בשבע 246: שקיפות? לא בבית משפטנו

מערכת המשפט מאשימה את השר פרידמן כי מניעיו בתכנון הרפורמות אינם כשרים, אולם כאשר היא מתבקשת לנהוג בשקיפות, תגובתה מעוררת מבוכה.

יאיר שפירא , כ"ט בסיון תשס"ז

 אפשר להתווכח על טיבה של מלחמת החורמה שהכריז שר המשפטים על דמותה של מערכת המשפט. האם טוב להגדיל את כוחם של נבחרי העם בבחירת שופטיו? האם יפה הפיקוח ההדוק של שופטי בית המשפט העליון על פעילותן של שתי רשויות השלטון האחרות או שמא הוא צרה צרורה? כל אלו ועוד, הן שאלות מורכבות שקשה להניח שיש עליהן תשובה אחת מושלמת או נכונה.

ראשי מערכת המשפט, שופטי עליון בעבר ובהווה, ומקהלה ותיקה וצייתנית, חולקים וקובעים כי עצם התעסקותו של פרידמן בשאלות שכאלו מורות כי מניעיו אינם כשרים. אנחנו לא נאחז במידה כזו של חשדנות ונניח כי יתכן והתנגדותם לרפורמות שמציע פרידמן היא עניינית בלבד, משיקולים שכל כולם לשם שמיים. אך אפילו אם נאמץ עין טובה שכזו באשר להתגוננותם מפני מתקפותיו הגדולות של פרידמן, מה נענה על התמודדותה המביכה של מערכת המשפט אל מול התקפותיו הקטנות של מרדכי אייזנברג?

התנועה להגינות שלטונית, בראשה עומד אייזנברג, עתרה בשנה שעברה לבית המשפט העליון וטענה כי השקיפות הציבורית וההגינות נפגעות בשל הנוהג המוזר לפיו בבית המשפט העליון לא מתנהלים פרוטוקולים באופן סדיר ומלא. התנועה אף קבלה כי מזכירות בית המשפט העליון גובה אגרת פרוטוקול מהמתדיינים על אף שפרוטוקול שכזה אינו בנמצא. בעקבות פתיחה בהליך של תביעה ייצוגית, מיהרה הנהלת בתי המשפט לבטל את אגרת הפרוטוקול בכל בתי המשפט, ובמקביל עובתה המערכת המנהלתית המאפשרת כתיבת פרוטוקול בבית המשפט העליון. מסכי מחשב לבקרת הנכתב בפרוטוקול הוצבו על שולחנו של ראש ההרכב באולמות השונים, ומסך נוסף למרגלותיו על שולחן העוזר המשפטי. כתבנים מקצועיים הושאלו מבתי המשפט המחוזי והשלום בירושלים. נראה היה כי הדיון בעתירה, שנקבע לשבוע שעבר, יתייתר וכי בשורת השקיפות הגיעה סוף סוף לבית המשפט העליון.

אלא שביום הדיון ביקש אייזנברג מהמדינה להבהיר כי בדומה לבתי המשפט האחרים, גם פרוטוקול בבית המשפט העליון יהיה מלא, ומעמדו יהיה כראיה המשקפת את מהלך הדיון. משרד המשפטים הודיע על התנגדות. על מה ולמה? האם הדרישה לשקיפות פוגעת במעמד השופטים? האם אינה סבירה? אולי חושד מישהו שגם אייזנברג אינו בא אלא כדי לנגח את מערכת המשפט? תשובה נקבל אולי בעוד חמישה חודשים, פרק הזמן הנדיב שנתנו השופטים למדינה להגיש בעניין תשובה משלימה.


מיני מזונות

ברכות שלוחות בזה, אם כי באיחור קל, לשופט שאול שוחט, שקודם בחודש שעבר ומשופט לענייני משפחה בבית המשפט ברמת גן עבר אל כס השיפוט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. שוחט לא זוכה לברכות רק בשל היותו שופט מוערך ומוכשר, אלא בעיקר בשל תרומתו המשמעותית למיגור המשפח המשתולל בבתי המשפט למשפחה כנגד אבות גרושים. כפי שחזרנו וכתבנו רבות, שופטות בתי המשפט למשפחה שבות ומתגלות כחרדות לדין העברי – אך ורק בכל הקשור לחיוב מזונות לילדים.

על פי ההלכה, על האב לבדו מוטלת האחריות לקיומם הבסיסי של ילדיו, וכך באימוץ סלקטיבי של ההלכה היהודית, יוצאים לא אחת פסקי דין מנובלים הנתלים בתורה. כך יכול בית המשפט להשאיר אב ללא כל יכולת לפרנס משפחה חדשה שהקים, או לשלם לגרושתו אלפי שקלים על שני ילדים שנשארו במשמורתה בעוד היא מחזירה לו מאות שקלים על אלו שנותרו במשמורתו. בעקבות הערות של בית המשפט העליון, עיצב שוחט בשנה האחרונה קו משפטי ברור לפיו חוקי היסוד ועקרונות השוויון שנגזרו מהם לא מאפשרים להמשיך ולהפלות בין גברים ונשים ביחס לאחריותם על כלכלת ילדיהם.

שוחט קבע כי יש לפסוק מזונות "על דרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות". השבוע פסק השופט מזונות לילד שאביו משתכר 6800 שקלים לחודש ואימו 6285 שקלים לחודש. לצורך חישוב ההכנסה הפנויה של השניים לקחת השופט בחשבון את החזר המשכנתא החודשי של האב (2800 שקלים) ודמי השכירות של האם (שהם 2,625 שקלים). לפיכך ההכנסה הפנויה של האב, קבע השופט, 4,000 שקלים ושל האם 3,625 שקלים.

לפי יחס זה אמור לשאת הנתבע ב-52.2% מצרכי התובע, וביתרה תשא האם. אלא שהקטין מתגורר אצל האם ועיקר מעמסת גידולו נופלת עליה לפיכך, פסק שוחט, הנטל הכלכלי של הגידול יתחלק ביחס של 65% על האב 35% על האם. כה פשוט, כה הוגן אך לא מובן מאליו, לפחות לא לשופטות רבות באזור המרכז, שמעתה יבואו הערעורים על פסק דינן לפני השופט שוחט.

הפשע בעלייה

גילבנוב אחד, נולד באוקראינה ולפני יותר מעשר שנים הגיע לארץ באשרת תייר. כעבור חודשיים הוא ביקש אשרת עולה על פי חוק השבות, עוד חודש עבר והבחור נעצר לראשונה על עבירת סמים. מדינת ישראל הטובה והרחומה האריכה את אשרתו בשנה והוסיפה גם אישור עבודה כדי שהלז יוכל לדאוג לסגירת התיק בדרך לקבלת מעמד של עולה חדש. כעבור שנה לא הצליח גילבנוב להמציא את האישור מהמשטרה, לפיכך הוארכה אשרתו בחצי שנה נוספת, ופקידי משרד הפנים עצמם התפנו כדי לברר אודותיו במשטרה. שם התברר להם כי העולה הפוטנציאלי הספיק לצבור בתקופה זו שבעה תיקים פליליים המייחסים לו עבירות של החזקת סם, פריצות וגניבות.

בתגובה האריכו לו שוב את האשרה כדי שכעבור שנתיים יוכל הבחור להוסיף לרזומה המפוקפק של עבירות רכוש וסמים גם עבירות אלימות ומאסר בפועל של תשעה חודשים. כאן פקעה סבלנותם של פקידי משרד הפנים, ושלוש שנים וחצי לאחר שכף רגלו של העבריין דרכה בישראל הוצא נגדו צו גירוש. אלא ששערי רחמים לא ננעלו, והלה פנה לבית המשפט העליון שהעניק לו רישיון לישיבת ארעית לתקופה של שנה, אשר יחודש אחר כך לתקופה של שנה נוספת, וזאת בתמורה לחתימה על התחייבות שלא להמשיך ולפשוע. לאחר מכן, הובטח לו, ישקלו את בקשתו לעלות מחדש.

אך מה רבה הייתה ההפתעה כששנה לאחר מכן הורשע גילבנוב בשימוש ברכב ללא רשות. כעבור שמונה חודשים הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, וכעבור שנה נוספת בעבירות של התפרצות לבית עסק וגניבה. השבוע, לאחר למעלה מעשר שנים בהן היה עסוק גילבנוב בפשע ובעתירות חליפות, אישר בג"ץ להחזיר את האיש אחת ולתמיד לכור מחצבתו.