלשתינים, שנהנים מתמיכת מדינות ערב ושמו להם מטרה לחדור לקמפוסים באירופה ובארה"ב. בקמפוסים אלה הם מלבים את העוינות כלפי ישראל, והעוינות הזו מתגלית במלוא עצמתה בקמפוסים במדינות המערב. לצערי, עד כה לא טיפלנו בשורש הבעיה.

כמו כן, אין להתעלם מעמדות נגד הכיבוש שמביעים אקדמאים ישראליים במוסדות בארץ. אלה מצדיקים את החרם הבריטי, ומובן שלאמירות כאלו – גם אם הן מיעוט שבמיעוט – ישנה השפעה.

ולעצם העניין והשאלה – אני מסתייג מהטלת חרם על אנגליה.

היחסים בין ישראל לאנגליה הם טובים. במדיניות החוץ שלה, אנגליה עוברת דרך מדיניות ארה"ב, וכל עוד היחסים בין ארה"ב לישראל טובים יש לכך השלכה גם ליחסים בין אנגליה לישראל. זאת ועוד, הניסיון מלמד שחרם מסוג זה אינו אפקטיבי, ואם כבר בשלב הזה מאיימים בחרם, בסופו של דבר מפסידים במערכה. ברגע שנטיל חרם על תוצרת אנגליה או על מופעים אנגליים, נפגע בכל יחסינו עם אנגליה, ולא רק במישור האקדמי.

ברור שאין להקל ראש בחרם הזה, ויש מקום לגיוס כל יהדות ארה"ב ואירופה כדי לבטל אותו. התגייסות כזו הוכיחה את עצמה בעבר, עת יהדות ארה"ב התגייסה נגד החרם שהמוסדות האקדמיים בצרפת רצו להטיל. עלינו לזעוק נגד החרם, אבל לא להטיל חרם שבסופו של דבר לא יהיה ישים, ורק יזיק לישראל.

חרם על רקע אנטישמי/ פרופ' צבי ארד
 
אני נגד חרמות, ולדעתי בהחלט אפשר להיאבק בחרם הבריטי בדרך נכונה.

אומנם החרם הבריטי אינו חרם רשמי, אלא רק בגדר המלצה, אבל חשוב לזכור שהמדענים הגרמניים שסייעו למאמץ המלחמתי של היטלר לא הוחרמו על-ידי עמיתים מרחבי העולם. בכלל, מעולם לא הוטל חרם אקדמי על מדינה, בין מדינה ידידה ובין אויבת. אני מתמטיקאי, ואני נפגש עם מתמטיקאים מכל ארצות העולם, כולל איראן ומדינות ערביות. והיחסים בינינו אנושיים ואני בקשר עם מדענים אלה. על כן חרם מצדנו כלל אינו לעניין.

הסיבה לחרם היא סיבה אנטישמית גרידא, כי כאמור מעולם לא הוחרמו מדענים של מדינה כלשהי. דוגמה לעניין היא שלפני כמה שנים הציעו לי להיות חבר הנהלה באחת הוצאות הספרים המדעיות. בדיון על צירופי כחבר, היו שטענו כי ישראל היא מדינה גזענית, וכדי שמינויי לא יזיק להוצאה הוחלט שלא לצרף אותי. לאחר שוועידת דרבן החליטה שלא לגנות את ישראל ולא להכתירה בתואר 'מדינה גזענית' הוחלט לצרף אותי להנהלת ההוצאה, אבל אז טענו שהאחריות להרס מגדלי התאומים רובצת לפתחה של ישראל, ועל כן המינוי יזיק להוצאה. ושוב לא מינו אותי.

עוד אספר כי נבחרתי לחבר האקדמיה למדעים בברית המועצות, אף-על-פי שבין החברים היה מתמטיקאי מוכר שהיה אנטישמי ידוע. כשעלתה שאלת המועמדות שלי, שאלו אותו אם הוא תומך בה, והוא אכן תמך. מכאן רואים שבאקדמיה אין שיקולים זרים, אלא רק ענייניים. מי שמושך בחוטי החרם הנוכחי הם חברי סגל שכוחם בפוליטיקה ולא במדע, כי מדענים אמיתיים יודעים שחרם פוגע בהתפתחות של המדע. 

באשר לדרכים למניעת החרם מצד הבריטים – היהודים בבריטניה צריכים להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה ועל הקהילה המדעית שם. לפני כשנתיים, בתקופת החרם האקדמי הקודם, הוזמנתי לכינוס בבריטניה, וביקשתי שהמתמטיקאים היהודיים ידרשו מהוועדה המארגנת את הכינוס שתצהיר בכתב כי הם אינם שותפים לחרם. ולא, לא אבוא לכינוס. והם הצהירו. אם כן רואים שהיהודים הם כוח חזק ויש לנצלו.

האקדמאים משוועים להתייחסות/ שרה ג'ו בן צבי

קשה לי להאמין שבשיעור היבוא הישראלי מן השוק הבריטי, חרם על מוצרים בריטיים יזיז למישהו. פירושו של חרם על גופים בריטיים הוא שאם יש גופים אקדמיים או ארגונים בריטיים שאמיצים דיים כדי להגיע לפה או לבקש שיתוף פעולה עם ישראלים – בניגוד לחרם שהוטל עלינו – אנחנו לא נקבל אותם.

בתור בוגרת אוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, ומתוך היכרות עם הקהילה האקדמית שם, לא קשה לי לנחש שרוב היזמים של החרם הם יהודים, וביניהם לא מעט ישראלים. ישראלים שפעילות אנטי-ישראלית היא דרך הזדהותם הבלעדית עם עם - ישראל.
הפרופסור האנגלי המצוי הוא עדין נפש, עצלן ונהנה יותר מהגינה שלו ומהבירה שלו – בהנחה שאין לאוניברסיטה שלו מרתף של יין ושרי מובחר – מאשר מוויכוחים סוערים סביב הנושא הנידח שעליו כתב את הדוקטורט. הסכסוך הישראלי-ערבי מעניין אותו בערך כמו בריאותה של הסבתא שלי. רק במאמצים בלתי נלאים הצליחו אותם יהודים ליברליים, המוכנים תמיד להילחם עבור החלש והמעונה, להזיז אותו להניד אצבע או עט להטלת חרם שכזה.

אקדמאים תמיד מחפשים תשומת לב, ותמיד שמחים להאמין שיותר משני אנשים וחצי קראו את המסמך האחרון שיצא תחת ידם. ברור שהם משוועים שנגיב, שנזדעק, שניפגע ושנעשה מזה עניין גדול.

אז קודם כול, ברור לי שאין להגיב ישירות. תגובה היא בעצם התרפסות, הודיה שאכפת לנו, שמזיז לנו. דבר שני הוא שסוף סוף יש כאן פגיעה במחקרים משותפים של ישראלים במימון בריטי וכדו', כך שאם מרגישים צורך אמתי להגיב – הדרך לעשות זאת היא בהאג, בבית המשפט הבינלאומי, בתביעה נגד האנטישמיות הבריטית המפלה אקדמאים יהודיים וישראליים בעוד שאת הסגל האקדמי מסודן ומערב הסעודית מקבלים שם בידיים פתוחות.

לומר בריש גלי: אנחנו צודקים/ ד"ר עמיאל אונגר

אני נגד חרם גורף, אבל בעד חרם ממוקד. כלומר, אם הטילו עלינו חרם מטעם איגוד העיתונאים הבריטים, יש להחרים את העיתונאים הבריטיים שנוטלים חלק בעניין, מבלי להחרים את כל מה שקשור לבריטניה.

קראתי שרוצים להחרים את חברת התעופה הבריטית, אבל כאמור – אם היא לא מחרימה אותנו, ורק מביאה תיירים לישראל, אין לנו כל סיבה להחרים אותה. אפילו הערבים אינם מחרימים את ישראל כליל, אלא יש להם רשימה שחורה. ואנו איננו צריכים להיות קיצוניים יותר מהערבים.

הסיבה לחרם היא שמי שפועל באיגודים המחרימים את ישראל הוא ממפלגת הלייבור, השמאל של בריטניה. מפלגת הלייבור השתלטה על הארגונים הללו, והם פועלים נגד ישראל בכל כוחם, כי הם רואים אותנו בתור 'השטן הקטן', ידידו של 'השטן הגדול' – ארצות הברית.

כל הארגונים הבינלאומיים שפועלים למען השלום מעודדים את החרם נגד ישראל, כמו גם אלמנטים של הכנסייה, ואלה תורמים לדעת הקהל העולמית בנושא.

את החרם אפשר למנוע אם ישראל תהיה תקיפה כלפיו ותשיב מלחמה שערה. גם יהודי העולם צריכים להצטרף למאבק ולזעוק את הזעקה. לצערי, מפני שישראל בנתה את כל הטיעון שלה על ביטחון, כעת אנו קוצרים את פירות הביאושים של התפיסה הזו. אנו צריכים להציב את הטיעון שאנחנו צודקים, ולא להסתתר מאחורי כל מיני טיעונים ארעיים ומכנים משותפים נמוכים – כמו שבשם חופש הביטוי אסור להחרים אותנו; כי אז טוענים כנגדנו שהצדק עם הפלשתינים.