בשבע 246: כולנו לוזרים

פרס ניצח, עם ישראל הפסיד. האם יש סיכוי לשינוי אצל האזרח מספר 1? ● המלצת מומחי הנדל"ן של 'מעריב': קראווילה מפנקת

עמנואל שילה , כ"ט בסיון תשס"ז

אז פרס סוף - סוף ניצח. הלוזר הנצחי הוא עכשיו האזרח מס' 1, ועכשיו כולנו מדינה של לוזרים.

לפרס אולי לא הגיע להיות נשיא, אבל למי שתמכו בו, רוב אזרחי ישראל ורוב חברי הכנסת (עם תודה מיוחדת לש"ס), כנראה מגיע העונש לקבל אותו כראש המדינה.

רובי ריבלין, שללא ספק הגיע לו יותר, יוכל אולי להתנחם בכך שכעת הוא פטור מלמלא את הבטחתו לחון את הרוצח ברגותי, אם וכאשר הממשלה תבקש זאת ממנו. ההבטחה הזאת, שניתנה כדי לרצות את הערבים והשמאל ולסלול את הדרך לבחירתו, אינה ראויה לריבלין, וכעת מתברר שגם לא הועילה לו.

אז פרס נבחר, ועכשיו לא נותר אלא לקוות שיפתיע.

שהחתרן הבלתי נלאה, שלא החמיץ הזדמנויות לפלוש לתחום סמכותם של אחרים, יתגלה כנשיא לויאלי שמקפיד לא להפריע לעבודת הכנסת והממשלה.

שהפוליטיקאי אשר נקט מדיניות מפלגת שקרעה את העם לגזרים, ישכיל כנשיא להיות דמות מאחדת.

שמחולל התרגילים הפוליטיים העקומים יתגלה כאיש של כבוד והדר, והפולמוסן החריף יהפוך למפשר וממתן.

האם זה יכול לקרות? אולי. כי אם פרס הלך לתפקיד הזה מתוך מרדף אחר הכבוד האבוד, הרי ככל שיישאר יותר טקסי וממלכתי כך יזכה יותר לכבוד.

ואולי גם הגיל יעשה משהו. שבע קרבות פוליטיים, כשרדיפת הכבוד הנצחית שלו באה סוף סוף על סיפוקה, יישב לו פרס במשכן נשיאי ישראל ויפעל כך שבערוב ימיו יזכה לאהדת כל הציבור, לאחר שבמשך שנים כה רבות היה כל כך שנוי במחלוקת.

אחרי שראינו אותו משחר לפתחם של רבנים, נושא תפילות ועולה לקברי צדיקים, אולי הוא עוד יפתיע. במקום המזרח התיכון החדש נקבל, בגיל 84, את שמעון פרס החדש.

בעצם, זה שמעון פרס הישן. זה שלפני 33 שנים פתח שער להתיישבות בשומרון והביא להקמת עפרה.

אנחנו לא נאיבים. אנו שבעי אכזבות ויודעים שהסיכויים לשינוי קלושים. אבל אם שימון ירצה, אין זו אגדה.

חיסיון דו צדדי

מישהי שעבדה כמאפרת על סט של סרט סטודנטים הגישה תלונה נגד השחקן רמי הויברגר על מעשים מגונים. טענות המתלוננת נפרשו בהרחבה בעיתונים השונים ושמו של הויברגר הוכתם. הויברגר הכחיש. לאחר חודשים ארוכים הגיעה המשטרה למסקנה שהויברגר צודק, וסגרה את התיק מחוסר אשמה. את מה שעבר על השחקן בחודשים הללו אף אחד לא מאחל לעצמו או לידידיו.

רמי הויברגר רחוק מלהיות כוס התה שלי. לא זכור לי מתי, אם בכלל, צפיתי בתוכנית שבה שיחק. התבטאויותיו בנושאים פוליטיים מקוממות אנשים מסוגי, וגם התנהגותו המתירנית עם נשים מתירניות כמותו היא מגונה בעיניי ועומדת בסתירה מוחלטת לערכים שאני מאמין בהם. אבל כל זה לא עושה אותו לעבריין. ובמקרה הזה, לדעת המשטרה לפחות, האיש היה קורבן חף מפשע של תלונה בלתי מוצדקת.

כדי לעודד תלונות נגד הטרדות קבע החוק בישראל איסור על חשיפת זהותה של מתלוננת. גם אם זהותה ידועה לרבים, בתקשורת המתלוננת נגד הנשיא קצב תישאר לעולם א'. גם המתלוננת נגד רמון תכונה באות הראשונה של שמה, כאילו לא הייתה מהשב"כ ולא חיילת. אפילו היום, לאחר שהמשטרה קבעה שאין הצדקה לתלונתה, שמה של המתלוננת נגד הויברגר יישאר חסוי.

הפריבילגיה הזאת של החיסיון - זכות מיוחדת השמורה למתלוננות על עברות מהסוג הזה - נועדה לעודד נשים נפגעות להתלונן, ללא חשש מפגיעה בפרטיותן. למרות החשש שנפתח בכך פתח לתלונות שווא, נראה שהצורך לבער את עברות ההטרדה מצדיק זאת. אבל למען האיזון, יש למנוע מצבים מעוותים כאלה שבהם יכולה מישהי להכפיש את שמו של אדם בעוד היא חוסה בצלו של חיסיון.

אם אי אפשר לאסור בחוק את פרסום שמו של כל חשוד בטרם הרשעה או הגשת כתב אישום, לכל הפחות יש לעמוד על כך שכאשר למתלונן מוענק חיסיון, יהיה זכאי גם הנילון להישאר אנונימי.

חלום הקראווילה

את אלף הדרכים המרושעות שהפעילה התקשורת כדי לקדם את גירוש אחינו מיישובי חבל עזה וצפון השומרון עוד ילמדו, יש להניח, בבתי ספר לתקשורת. בעוד כחודשיים ימלאו שנתיים לגירוש, ויושבי הקראווילות, שבשעתו הוצגו לציבור כפתרון זמני לשנתיים בלבד, עוד לא זכו אפילו לקבל לידיהם מגרש לצורך בניית בית הקבע שלהם.

תושבי גוש קטיף גורשו מבתים גדולים, מרווחים ומאובזרים שבנו לעצמם ולמשפחותיהם ברוכות הילדים, כדי להידחס אל בין קירות קרטון בדירות 60 עד 90 מטר. אבל בידיעה של 'מעריב' מאותם ימים דובר על הקראווילות כעל חלום הדיור האולטימטיבי שאליו הקורא ישראלי נושא את עיניו.

"שדרגו את עצמכם" הייתה כותרת הגג של ידיעה מאת פליקס פריש ביום ד' אב תשס"ה (9.8.05), שבוע לפני הגירוש. משפטי ההמשך של הידיעה, שנראית יותר כמו כתבה פרסומית מטעם מנהלת סל"ע, היו מבטיחים לא פחות: "גם אם התוכניות שלכם לקיץ הקרוב לא כוללות פינוי מרצועת עזה, אין כל סיבה שתגנזו את חלום המעבר לקראווילה מפנקת. יחידות הדיור שהוקמו לאחרונה לטובת המתפנים ישווקו בעתיד לציבור הרחב במחירי מציאה מפתים".

אתה קורא את השורות הללו ולא מאמין כמה שקר ורשעות אפשר לדחוס בתוך שלושה וחצי משפטים.

לא נותר אלא לאחל לכתב, לעורך, לראש הדסק ולשאר האחראים לפרסום התועבה המקצועית הזאת, שיזכו עוד בקיץ הקרוב להגשים את החלום ולעבור לחיות בקראווילה מפנקת.