בשבע 246: מחובר לקהל

אהרן רזאל מוציא שוב דיסק איכותי. איכשהו, הוא הצליח להגיע גם למיינסטרים.

מרים הופמן , כ"ט בסיון תשס"ז

אחת הביקורות על כותבי ביקורת מוסיקה היא שהם (אנחנו) מחפשים תמיד 'חדשנות', 'אלטרנטיבה', 'משהו אחר', ובדרך שוכחים את טעם הקהל, את המוסיקה שבסופו של דבר נמצאת במערכות הסטריאו של רוב המאזינים. אבל מדי פעם ישנה הזדמנות לחיבור בין הטעמים – כשזמרים שהתחילו בשוליים עם קהל נאמן שחיפש משהו אחר, הצליחו עם הזמן להגיע ללב הקונצנזוס.

כשאהרן רזאל הוציא את אלבומו הראשון, 'הסנה בוער', השמועה עברה בעיקר מפה לאוזן. בהופעות בהיקף קטנטן הוא סימן את עצמו כאחד היוצרים המעניינים בסצנה המתפתחת, שזכתה לכינוי 'מוסיקה יהודית מתחדשת'. הקול של רזאל, חיתוך הדיבור, המקצבים והבחירה בטקסטים לא קונבנציונאליים לא הקלו על הכניסה שלו למיניסטרים המוסיקלי. לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר גם המאזינים השמרניים ביותר לא יכלו להתעלם מהחן המיוחד שבשיריו.

אולי זה בגלל שהאוזן של הקהל התרגלה, אבל נראה שגם רזאל עשה קצת דרך לקראת המרכז, ושחרר כמה להיטים כמו 'זמן הגאולה' ו'שניים סוכר אחד קפה' – שלאו דווקא העידו על הסגנון הייחודי שלו, אך הפכו אותו לאט - לאט למקפיץ רחבות ולאטרקציה מרכזית באירועי תרבות ופוליטיקה דתיים (כי אם להודות על האמת, ברוב המקרים הרחבות מתמלאות אצלנו רק כשיש תירוץ פוליטי).

'להיות מחובר' הינו אלבומו השישי במספר, ובו הוא ממשיך לפתח את הסגנון שלו, המערב פופ-רוק רך עם השפעות מוסיקליות מגוונות, אך איננו נגרר למלכודת הדבש של הפקת להיטים.

צעד מרכזי שנעשה כאן הוא הכתיבה האישית. הטקסטים מתאימים לסגנון השירה שלו, כמעט דיבור העטוף במנגינה. מאז 'זמן הגאולה' הכתיבה של רזאל השתכללה, וברגעיה החזקים היא מצליחה להתעלות מעל למגבלות החריזה הבנאלית בלי ליפול לכבדות. דוגמה? 'דרך חדשה (אולי זה מה שהתכוון רבי נחמן)'. כבר השם של הרצועה מאותת על משהו קצת אחר. אמנם יש כאן סיפור אישי, יש קצב ועיבוד מקורי, אך יש כאן גם פזמון שכולם יכולים להצטרף אליו.

כמיטב המסורת, גם כמה טקסטים לא צפויים הולחנו, כמו 'הבט נא השמימה', 'קרמבו' – שיר מתוך שו"ת על ההפרדה בין הביסקוויט והקרם בשבת, 'כמה טוב שבאת' – שיר אהבה לשבת, שיכול להיכנס בקלות לגרסת 'הכבש השישה-עשר' לדוסים, והבלדה הנרגשת 'להיות אחת ממש', בביצוע שלושת האחים לבית רזאל, שעומד להיות להיט החופות וההזמנות הבא.

יש כאן הקפדה גדולה בהפקה המוסיקלית, וגם בעיצוב החיצוני – דברים שאינם מובנים מאליהם במוסיקה היהודית. אבל החידוש האמיתי כאן, לדעתי, הוא שני השירים הסוגרים את האלבום: 'שירת הים (כשיבואו לפנות את ביתי)' ו'איפה ניגנתי בקיץ האחרון'. שניהם יצאו כבר בשנה שעברה כסינגל, וגילו לעולם שגם בימין אפשרי ליצור שירי מחאה אמיתיים ונוגעים, ולא רק להלחין סטיקרים.

וזו הנקודה שבה אהרן רזאל הופך מעוד זמר שמחכים ללהיט הבא שלו לכזה שמציע אלטרנטיבה. כזה שיש לו אמירה מוסיקלית ואישית שמגיעה לקהל רחב ומגוון, בלי לאבד מהסגנון הייחודי שלו. 

אחת בודדת

הבדלה מוסיקלית /דב הנדלר

כל עדה ונוסח התפילה שלה, כל עדה והניגונים שלה. יש ניגונים שהם חלק מה-DNA של בית הכנסת, ויש ניגונים שהצליחו להשתחל לתוך התפילה, לפעמים גם בלי שנשים לב. למשל, בתי כנסת רבים משלבים היום מניגוני ר' שלמה קרליבך בלי לדעת שהוא המקור.

הזמר החסידי דב הנדלר לקח ניגון שכזה, המסתובב בין קהילות שונות – הבדלה למוצאי שבת – וחיפש את מקורו. בסופו של דבר הגיע גם הוא לר' שלמה, שאימץ את הניגון מחסידות מודז'יץ, אך מעולם לא הקליטו.

הנדלר נכנס לאולפן ההקלטות עם מקהלה והרכב נגנים אקוסטי, ויחד הם שרים בקולות חמים ונעימים את נוסח ההבדלה (האשכנזי), וגואלים משכחה דיגיטאלית ניגון פשוט במובן החיובי של המילה.

בעקבות שאלות של קוראים, את הדיסק 'שיר למענך' ניתן להשיג באינטרנט: http://www.riki.shopil.co.il

להארות ומוסיקה מעניינת ניתן לכתוב לדו"אל : thejrhythm@gmail.com