גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 246ראשיהפצה

הוי ארצי - הוי ארצי:

15/06/07, 00:19
חגי סגל

סדר עדיפויות

אהוד ברק טען לכל אורך הקמפיין שלו שרק הוא יכול לנצח את ביבי. עכשיו, לאחר בחירתו, אולי בכל זאת עדיף שהוא ינצח קודם את איראן.

שקט, משקשקים 
  
יום הזיכרון ה-40 למלחמת ששת הימים עמד, כצפוי, בסימן של מתקפת תעמולה להכחשת הניצחון. מיטב דוברי השמאל נשלפו מנדנם כדי ללעוס מחדש את התיאוריה כאילו המלחמה היתה מיותרת וישעיהו לייבוביץ' היה הגיבור האמיתי שלה. הם יצרו רושם שנאצר ז"ל הכניס טנקים לסיני לצורכי שלום בלבד וסגר את מיצרי טיראן לרגל שיפוצים גרידא. בשלושת ערוצי הטלוויזיה הוסבר לנו שהיה צריך לחתום על הסכם אוסלו כבר ב-11 ביוני 1967, ואז הכל היה נראה אחרת, בלי כיבוש ובלי ייאוש. פזמונאים ישראלים בכירים הכו על חטא כתיבתם של "שירי יוהרה מטומטמים", ורמזו שבדיעבד היו מעדיפים שנזכור להם יצירות רק מופת נשגבות כמו "אני נולדתי לשלום שרק יגיע".

מול פרץ התעמולה הזה, שלף הימין הנבוך את זיכרונות האימה שלו מהתקופה שקדמה למלחמה. אנשים כסופי שיער סיפרו כמה היה מפחיד לחיות כאן במאי 67'. הם תיארו בחלחלה את הקברים ההמוניים שנחפרו בתל-אביב ואת הגמגומים המבהילים של אשכול. בלי לכפור כאן, חלילה, באמיתות התיאורים הללו אני מבקש להעיר, בתור בוגר 67' בזכות עצמו, שאינני נושא באמתחתי זכרונות של אימה גדולה. אפילו לא אימה קטנה. הייתי אז בן עשר ואני לא זוכר שסביבתי הבוגרת הקרינה פחד. לא בבית, לא בבית הספר ולא בעיתונים.  אף מורה או הורה לא נאנח לידינו "אוי, ווי, הערבים עומדים לשחוט אותנו". הצמדנו נייר דבק לחלונות, עזרנו לנקות את המקלט, ושמחנו שהמורה יהודה גויס למילואים. כשהדודים שלי במנצ'סטר הציעו מקלט לילדי משפחתנו, הגיבו הוריי בגיחוך.

האם לא נשקפה אז לישראל סכנה קיומית? נשקפה גם נשקפה. ברם, הפחד נשמר בחדרי חדרים. לא דובר בו אז בפרהסיה. הוא הותר לפרסום רק אחרי המלחמה. בממשלה, ברדיו ובעיתונים פחדו בשקט, ולכן הציבור היה רגוע יחסית. אם נאצר היה יודע שממשלת ישראל משקשקת כל-כך, יכול להיות שהוא היה מתכונן טוב יותר למתקפה של חיל האוויר שלנו בחמישה ביוני. 
אסאד ונסראללה, לעומתו, יודעים הכל. אין דבר שקוף יותר היום מהפחד הישראלי. הוא טרם  חלחל לאזרח הישראלי הממוצע והשאנן, אבל כבר שולט בתקשורת  ובמסדרונות השלטון. מאז תש"ח לא שררה פה אימה כה גדולה מפני נחת זרועו של האויב.

גל של כתבות היסטריות ומאמרי בלהות שוטף את העיתונים. כמעט יום - יום משכימים אזרחי ישראל אל כותרות בנוסח "לחיזבאללה יש טילים שמגיעים עד הנגב".

פרשנים צבאיים יודעים לתאר בפרוטרוט את הזוועה הסקאדית שמחכה לנו אם סוריה תחליט לתקוף. יש להם תאריך משוער של יום הדין (קיץ 2007), רשימת אתרי נפילות (ממטולה עד אילת) וקלסתרון מבהיל של אסאד (שש אלי קרב, נחוש  להשיב את הגולן). רובם ככולם גם טורחים לציין שלצה"ל אין הרבה מה לעשות מול העוצמה הסורית הנוראה הזאת. ב'מעריב', למשל, דווח שמאחורי קונייטרה בנו הסורים מאחז אורבני צפוף שיקשה על כוחותינו להעביר את המלחמה לשטח האויב. ב'ידיעות אחרונות' נקבע  שצה"ל לא יהיה מסוגל להכריע הכרעה גמורה אפילו את חיזבאללה.  שני העיתונים מטפטפים זה שבועות אחדים  את המלצת צה"ל לדרג המדיני להיכנע כבר ולקפוץ מיד מהגולן לכינרת, פן ניספה כולנו, אנשים, נשים וטף.

ספק גדול אם כל התיאורים הללו משקפים את המציאות לאשורה. סוריה מעולם לא תקפה את ישראל בגפה. היא תמיד הקפידה לעשות את זה עם עוד מדינה ערבית אחת לפחות, וכרגע אין מדינה שמוכנה להצטרף. אבל אפילו אם אסאד גמר אומר לשחרר הגולן בכוחות עצמו, אין הצדקה לתעשיית הפחד שפורחת כאן עכשיו. שום דבר טוב לא יכול לצמוח ממנה. במקום להגדיל את המוטיבאציות של צה"ל להתכונן למלחמה, היא מגדילה את התשוקה של הערבים לתקוף. חוק הג'ונגל מספר אחת קובע שאסור לגלות סימני פחד גם אם מצבך מפחיד במיוחד. זו בדיוק הסיבה שבעיתוני דמשק לא מופיעות כותרות בנוסח "לישראל יש טילים שמגיעים עד לטקיה". הסורים חוששים מאיתנו מאוד, כי ברור להם שגם לישראל יש ארסנל טילים מרשים, אבל עיתוניהם לא מתנדבים לשרת את ההרתעה הישראלית. בנושא הזה לפחות יש לנו מה ללמוד מהם. אם 'מעריב' ו'ידיעות' ימשיכו לפטם אותנו בתיאור יכולותיו הצבאיות של אסאד, הוא עלול להשתכנע בסוף שהם צודקים.

טריוויה

"הר הבית: אחד משלושת המקומות המקודשים לאסלם, אבן דרך מרכזית באדריכלות המוסלמית. כאן שוכנים כיפת הסלע ומסגד אל אקצה" (ציטוט מתוך הפרק התמציתי "אתרי חובה" במדריך הפופולארי "ירושלים" של מיכאל שיחור, מהדורת 2007).

כבשה שחורה

חמישה מתנחלים צעירים ערב גיוס לצה"ל חזרו מביקור בירדן. בבית שאן הם נכנסו לסטיקייה והזמינו משהו בפיתה. מה תשתו, שאל אותם המלצר. הם משכו בכתפיים ואמרו שלא נשאר להם כסף לשתייה.  בשולחן סמוך ישבה חבורת חקלאים חילונית מהעמק, ואחד מהם הודיע למלצרים שהוא ישלם על השתייה של הצעירים הדתיים. "תביא גם אבטיח", הוא אמר, "החבר'ה האלה הם העתיד שלנו. הם לא משרתים בגלי צה"ל, רק ביחידות מובחרות. נכון?". המתנחלים הצעירים צחקקו. אחד מהם נאלץ להודות שהוא דווקא כן יתגייס בקרוב לגל"צ.