בשבע 248: רחמנות סלקטיבית

השופט זכריה כספי, שריחם השבוע בדעת מיעוט על עמרי שרון, לא היסס בעבר לגזור במקרה ההפוך בדיוק עונש אכזרי על נאשם צעיר בעל עבר נקי ● השבוע הוחלט: המילה 'קיינעס' תשמש את חברת 'קיינעס' בלבד.

יאיר שפירא , י"ב בתמוז תשס"ז

גם אני איני מחבב אנשים, בפרט עיתונאים, שאינם מניחים לקרבנם, וחוזרים ומורטים באוזניו שוב ושוב על אותו מעשה. אך מה אעשה וחולשה לי אל השופט זכריה כספי, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, ואל רחמנותו הסלקטיבית.

היכרות ראשונה עם השופט כספי ערכתי לפני כמעט שנתיים, לאחר שגזר שנתיים של מאסר בפועל על אברהם טננבוים, צעיר דתי ללא רבב בעברו, שכל עתידו לפניו. טננבוים הורשע בסעיף החוק הדרקוני "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", שעונשו 20 שנות מאסר, ושגויס באופן חסר תקדים על ידי היועץ המשפטי לממשלה כדי לנסות ולהרתיע את מתנגדי ההתנתקות מחסימת כבישים.

השופט כספי, שבדרך-כלל מקל בעונשם של עבריינים, הקשה את לבו אל מול טננבוים. הצעיר נתפס כאשר התכונן לגרור גרוטאות רכב לכביש ראשי, והואשם בכוונה להציתם כדי לשבש את התנועה במקום. כספי גזר עליו עונש שעבריינים מועדים שהכו ודקרו לא זכו לו. השופט כספי, שעדיין ממשיך לכתוב על הצורך באיפוק בענישת צעירים, התייחס לטננבוים בחומרה, כשהוא מגובה במניפסט משפטי כנגד מתנגדי ההתנתקות, מבית מדרשה של שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה.
נזכיר כי הסעיף של "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה" הופעל אז לראשונה כנגד מפגינים, שלא חלמו כי חסימת כבישים, המקובלת כל-כך על מציתי צמיגים מההסתדרות או מארגוני הסטודנטים, תזכה אותם בכתב אישום שבו סעיף המקביל בחומרת עונשו להריגה ולאונס.

אשר על כן, מה רבה היתה ההפתעה כי בגזר דין שהתפרסם השבוע הרבה כספי לדבר על העוול שעשה בית משפט השלום עם עמרי שרון כשגזר עליו מאסר בפועל, בעוד שכספי טוען כי יש להתחשב בכך שהאכיפה בעניין חוק מימון מפלגות נאכפה לראשונה בצורה נחושה שכזו בעניינו של שרון. והרי, טוען כספי, אנו מחויבים לכלל שאין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה. "אין עונשין ביד קשה", כתב כספי בדעת המיעוט בגזר הדין, "בתי המשפט נהגו כך אפילו בעבירות קיימות מימים ימימה, בעת שהיה כרוך בהן שינוי השקפה מהותי או בעת שאלה הפכו כמעט לנגע רע הולך ומתרבה; לא כל שכן בענישה של מקרים ראשונים, או בעברות שאינן נפוצות, ממין ההיגיון הוא כי היד המענישה איננה צריכה להלום בפטיש במקרים אלה".

כספי חשב שבעטיו של עיקרון זה יש לחוס על שרון הבן, ולהפחית את עונשו לשישה חודשי מאסר, שאותם ירצה בעבודות שירות בלבד.

מאבק בין הלשונאים

חג הסוכות אמנם עוד רחוק, אך כבר עכשיו אפשר לבשר כי מחלוקת גדולה נפתרה. השבוע נפסק כי יצרני סכך הקנים למינהו יהיו רשאים להכריז על מרכולתם בשוק ולקרוא "קנים, קנים". דוברי אידיש יוכלו לקרוא "קונים, קונים", אך אם יעזו לצעוק "קיינעס, קייענס" - מיד יחויבו בתשלום קנס.

את ראשיתו של הסיפור כבר הבאנו בפני קוראינו בעבר, כאשר באמצעות שורה של צווי מניעה ניסה יצרן סכך בשם ישראל עזריאל למנוע מיצרנים אחרים לכנות את הסכך שלהם בשם 'קיינעס' – שכן מילה זו נרשמה לזכותו אצל רשם הפטנטים וסימני המסחר.

היצרנים האחרים טענו כי מדובר בשם שלא ניתן לרשום, כיוון שהוא מתאר את החומר שממנו עשוי הסכך במבטא אידי, המקובל בקרב מגזרים אחדים לכל דבר שבקדושה. אותם יצרנים אף הגישו מטעמם לבית המשפט המחוזי בירושלים תצהיר, שעליו חתום לא אחר מאשר ד"ר אבשלום קור. "קיינעס", כתב קור, "הוא מונח השגור כיום בפי העם, מכל העדות, לציון קנים מן הצומח ותוצרתם למאכל או לסכך. גם הסבים שלי, שנרצחו על-ידי הנאצים, ידעו בוודאי במה מדובר, מבלי להזדקק לרעיונאי של חברה מסחרית בדורנו".

אלא שלא רק הנתבעים גייסו לצדם מומחה בעל שם. גם התובע, אם אפשר לומר כך, אינו קוטל קנים. "אין שום דרך להגיע מקנה בעברית ל'קיינעס' בהליכים פונולוגיים רגילים", כתב לבית המשפט נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ' משה בר אשר. בסקירה מלומדת טען הפרופסור כי למרות שמילים מסוימות בעברית מקבלות דיפתונג (תנוע הכפולה) הנשמע כמו 'אי', כאשר הן מבוטאות במבטא אידי, כמו למשל מעריב או מעשה, ההופכים MAYRIV! MAYSE הרי במקרה זה אין זה כך.

"לא מן הנמנע שהרוכלים הערבים שמכרו את קני הסוכר יצרו את המילה, כדי לשוות לה צליל שיזכיר מילה באידיש", כתב בר אשר. "ידיעתם הבלשנית לא הגיעה לכדי כך שידעו שאילו נשאלה המילה לאידיש היתה המילה צריכה להישמע כ-KONE הליטאי או KUNE בניב פולני-הונגרי".

את חוות הדעת האחרונה קיבל השופט שפירא, וקבע כי היצרנים האחרים לא יוכלו עוד לכנות את תוצרתם בשם 'קיינעס' ויאלצו לפצות את עזריאל ב-34 אלף שקלים. או בלשונו הנאה של בר אשר: "אם בחר אדם את המילה 'קיינעס' כשם מסחרי לשייך בו מחצלת גומא... הרי אין הוא מוכר קני סוף אלא מסיג את גבולו של רעהו, בשימוש בשם מסחרי שהלה בחר בו עוד לפניו".
 
מתנתקים מהסיגריות

לאחרונה הולך ומתברר כי הישועה לאזרח הישראלי יכולה להגיע לא פעם באמצעות בית המשפט לתביעות קטנות. בעתיד הקרוב, כך נראה, תהפוך אי אכיפת החוק האוסר עישון במקומות בילוי להיסטוריה. הדבר קרה לאחר שאזרחים החלו לתבוע בעלי עסקים ולקבל מהם פיצויים, בכל פעם שהללו לא טרחו לאכוף את החוק כנגד מעשנים במקומות שאותם הם מנהלים. התופעה הולכת ומתרחבת עד כדי אופטימיות ממשית אצל הארגונים הנאבקים בעישון, המאמינים כי מדובר בשינוי מגמה דרמטי.

בשורה חדשה עלתה השבוע מבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, כנגד מטרד ציבורי אחר. חברת 'קווי זהב' נתבעה בעקבות התופעה הרווחת של שימור לקוחות אגרסיבי. גיל ברונשטיין, אזרח שנתקל כמו רבים אחרים מהתעלמות רועמת של החברה מבקשתו להתנתק מחלק משירותי התקשורת שלה, זכה לפיצוי של 2500 שקלים. השופט ציין בפסק דינו כי אם התנהגות מעין זו תימשך, לא יהיה מנוס מהטלת פיצויים גבוהים משמעותית. לידיעת כל המתנתקים.