בשבע 247: הפוך על הפוך

עודד מזרחי , ה' בתמוז תשס"ז

מנדי וזושא בני העשרים למדו כחברותא בישיבת כפר חב"ד. באופן מפתיע הורה להם הרבי מליובאוויטש להצטרף לשמונה בחורים נוספים מישיבת מוריסטאון, כדי להקים ישיבה חדשה בעיר סיאטל שבארצות הברית.
 
הקהילה היהודית בסיאטל מנתה באותם ימים כ-14 אלף יהודים בלבד. בית חב"ד היה סמוך לאוניברסיטה המקומית. היו כמה סטודנטים יהודים שהתקרבו ליהדות בהשפעתו. במקום היתה מסעדה כשרה ומסובסדת, שסיפקה אוכל לסטודנטים וגם לבחורי הישיבה, אך לא היה קל למצוא טבח יהודי. לאחר שהתחלפו כמה טבחים, הגיע למטבח ג'ון גודוסון, סטודנט להיסטוריה בשלבי הגמר של התואר הראשון שלו, אינטלקטואל שכלתני ביותר, שהיה זקוק לעבודה זו כדי לממן את לימודיו.

ישיבת הבחורים שכנה בווילה פרטית הסמוכה לבית חב"ד. כאשר התוודעו הבחורים לג'ון, אחד מהם הביא למסעדה את התפילין כדי להניח לו, כדרך החב"דניקים. ג'ון אמר "לא!" כה החלטי, שלא השאיר שום פתח. הוא לא אמר זאת בכעס או בהתנגדות, אלא בסלידה מוחלטת. כמה מהבחורים ניסו בכל זאת לדבר איתו מעט על יהדות, והם הבינו שאין עם מי לדבר. מנדי אמר לחבריו: "זה לא ילך עם ג'ון. אסור לדבר איתו מילה אחת על יהדות! לפחות ניתן לו להרגיש אתנו נוח".

מאז, בכל פעם שבאו הבחורים למסעדה וג'ון הגיש את ארוחתם, הקפידו לדבר איתו על הא ועל דא בלבד. לפעמים הצטרף אליהם לארוחה. כל החבר'ה ידעו שאסור לדבר איתו אף מילת קודש. הם דיברו איתו על ענפי ספורט שהכירו, כמו בייסבול וכדורסל, על הספורטאים המפורסמים באותה תקופה וגם בעבר, ולא הזניחו את הפוליטיקה.

באותה עת היתה התמודדות בין הרפובליקנים רונלד רייגן וג'רלד פורד על המועמדות לנשיאות. החבר'ה הביעו את דעתם בעד ריגן, שהיה שמרן ימני, והתווכחו איתו מה טוב יותר ליהודים. כך נמשך הדבר כמה חודשים.

השנה השנייה לשהותם של הבחורים הסתיימה באלול. הם נפרדו מהשליח המקומי ומכל הצוות, ובין השאר מג'ון, וחזרו לניו יורק, לחצרו של הרבי. קבוצה אחרת של בחורים היתה אמורה להגיע בתשרי במקומם. מנדי למד עם זושא בניו יורק עד חודש אדר. אז בחר הרבי שלוחים שיסעו להשתקע בישראל ויפיצו יהדות: שמונה אברכים ושמונה בחורים, וביניהם מנדי וזושא.

הבחורים נסעו לירושלים ולמדו ברובע היהודי, בבית הכנסת 'צמח צדק'. הם נהגו להעביר שיעורי חסידות בכל מיני ישיבות לא חסידיות ברחבי ירושלים. מנדי, דובר האנגלית הרהוטה, ארגן שיעור חסידות בישיבת 'אור שמח' בשכונת מעלות דפנה בירושלים. היו לו שם כמה מכרים בעלי תשובה שהכיר בטורונטו, עיר מוצאו, והוא למד איתם מדי פעם באופן בלתי רשמי באחד מחדרי המגורים.

יום אחד עבר מנדי בבית המדרש בדרכו לשיעור, וראה בחור עם פנים מוכרים, לומד עם חברותא בחיות ובהתלהבות. הוא התבונן בו ונדהם לראות כי זהו ג'ון, הסטודנט-טבח מסיאטל! ג'ון חבש כיפה וציציותיו השתלשלו מחוץ למכנסיו. מנדי לא האמין למראה עיניו: מה עושה פה ג'ון, שלא היתה לו שום שייכות ליהדות וכה סלד ממנה?! הוא קרא לעברו: "ג'ון?!"

ג'ון הביט במנדי, ולאחר שזיהה אותו אמר: "אה, מנדי! מה נשמע?"

"ברוך ה'. מה אתה עושה פה?!"

ג'ון חייך והחל להסביר: "כשעבדתי בבית חב"ד בתור טבח וראיתי אתכם, הייתי בטוח שנפלתם מהירח ושאתם מנותקים לגמרי מהמציאות, כמו הקווייקרס (נוצרים מוזרים שחיים בכפרי פנסילבניה, מזוקנים, לובשים בגדים ירוקים וחובשים כובעים משונים). כל היהדות נראתה לי שייכת לימי הביניים, ולכן לא היה לי חשק לדבר איתכם עליה. אבל במשך הזמן, כשהתיידדתי אתכם, ראיתי שאתם יודעים בכלל לא רע מה קורה בעולם, שאתם מתמצאים בספורט ופוליטיקה ויש לכם דעות הגיוניות, ובכל זאת אתם מקיימים ברצינות את המסורת היהודית.

"זה החל לדגדג לי בנפש. לא הבנתי איך אתם משתלבים עם העולם המודרני ובכל זאת נאמנים ליהדות העתיקה... הדבר סקרן אותי כל-כך עד שהחלטתי שכאשר אסיים את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה, אקח שנת חופש ואסע לישראל כדי ללמוד יהדות ברצינות. כפי שאתה רואה, כך עשיתי. כעת אני מבין אתכם הרבה יותר..."

יצירת קשר לסיפור אמונה שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il