חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 247ראשיהפצה

לא מוותרים על קדושת שביעית - בגליון השבוע

בחברת "אוצר הארץ" בהשגחת "מכון התורה והארץ" מעדיפים לשווק בשנת השמיטה פירות "אוצר בית דין" הקדושים בקדושת שביעית, ולא לעקוף את הצווה באמצעות ייבוא פירות נכרים מחו"ל.
21/06/07, 16:05
יואל יעקובי

את הרעיון שעומד מאחורי מצוות השמיטה והיובל כבר אומרת התורה: "כי לי הארץ" – בורא העולם רוצה שנדע מי בעל הבית.
שנת השמיטה ביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל סבלה מתחילתו מלבטים קשים, ההולכים ומתגברים עם חיזוק החקלאות העברית. מצד אחד היה רצון להדר, ולא להסתמך על היתר המכירה – שנועד לשעת הדחק ורבו עליו המערערים, ומן הצד השני היה חשש כבד מכך שהרצון לשמור על שבת הארץ יגרור את חיזוקה של החקלאות הערבית ויערער את שלטוננו בארץ.
 

החידוש הגדול של 'אוצר הארץ' הוא בפתרון של בעיה בסיסית: גם אם החקלאי מעוניין להשקיע בפתרון הלכתי מהודר, הוא אינו יודע אם יהיו לו קונים. "הקושי הגדול", אומר אליעזר ברט, ממגורשי כפר דרום ומנכ"ל עלי קטיף, "הוא לדעת כמה 'פציינטים' יש לנו מול התחייבות החקלאים להשקיע בשמיטה. בשיטה הזאת הבעיה נפתרת מראש"
יוזמה חדשה מבית 'מכון התורה והארץ' נועדה להבטיח ששני העקרונות הללו ישמרו, והפעם לא מתוך סתירה. היוזמה, 'אוצר הארץ' שמה, פועלת כדי להביא לציבור הרחב שלל פתרונות, את הטובים ביותר הלכתית הניתנים להשגה בכל עונה.

אולם החידוש הגדול של 'אוצר הארץ' הוא בפתרון של בעיה נוספת: גם אם החקלאי מעוניין להשקיע בפתרון הלכתי מהודר, הוא אינו יודע אם יהיו לו קונים. "הקושי הגדול", אומר אליעזר ברט, ממגורשי כפר דרום ומנכ"ל עלי קטיף, "הוא לדעת כמה 'פציינטים' יש לנו מול התחייבות החקלאים להשקיע בשמיטה. לדוגמה, דונם של מצע מנותק עולה 20-30 אלף ₪. לצרכן זה בא לידי ביטוי בתוספת של 15-30 אגורות בלבד לקילוגרם, אך אם לא יהיו קונים שיכסו את ההוצאות, החקלאי לא ידע אם כדאי לו להשקיע, ולהיכנס לסיכון כספי עצום".

לצורך כך מבקש המכון להירשם ל'אוצר הארץ'. כל בית אב שנרשם מתבקש לשלם באופן חד-פעמי 50 ₪, כדמי רישום, ובשנת השמיטה עצמה 50 ₪ מדי חודש. סכום זה אינו תרומה, והוא ייזקף לזכות הצרכנים כשיגיעו לקנות את הסחורה הכשרה למהדרין בשנת השמיטה.

מחברים את העם לשמיטה

"העיקרון הוא לבנות מערכת שיווק ארצית, שתקשר בין הצרכנים ליצרנים", אומר האגרונום מוטי שומרון מ'מכון התורה והארץ'. "אי אפשר להטיל הכול על החקלאי, ולא לדאוג שיהיה מי שיקנה. הרעיון הוא שהביקוש יקדם להיצע".

שומרון אומר כי לכסף שנאסף ישנה מטרה כפולה. מצד אחד נוצר מצב שבו לחקלאי ישנו מימון ראשוני, ומצד שני יש לחקלאי מוטיבציה להשקיע, כי הוא רואה שיהיו לו קונים. "העובדה שהצרכן לעתיד נדרש כבר עכשיו 'לגהץ' את הישראכרט מחברת אותו ליוזמה, ומבטיחה שאכן הוא ירכוש את התוצרת".

אליעזר ברט אומר כי השאלה כמה צרכנים יהיו היא הנעלם הגדול ביותר בכל המהלך. על-פי הערכות שונות שנעשו בציבור הדתי והחרדי לאומי, אפשר להגיע ל-20 אלף בתי אב. "החשש הגדול הוא שעכשיו אנשים לא נרשמים, אך פתאום בשמיטה עצמה הם יתעוררו, ולא תהיה מספיק תוצרת. גם אם יתעוררו בא' באלול של ערב השמיטה זה יהיה מאוחר מדי, ולא נוכל להתארגן. ישנם חוזים שאמורים להיחתם ועבודות שצריכות להיעשות היום, אם לא אתמול".

ברט מספר כי לשאר הרכיבים של הפרוייקט כבר נעשות הכנות קדחתניות. לוגיסטיקה גדולה כרוכה ביצירת תוצרת חקלאית מהודרת ושיווקה לכל מקום בארץ שבו יש לה דרישה. הוקמה חברת 'אוצר הארץ', שהמנכ"ל שלה הוא שבח שטרן משילה והיו"ר הוא אליעזר ברט. ל'אוצר הארץ' צורפו אנשים מבכירי ענף שיווק התוצרת החקלאית בארץ, המחוברים לרעיון העומד מאחורי 'אוצר הארץ' – כמו איקה נס, שניהל את אגף הפירות והירקות ב'תנובה', וכן מי שהיה החשב של ענף הפירות והירקות ב'תנובה', אבי צעירי.

הרב יהודה עמיחי, ראש המחלקה ההלכתית ב'מכון התורה והארץ', אומר כי האידיאולוגיה מאחורי 'אוצר הארץ' מורכבת משלושה פנים: הפן הראשון הוא לעזור לכמה שיותר חקלאים יהודים לשמור שביעית בצורה מהודרת; הפן השני הוא ליצור את הקשר בין הצרכן לחקלאי, וככל שיהיו יותר צרכנים יהיו יותר חקלאים; אך דומה שהפן השלישי הוא המעניין מכולם: "אנו רוצים להגיע למצב של לכתחילה ולא של דיעבד. איננו רוצים להתחמק מהשביעית, גם לא בדרכים שהן טובות מבחינה הלכתית. באכילת פירות שביעית ישנה מעלה, ואנו מעוניינים להצעיד את הציבור למדרגות גבוהות יותר, שיתרגל לאכול פירות קדושים".

הרב עמיחי מקווה שההרגל לאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית יכשיר את הציבור גם למדרגה של אכילת תרומות לכהנים, שאותן אי אפשר לאכול היום בגלל טומאת מת, וכן מעשרות.

בפירות הקדושים בקדושת שביעית צריך לנהוג בצורה מיוחדת. אסור לאבד אותם או למכרם לגויים.

הרב עמיחי: "הסחורה אמורה להיות משווקת לציבור שלנו, שיקפיד על ההנחיות ש'מכון התורה והארץ' יוציא לציבור. אין צורך לפחד מזה. כמו שאדם אוכל בשר ופירות וירקות ואינו חושש מכל מיני חששות הלכתיים, גם כאן אין מה לפחד, ודווקא צריך להיות מאוד שמחים מזה".

אולם מסתבר ששמירת השמיטה מתרחבת, וישנן פניות של עיריות, כמו בת ים וצפת, המבקשות לשווק את התוצרת בהיקף נרחב יותר – דבר העלול לחשוף פירות הקדושים בקדושת שביעית גם לציבור שעלול שלא להקפיד על קדושת הפירות, או לגויים, שלהם אסור למסור פירות שביעית. בית הדין של האוצר אמור לדון בכך, וטרם נתקבלה החלטה.

פתרונות בשלבים

למרות השם, אוצר בית דין הוא רק אחד משלל הפתרונות שמציע המכון. הרב עמיחי ומוטי שומרון מפרטים את ה'תפריט' הצמחוני לפי סדר עונות השנה:

בתחילת השמיטה נוכל להשיג ירקות שנזרעו ונלקטו בשנה השישית, ערב השמיטה. ירקות אלו אינם קדושים בקדושת שביעית והם יאוסמו למשך כמה חודשים (לדוגמה תפוחי אדמה).

בהמשך אפשר יהיה להשיג ירקות שנזרעו בשנה השישית ויילקטו בשנת השמיטה, וישווקו במסגרת אוצר בית דין. ירקות אלו הנם קדושים בקדושת שביעית. אותם מיני ירקות שאפשר לאסמם לכמה חודשים נוספים, יתנו פתרון עד פסח.

בשלב מתקדם יותר, או בשלב מוקדם בכל הנוגע לירקות שזמן גידולם קצר והם אינם ניתנים לאיסום (כמו מלפפונים, עגבניות וירקות עלים), יגיעו הגידולים ממצעים מנותקים. ההיתר ההלכתי מתבסס כאן על שני עקרונות: הראשון הוא גידול בחממה הדומה לבית, בעלת גג ודפנות, והשני הוא גידול על מצע מנותק ולא ישירות על הקרקע, במצב הלכתי הנקרא 'עציץ שאינו נקוב'.

במציאות כזו – בפרט כאשר מלאכות האסורות מן התורה בשביעית נעשות על-ידי גוי – מותר לגדל ירקות בשביעית, והירקות אינם קדושים בקדושת שביעית. למרות ההשקעה הגדולה ביצירת חממה העונה לקריטריונים ההלכתיים המחמירים, השקעת החקלאי היא כדאית, כי בניגוד לשיטות האחרות, בשיטה זו ניתן לגדל כמה מחזורי גידול במשך שנת השמיטה.

לגבי פירות המצב קל יותר. השאלה אם פרי קדוש בקדושת שביעית איננה תלויה בדרך-כלל בזמן קטיפתו מן העץ, כמו בירקות, אלא בזמן החנטה, שהיא שלב מוקדם בהיווצרות הפרי. פרי שחנט לפני ראש השנה של שנת השמיטה לא יהיה קדוש בקדושת שביעית, וניתן לשווק אותו כרגיל. פירות שיחנטו לאחר ראש השנה כבר יהיו קדושים בקדושת שביעית. פירות אלו ישווק 'אוצר הארץ' במסגרת אוצר בית דין.

מקורו של אוצר בית הדין הוא בחז"ל. הרעיון העומד מאחוריו גורס שמטעמי נוחות של הציבור, בית הדין ידאג לגידולם התקין של הפירות, שבשנת השמיטה הם בעצם הפקר ואינם קניינו הפרטי של הבעלים, לקטיפתם מן העץ ולשיווקם לציבור. המחיר שנגבה אינו מחיר הפירות, כי אסור לסחור בפירות שביעית, אלא כיסוי ההוצאות שהיו לבית הדין. בית הדין מצדו שוכר את החקלאי, לא כבעל המטע אלא כפועל שכיר האחראי מטעמו על הדאגה לפירות ולקטיפתם, והוא מקבל שכר כשכיר ועבור כיסוי ההוצאות, שלעתים הן גבוהות יותר בגלל שזו שנת שמיטה ומותר לבצע את המלאכות רק בצורה מסוימת. יחד עם זאת, כיוון שאין כאן כוונות של סחורה, ייתכן שמחיר הפירות יהיה נמוך יותר ממחיר השוק.

מוטי שומרון אומר כי המטרה היא לשמור על מחירי תוצרת אוצר בית הדין במחיר דומה למחירי השוק, כדי שמצד אחד לא תצא תקלה, וגם גויים ינסו להשיג את התוצרת, ומן הצד השני הציבור שומר השמיטה לא יסבול ויצא נעשק, "וכבר היו דברים מעולם בשמיטות קודמות".

גידולים נוספים יגיעו מהערבה – מנאות הכיכר ודרומה, אזור הנמצא מחוץ לגבולות ארץ ישראל החייבים במצוות התלויות בארץ.
כאשר יהיו גידולים שלא ניתן יהיה להשיגם מאף אחד מהמקורות הללו, יציב 'אוצר הארץ' שתי אפשרויות מול הקונים: תוצרת יבוא מחו"ל או היתר מכירה. בית הדין של האוצר לא יכריע בשאלה זו, וישאיר זאת לשיקול דעתו של הצרכן. לעומת זאת, מתוכנן שבמסגרת 'אוצר הארץ' אי אפשר יהיה להשיג תוצרת ערבית, שיש המעדיפים אותה בשמיטה, למרות ההשלכות השליליות שישנן לעידוד החקלאות הערבית.

עולים במעלות הקדושה


הרב יהודה עמיחי, ראש המחלקה ההלכתית ב'מכון התורה והארץ': "אנו רוצים להגיע למצב של לכתחילה ולא של דיעבד. איננו רוצים להתחמק מהשביעית, גם לא בדרכים שהן טובות מבחינה הלכתית. באכילת פירות שביעית ישנה מעלה, ואנו מעוניינים להצעיד את הציבור למדרגות גבוהות יותר, שיתרגל לאכול פירות קדושים"
הרב עמיחי, שזו לא השמיטה הראשונה שבה הוא נמצא בחזית ההערכות לקראתה, אומר כי הוא רואה כיצד משמיטה לשמיטה הולך ומתפשט בקרב חקלאים דתיים הרצון לשמור על שמיטה כהלכתה, בצורה מהודרת. "ישנם אנשים פרטיים ואף קיבוץ שמתכוננים להשבית שטחים בשמיטה. יש גם קיבוצים ומושבים שיתופיים, שמוכנים להצטרף לאוצר בית דין ובכך הם מפסידים סכומי כסף גדולים, כי לא יוכלו לייצא לחו"ל פירות הקדושים בקדושת שביעית. ישראל קדושים".

כדי לקיים את אחת ממטרות השביעית העיקריות, "ואכלו אביוני עמך", עמלים כעת על הקמת קרן שתעזור לחלק את התוצרת המהודרת של 'אוצר הארץ' לאברכים ולנזקקים.

'אוצר הארץ' פועל בברכתם של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, כשעשרות רבות של רבנים מהציבור הדתי-לאומי הצטרפו לברכתם. ההנחיות ההלכתיות מתקבלות על-ידי בית הדין שחברים בו הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב יהודה עמיחי.

מוטי שומרון אומר כי למרות שהפרוייקט מזוהה עם הציבור הדתי-לאומי, ישנן גם ועדות כשרות וגופים חרדיים שפנו. הרב עמיחי מספר כי האוצר אינו פונה מיוזמתו לגופים או לאנשים פרטיים ומי שרוצה – מוזמן לבוא, כשידוע לכול שהמכון פועל בדרכו של הרב קוק. למרות זאת יודע הרב עמיחי לספר על חרדים שפונים, בעיקר אנגלו-סכסים, שאומרים "בחוץ לארץ אכלנו כבר מספיק תוצרת נכרית. כאן אנחנו רוצים לאכול תוצרת יהודית מהארץ".

געגועים לגוש

'אוצר הארץ' מדיף ריח ים חזק, שמקורו מגוש קטיף. עדיפות ראשונית ניתנת למגדלים מקרב מגורשי הגוש. 'מכון התורה והארץ', שנעקר מכפר דרום ושוכן כעת באשקלון, הוא מחולל היוזמה.

הרב עמיחי מספר על השינויים שנגרמו כתוצאה מהגירוש: "בעוד שבגוש היו למכון מאות דונמים של חקלאים שעבדו בצמוד אליו, ובשמיטה הקודמת היו לנו 350 דונם, היום אין לנו אפילו דונם אחד משלנו. אנו נאלצים לפנות לאנשים אחרים שיגדלו על-פי הנחיותינו, וזו לבד מכה גדולה. לאותם חקלאים מגורשי הגוש שרוצים לגדל במצעים מנותקים בשנת השמיטה זה סיכון, כי הם אינם מגדלים היום בחממות משלהם אלא בחממות שכורות, ולא כדאי להם להשקיע במצעים מנותקים".

מלבד זאת, כיום נשאר למכון רק המכון עצמו, בעוד שבכפר דרום היו שטחי הדרכה ותצוגה, שם יכלו להדריך חקלאים ובתי ספר. דבר זה אינו קיים באשקלון.

למרות משבר הגירוש, המכון ממשיך ביוזמותיו. מלבד 'אוצר הארץ', יוזם כעת המכון הדרכה לשמירת שמיטה בגינון הציבורי. מוסדות ועיריות פנו למכון כדי לקבל הדרכה בנושא לא פשוט זה, שנוגע לכל עיר בארץ. הדבר מצריך היערכות מוקדמת ומאמצים, גם כספיים, ומפליא שלא רק יישובים דתיים אלא גם ערים 'רגילות', כמו פתח תקווה ועפולה, מעוניינות בכך.

אליעזר ברט, אף הוא מכפר דרום, משמש, מלבד תפקידו ב'אוצר הארץ', גם כמנכ"ל 'עלי קטיף', בעלת המותג 'חסלט'. 'עלי קטיף' אינה קשורה בהכרח ל'אוצר הארץ', למרות שבשתי השמיטות הקודמות היא שיווקה תוצרת רבה במצעים מנותקים.

ברט מספר שמעטים הם החקלאים מהגוש שחזרו לעבוד בחקלאות. רוב החקלאים לא קיבלו שטחים, ובכלל, "רוב החקלאים בגוש אינם צעירים, וקשה להם לקבל החלטה ללמוד הכול מחדש: גידולים חדשים, אקלים חדש, איזור גיאוגרפי חדש". מלבד זאת ברט מספר כי הממשלה לא רק שאינה תומכת, אלא אף מפעילה הפרעות וסחבת: "נותנים אישור ואחר-כך מבטלים".

המפעל 'עלי קטיף' חזר לתפוקה מלאה, כפי שהיה ערב הגירוש ("עבדנו עד היום האחרון") ואפילו מעט יותר, כשרבים מהמגדלים המשווקים דרך 'עלי קטיף' הנם מהגוש. ברט מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לכל אלו שנשארו נאמנים ל'עלי קטיף' אחרי הגירוש, למרות שקמו מתחרים שביקשו לנצל את מצבה של החברה והתהדרו בשם 'גוש קטיף' – שחלקם לא היה מעולם בגוש.

"בעיקר", אומר הרב עמיחי, "חסר לנו מהגוש את שמחת החיים. אמנם ברוך ה' מתאוששים כלכלית, אבל אי אפשר להתחמק מלהשוות הכול למה שהיה בעבר, שהיה הרבה יותר טוב".

Yoel_yakoby@shoresh.org.il