חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 249ראשיהפצה

במקום שאין במאים - תרבות ופנאי (סרט)

יחזקאל לנג ודוד הצליחו לעשות סרט מחאה נוקב, שגם כיף לראות אותו.
05/07/07, 17:58
אמציה האיתן

כבר תקופה ארוכה אנחנו מדברים, בעיקר בינינו לבין עצמנו, על הצורך בסרטים שיביעו את המחאה ואת המסר שיש לנו לומר. סרטים עם סיפור, שגם יהיו מעניינים, אבל לא יתחבאו מאחורי הרצון להיות נחמדים, או להתחנף למישהו. מה יש, רק הם יכולים?

כך הרגיש גם יחזקאל לנג, בחור ירושלמי, שהזעקה שלו כנגד הממסד השקרי וכנגד התקשורת הכללית החלה להישמע כבר לפני יותר משנה, כשהוציא את הסרט 'הסיפור המלא'. הטעם היה בוסרי, והרמה המקצועית לא גבוהה יחסית, אבל היתה מוטיבציה גדולה והרבה השקעה, וכבר אז כתבתי, ממש במדור זה, שהגיע הזמן שאנשים יתרמו מכספם כדי להפיק סרטי איכות, בעלי מסר ישר וברור.

לנג עצמו לא ממש התלהב מההיצע שהגיע לשוק הרחב בשנתיים האחרונות. עוד סרט על כהן וגרושה, או על הקונפליקט בין האח הדתי לחילוני, לא ממש מרגש אותו, ולכן החליט שוב לעשות בעצמו.

כשראיתי את הסרט נזכרתי בספרו של ד"ר שלום פליסר, ובשני הדיסקים של השירים שהוציא. גם כאן מדובר באדם שהולך נגד הזרם, וכמעט ללא סיוע חיצוני מחליט להוציא את אשר על לבו. מי שיש לו בעיה עם זה, שיאכל את הכובע.

לפי הקרדיטים בסוף הסרט לא מדובר באדם אחד, אלא בשניים: יחזקאל לנג ודוד סמואלס. אז מה עושים כששניים מחליטים להפיק סרט? פשוט עושים. לוקחים סיפור של צבי פישמן, יושבים והופכים אותו לתסריט. מגייסים שחקן חיצוני לדמות הראשית. את שאר תפקידי המשחק ממלאים לבד. שניהם מביימים, סמואלס מצלם, לנג עורך, והנה לנו סרט לתפארת.

'אהוד איש מקסים' מספר את סיפורו של אדם חביב ושמח, שמגדל את ילדיו באושר, עד שמגיע איש זר שרוצה ממנו חזרה את עשרים השקלים שהלווה לו. הוא לא ממש זוכר שפעם לווה ממישהו 20 ₪, אבל כדי להישאר נחמד הוא משלם את הסכום. מכאן הדרישות של ההוא הולכות וגדלות. תחילה הוא רוצה את הטלוויזיה, אחר-כך את הבגדים, ולבסוף גם את הבית והילדים. אהוד הנחמד לא רוצה לעשות מהומות, וכך, בשמחה ובטוב לבב, הוא מוותר על נכסיו. מזכיר לכם משהו? כל אסוציאציה – על אחריותכם האישית.

אחד הדברים הטובים שעשה לנג בסרט הוא בחירת השחקן. חגי לובר משחק את תפקיד האיש הנחמד והשמח, וכדרכו של חגי, הוא עושה זאת בצורה נפלאה. תרשו לי לנחש שהוא לא קיבל סכום גדול על השתתפותו בסרט, אבל הוא משקיע את כל מה שיש לו (ויש לו!) כדי לבנות דמות אותנטית. אמנם מגוחכת, אבל שלמה ומרגשת. שני ילדיו (בסיפור. במציאות רק אחד מהם נקרא לובר) עושים מעל ומעבר למה שאפשר לצפות מילדים, ובסך הכול הסרט עובד.

היוצרים עבדו קשה כדי שהסרט לא רק יעביר מסר, אלא גם יהיה כיף לראות אותו, ובנו אותו כקומדיה הזויה, עם הרבה קריצות למציאות הסובבת אותנו.

עדיין אפשר לשפר. למשל, לדייק בלשון. קשה לקבל טעות שבה השחקן אומר "הלוויתי לך" במקום "לוויתי ממך". גם רמת הסאונד טעונה קצת עיבוד, בעיקר בשלב המיקס – השלב שבו מביאים את הסאונד לרמה אחידה, פחות או יותר. אבל כל זה מתגמד לעומת החשיבות שיש לסרט כזה, בעולם מוצף המדיה שבו אנו חיים.

נהניתי לראות, ואני כבר מצפה לסרט הבא.

amatsya@a7.org