גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 249ראשיהפצה

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

05/07/07, 17:58
אבי סגל

שיח לוחמים

לא מעט הרהורים הותירה בי עסקת הטיעון עם נשיאנו המתפטר, יותר הרהורים מכדי שאוכל לפרט אותן בתוך עיתון המסתובב בבית ללא השגחה. גם כך סובלים רוב צרכני התקשורת מהרעלת קצב חמורה, עד שהשבוע כמעט נשברתי וסובבתי את כפתור הרדיו כדי להאזין לערוצי הקודש החרדיים. רק כמעט.

מדהים לראות עד כמה מטונף השיח הציבורי בישראל, מהתיאורים הפלסטיים בתקשורת, דרך עריכת המשפט בכיכר העיר, ועד ההתעלמות השוביניסטית מאלמנטים לא פליליים אך חסרי מוסר בהתנהגות הנשיא. מדהים לראות כיצד צפים ועולים כל חוליי החברה הדמוקרטית, גדולים וברורים ומתפשטים כגידול סרטני, ועם זאת בלתי נראים בגלל עיוורונם של הצדדים המעורבים: גברים ונשים, עיתונאים ומשפטנים, ימין ושמאל.

וכך ממשיכות המשטרה והפרקליטות להדליף ולחרוץ דין בטרם עת, התקשורת ממשיכה לסמן אויבים ולהקיף סביבם את העיגול (ואחר כך לעשות חשבון נפש פיקטיבי עד לדיווח השקרי הבא), עורכי הדין שוב מדברים בסעיפים קטנים, השמאל שוב מגלה את צביעותו ביחסו למערכת החוק, הימין ממהר להגן על כל מי שהשמאל תוקף, והפמיניסטיות שוב זועמות. מעטים מדי בתוכנו מסוגלים לצאת מהשבלונה, להתעלם לרגע ממאבקי האג'נדה המכוערים והוולגריים שאנו שומעים בכל תוכניות האקטואליה, לחשוב ולנתח את העובדות והעדויות באופן שקול, עצמאי, הגיוני ונטול אג'נדה, ובעיקר – באורך רוח.

תוכנית לא רעה

לא מעט הרהורים מותירה בי התוכנית 'כוכב נולד 5', יותר הרהורים מכדי שאוכל לפרט אותן בתוך עיתון המסתייג מטלוויזיה, סלבריטאיות, חילולי שבת ובגדים של צביקה פיק. נעזוב לרגע את הגיל הממוצע של הצופים ואת יכולת הביטוי המושלמת של השופטים (מי שימצא לי מתמודד שלא שמע מהמאסטרו את המילים "אין ספק שהוא אחד מהטובים כאן" - יזכה בחולצה שחורה עם נצנצים), ונעבור שוב לטיפוסים המגוחכים של 'כוכב נולד', אותם מסכנים חסרי מודעות עצמית שמוכנים להתבזות שוב ושוב תמורת חמש עונות של תהילה טלוויזיונית. אני לא מתכוון לנבחני האודישנים אלא דווקא למנחה, לשופטים ולאנשי ההפקה.

אני מאמין באמת ובתמים כי צביקה הדר הוא נשמה טובה, והצרה עימו ועם חבריו אינה רשעות או גבהות לב. גם כאשר הם לועגים למועמדים הזייפנים ועורכים מהם קליפים גרוטסקיים, או מבלפים את הצופים התמימים ללא הרף ("התלבטנו קשות במי לבחור" – כן, בטח), הם עושים זאת רק מתוך חוסר מודעות עצמית, שכן הגמל אינו רואה את דבשתו, והבורג במערכת אינו מבחין בבאגים המצויים בה. וכשאין מודעות, אפילו אדם נטול רוע כמו הזמר יוני בלוך טורח בראיון עיתונאי להגן על רגעי הניצול והדורסנות שבהם נכח. כשאין מודעות, יכול המנחה לדבר על תוצאות צמודות ולספר אנקדוטות שאין בהם טיפה של אמת, מתוך מחשבה כי בטלוויזיה מסחרית הכול מותר. כשאנשים חיים בתוך הזבל, ריחו נדמה להם כבושם הדרים. 

דתיים בעד תקשורת עוינת

לא מעט הרהורים הותירה בי הכתבה מהגיליון הקודם על מפקד גל"צ היוצא, אבי בניהו. יותר הרהורים מכדי שאוכל לפרט אותן במדור שהתיימר להתנתק מרוב תוכניות התחנה הצבאית (ועמד בהבטחתו). אבל קשה להתעלם מהטענות שהושמעו בכתבה נגד בניהו, ובעיקר מכתב ההגנה של אנשי המגזר בתחנה על מקום עבודתם.

לטעמי, יש פספוס עצום בטענות הפוליטיות נגד גל"צ וערוצי תקשורת אחרים. עיקר הבעיה לא נעוץ בעובדה שכל מגישי האקטואליה שייכים לשמאל, אלא בכך שאין לבכירי התחנה שום בעיה עם זה. זה סביר והגיוני שכולם מהשמאל, זה בסדר שהם יביעו את דעתם בשידור, זה בסדר לנהל ראיונות תוקפניים עם אנשי ימין, וזה אפילו לא נורא אם דובר ממשלת החמאס יהפוך לפרשן בלתי רשמי בתחנה.

ובגלל הלך הרוח הזה, גם שילוב של אנשי ימין בהגשה, או השמעת 'אנא בכוח' בפריים-טיים, או אפילו תוכניות שלמות על פרשת השבוע – לא ישנו את העיקר. כי כאשר אתה חי כפרח בר ימני בתוך שדה של שמאלנים, אתה יודע מה מותר לך לעשות בשידור ומה נחשב פוליטי מדי. לעולם לא תוכל להשתמש בציניות נוסח מיכה פרידמן כלפי השמאל, או למנות את חבריך מההתנחלות כפאנל של פרשנים מקצועיים. במקרה הטוב, תוכל להיות ממלכתי וזהיר כמו יעקב אחימאיר, שגם עשרות שנות שידור לא הצליחו להביא אותו לידי דעתנות פוליטית גלויה בשידור. אין כאן מאפיה או אפליה מכוונת, אלא התפתחות חברתית טבעית של מפת התקשורת בישראל.

כאשר אדם דתי וימני מצליח להשתלב בתחנה, נדמה לו שמצבנו היה אחר אם רק היינו שולחים את בנינו לתקשורת לפני שנים. אמנם ייתכן כי המצב היה טוב יותר במידת מה, אבל בגדול - התקשורת היא שמאל חילוני בילד-אין, והתביעה לאיזון פוליטי בתקשורת – לא תוביל כרגע לשום מקום, כי בעיני ראשי המדיה – ערוצי התקשורת מאוזנים כראוי. תן להם עוד מגיש ימני דעתן, והם לא יידעו כיצד להתמודד עם זה.

גל"צ היא ההוכחה הטובה ביותר לטענתי: למרות 'השתלטות הדתיים' על תפקידי מפתח בתחנה, השינוי הפוליטי שחל בשידוריה הוא בעיקר לרעה.

על דעת עצמנו

מה בעצם אני רוצה לומר? שלעתים עלינו לצאת מעצמנו, מסביבתנו התומכת והמוגנת, להתעלם מדעותינו הקדומות וממלחמות היהודים שרק מגדירות אותנו ומוחקות את עצמאות המחשבה שלנו, ולהתייחס למתרחש סביבנו באובייקטיביות של חיילי או"ם (טוב, חיילי או"ם שומרי מצוות). ייתכן כי בסופו של דבר נגיע לאותן מסקנות, אבל לא ייתכן, למשל, שנתמוך במשה קצב רק בגלל מאבקינו במשטרה, במערכת המשפט ובארגוני הנשים. אנו צריכים לדאוג לכך, שההגדרה והזהות שלנו לא יפריעו לנו להיות ביקורתיים כלפי עצמנו וסביבתנו, ולעתים אפילו לתמוך בטענות יריבינו. זה בכלל לא דומה לתמיכה הבלתי מסויגת שלי בעיתון בשבע, שהוא באמת העיתון הכי טוב במדינה. זה שונה לגמרי.

יודע את מקומי

במהלך תפילת השבת, כשישבתי במקומי בין קריאת התורה למוסף, עבר לידי ילד פצפון שהתכוון לצאת מבית הכנסת. למרות שהמקום היה צפוף, חלף הקטנטן על פניי במהירות הבזק, כשהוא מפלס את דרכו בתוך גופי באמצעות מרפק בברך וראסייה בצלעות; התנהגות שהיא בלתי נסלחת אצל אנשים מבוגרים, אך טבעית ומובנת כשמדובר בילד בן חמש. באותו רגע החלטתי שאני רוצה לחזור ולהיות ילד קטן.
   
אני מתגעגע לאותם ימים שבהם היו סולחים לי על כל השטויות. כמו באותו ערב שבו התארח בביתנו נער עיוור, ובמשך כל הערב טרחתי להסביר לו - ברוב התחשבות - שהוא לעולם לא יראה כלום ואני כן. היי, מה אפשר לעשות, הייתי צוציק! לפעמים אני חושב על חוסר הטקט שהיה לי אז – תגידו, נראה לכם שאם אפגוש בו היום, הוא יזהה אותי?

הייתי רוצה לחזור ולהיות ילד, כלומר לאכול פחות בריא ולהיות פחות חולה, להיות יותר נמרץ ולהרגיש פחות מתוח. הייתי רוצה שהדאגה הכי גדולה בחיי תהיה - האם כאשר אתגלץ' במגלשה הצהובה, המגלשה הירוקה תיעלב.

לעתים הייתי רוצה שאחרים שוב יעשו בשבילי הכול: יכבסו בשבילי, יבשלו בשבילי... לא, יקירתי, לא התכוונתי לשום דבר. אני סתם שופך כאן מילים על זה שאני רוצה להיות ילד. מה? לא, אני כבר לא ילד, אבל תודה. אני חוזר לכתוב.

בקיצור, אני רוצה לעשות כל מה שבא לי, כמו ילד. אוף, אני יודע שאני עושה מה שבא לי, אבל זה לא העניין! תפסיקו לשנות את הנושא!

וסליחה על חוסר הצניעות, אבל הייתי רוצה להיות ילד עם אבא כמוני. בדיוק, שאוכל לתמרן את הפראייר ולדרוש ממנו הכול... טוב, נשדרג את זה קצת: הייתי רוצה להיות ילד של אבא כמוני, אבל עם כסף.

טוב, זה הזמן לסיים ולשלוח את המדור, לפני שהעורך ישלח אותי לפינת המחשבה. חכי, יקירתי, אני רעב! נשאר במבה בבית?