גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 249ראשיהפצה

קשה בסימולציה – קל בכביש - בגליון השבוע

בשיעורי נהיגה לומדים איך לתפעל את הרכב בנסיעה שגרתית . אך כיצד מתרגלים מצבי חירום, כמו היתקלות עם מכונית שחוצה צומת באור אדום? ● הפתרון : טכנולוגיה המאפשרת התמודדות עם תרחישי תאונה באמצעות סימולטורים
05/07/07, 17:58
עדי גרסיאל

טייס בחיל האוויר יצא הביתה לשבת. כדי להספיק להגיע בזמן, הוא נאלץ ללחוץ קצת יותר מדי על הגז. אפשר אולי להבין אותו, הוא הרי רגיל למהירויות גבוהות הרבה יותר. אלא שבאחד מעיקולי הדרך המתין לו שוטר חמוש ברדאר. אופנוע משטרתי הוזנק לעבר הרכב ועצר אותו בצד. השוטר, שהיה ככל הנראה סטנדאפיסט מתוסכל – גם אם לא מוצלח במיוחד – פנה לנהג ושאל:


"מה שהפריע לי בהדרכות הוא מנגנון ה'לי זה לא יקרה'. לא משנה איזה תמונות של תאונות קשות מראים לתלמידים, הם אומרים לעצמם: 'אני הייתי מצליח להסתדר'. באמצעות הסימולטור אני מנסה להוכיח לאנשים שזה לא היה עובד. בכלל, 'לי זה לא יקרה' הוא משפט מטופש. רוב התאונות כלל לא תלויות בנו. אנו מעורבים בהן בגלל טעות של מישהו אחר"
"אז מה, בחור, 160 קמ"ש. יש לך במקרה רישיון טיס?" בלי להתבלבל, שלף הטייס את התעודה המתאימה. לשוטר הנדהם לא נותרה ברירה אלא לשחרר אותו בלי דו"ח.

הסיפור הזה הוא ככל הנראה אגדה אורבנית, אך יש מי שמנסה להשתמש בכלים המקובלים בחיל האוויר על מנת לשפר את יכולותיהם של אלה שנעים רק על פני הקרקע.

אבי קנטרוביץ הוא מנכ"ל 'תנועה כהלכה', חברה המפעילה תכנית הדרכות נהיגה באמצעות סימולטורים. 

לי זה בהחלט עלול לקרות

קנטרוביץ (57), הוא תושב רעננה, נשוי לשרה ואב לארבעה, בוגר ישיבת נתניה. הוא שימש בתפקידי הוראה והדרכה בכפר הנוער בכפר חסידים, במדרשייה ועוד. אחר-כך ניהל במשך תקופה ארוכה את התיכון בישיבת בני עקיבא ברעננה. בשנים האחרונות שימש כמפקח בתחום הבטיחות בדרכים במשרד החינוך.

"מה שהפריע לי בהדרכות", הוא מסביר, "הוא מנגנון ה'לי זה לא יקרה'. לא משנה איזה תמונות של תאונות קשות מראים לתלמידים, הם אומרים לעצמם: 'אני הייתי מצליח להסתדר'. באמצעות הסימולטור אני מנסה להוכיח לאנשים שזה לא היה עובד, שאם הם לא מצייתים לחוקי התנועה הם לא יוכלו לצאת מהמצבים האלה בשלום. 'לי זה לא יקרה' הוא משפט מטופש. רוב התאונות בכלל לא תלויות בנו. אנו מעורבים בהן בגלל טעות של מישהו אחר.

"תאונה אינה קורה פתאום, היא תהליך. לכן, אם נלמד לקרוא נכון את הכביש ומה לעשות במצבי חירום, נוכל להימנע מתאונות. המערכת שלי נועדה להוכיח לכל מי שבטוח שהוא היה 'מסתדר', שאם הוא לא נוסע לפי הכללים ולא קורא את הכביש, זה יקרה גם לו. הוא לא מאמין לי? בבקשה, שייקח את ההגה לידיים ויראה בעצמו".

ואולי הבעיה אינה בנהגים אלא בתמרורים בארץ ובתשתיות, שאינם נחשבים למתקדמים במיוחד, בלשון המעטה?

"בוא נניח שכולם לא בסדר. עדיין, אתה רוצה לצאת בבוקר מהבית ולדעת שתחזור אליו שלם בערב. גם אם התמרורים גרועים ומע"ץ לא בסדר והעיריות מחפפות – לא משנה, אתה צריך לדעת לצאת מזה בשלום".

יש מומחים שטוענים שדווקא מהירות גבוהה מכריחה את הנהג להתרכז בכביש ומונעת שעמום.

"אולי זה נכון, אבל בשעת חירום עוצמת הפגיעה תלויה במהירות. אין מה לעשות, אלה חוקי הפיסיקה".

מדוע להשתמש בסימולטור כשיש קורסים 'אמיתיים', שעושים עם הרכב הפרטי ולומדים בהם גם להתמודד עם מצבי חירום?

"זה בהחלט מומלץ. מי שיכול לתרגל במכוניתו התמודדות עם החלקה, כדאי שיעשה את זה. אבל מה שאנחנו עושים אי אפשר לעשות עם הרכב הפרטי. הרי לא תוכל לקחת שתי מכוניות אמיתיות ולתרגל איך הן מתנגשות אחת עם השנייה חזיתית". 

גם בקניונים יש סימולטורים לנהיגה, אבל ההבדל המרכזי הוא ההדרכה, מדגיש קנטרוביץ. "עוד לא שמעתי מישהו יוצא משיעור שלנו ואומר: 'זה היה כמו בקניון'. וזה מה שחשוב לי, שאחרי שיעור כזה ייצאו עם מטען".

תאונה בכיתה

אז איך זה נראה בשטח? כשקנטרוביץ מתייצב מול קהל של כשלושים בני נוער בכיתה י"א בבית הספר האזורי בשפיים, הוא מצליח תוך זמן קצר להשתלט באסרטיביות על החבורה העליזה. בכל זאת, עשרות שנות ניסיון בחינוך לא הולכות ברגל. הוא פותח בהקדמה קצרה, כדי להכניס את בני התשחורת לאווירה, ומדבר מהר, כדי לא לבזבז זמן ולהגיע במהירות לתכל'ס.

"כשצעיר נוסע עם מבוגר בתקופת הליווי, אין כמעט תאונות", הוא מצהיר. "אז למה בני נוער מעורבים בתאונות פי שלושה מהממוצע הארצי? יש כאלה שמתלוננים על 'הנוער של היום', אבל אני דווקא מאמין שאתם תהיו נהגים מצוינים", הוא מחמיא לקהל. "הבעיה היא שלא לימדו אתכם בשיעורי התיאוריה ובשיעורי הנהיגה המעשית להתמודד עם מצבי תאונה".

"תבינו", מסביר קנטרוביץ לתלמידים, שעכשיו חלקם מבוהלים במקצת, "חברות הביטוח אוהבות נהגים צעירים – הם משלמים הרבה יותר. חלק קטן מהם באמת נפגע בתאונות ומקבל פיצוי, אך הרוב הגדול רק מגדיל את הקופה של החברות. לכן אין להן אינטרס אמיתי להקטין את מספר התאונות. מי שיכול לדאוג לכם זה רק אתם".

וכאן הוא מציג את מרכולתו: מערכת של הגה, דוושות המחוברת למחשב ומקרן, שמציג את שדה הראייה של הנהג. מי שמצפה ליכולות גרפיות מהממות בנוסח פלייסטיישן, ימצא עצמו מתאכזב. כאן המהירות המקסימלית האפשרית היא 90 קמ"ש, מכוניות לא קופצות באוויר או מתפוצצות בשלל צבעים. הגרפיקה פשוטה יחסית, אך עושה את העבודה שאליה נועדה – המחשת מצבי תאונה והדרכים לצאת מהם בשלום.

קנטרוביץ מבקש מתנדב להדגמה הראשונה. דניאל, אחד התלמידים, ניגש במכנסיים קצרים וסנדלים ומתיישב בכיסא הנהג. "הגה בשתי ידיים", מזהיר אותו קנטרוביץ, והם יוצאים לדרך.

דניאל נוהג במהירות המקסימלית המותרת, 90 קמ"ש, בדרך בינעירונית, והכיתה עוקבת אחריו על גבי מסך ההקרנה הגדול. הוא מתקרב במהירות לצומת עם כביש צדדי. לפתע מגיחה לכביש המהיר מכונית שלא צייתה לתמרור העצור. דניאל מנסה לבלום ברגע האחרון, אך לשווא. ההתנגשות בלתי נמנעת.

"זאת לא היתה אשמתי", הוא מתגונן, "היתה לי זכות קדימה".

"היית צריך לעצור לפני הצומת", מעיר מישהו.

לפני שהוויכוח מתחיל להתלהט קנטרוביץ ממהר ליטול את המושכות בחזרה ומזכיר את התאונה המחרידה שאירעה בלוד לפני כמה חודשים. "חמישה אנשים נהרגו שם, למרות שזכות הקדימה היתה שלהם".

אז מה עושים כשמתקרבים לצומת או לרמזור ירוק? שואלים התלמידים. קנטרוביץ: תתנהגו כאילו אתם בטוחים שהרכב שמגיע מהכביש הצדדי או מהרמזור האדום לא יעצור. לכן אתם צריכים להאט ולהתכונן למחטף הזה. המתנדב הבא, שנוסע כבר בדריכות לפני הצמתים, מצליח להתחמק מהתאונה הווירטואלית.

בהמשך יתרגלו התלמידים היחלצות מתאונה חזיתית, גם הפעם באמצעות היערכות מתאימה. (לטיפים בנושא, ראו מסגרת).
את התוכנה לסימולטורים פיתחה חברה אמריקנית, וטכנאיו של קנטרוביץ התאימו אותה לתנאי הארץ, כולל כבישים ותמרורים. ל'תנועה כהלכה' אישור של משרד החינוך לעבודה עם כיתות י"ב, סמינרים למורים וגם לרשויות מקומיות.


דניאל, אחד התלמידים, ניגש ומתיישב בכיסא הנהג. הוא נוהג במהירות המקסימלית המותרת בדרך בינעירונית, 90 קמ"ש, והכיתה עוקבת אחריו על מסך ההקרנה. הוא מתקרב במהירות לצומת עם כביש צדדי. לפתע מגיחה לכביש המהיר מכונית שלא צייתה לתמרור העצור. דניאל מנסה לבלום ברגע האחרון, אך לשווא. ההתנגשות בלתי נמנעת
חייבים לתרגל

קנטרוביץ, כמו רבים אחרים, איננו מתלהב – בלשון המעטה – מקורסי הנהיגה המונעת. "שולחים אדם שצבר הרבה נקודות ל-12 שעות לימוד. מוציאים אותו מהבית לשלושה ערבים. אמרתי לשר התחבורה: 'אדם כזה יושב ומקלל אותך ואת המשרד. הוא לא בא בעצם ללמוד, הוא מגיע להעביר את הזמן".

גם על לימודי הנהיגה עצמם יש לו ביקורת: "מינימום השיעורים שצעיר שרוצה ללמוד נהיגה חייב לקחת הוא 28. כל שיעור הוא 40 דקות. חישוב פשוט מראה שמדובר בפחות מ-19 שעות. בזמן המועט הזה צריך ללמד אותו להכיר את הרכב, להעביר הילוכים, להשתלב בתנועה, לעשות רוורס ולחנות נכון. לא נשאר זמן כדי ללמוד להתמודד עם מצבי תאונות. זה כמו שתלמיד שלמד שלוש יחידות במתמטיקה, מגיע לבחינת הבגרות ונוכח לתדהמתו שהשאלון הוא של חמש יחידות. תאונה זה חמש יחידות.

שיעורי הנהיגה מכינים אותנו רק לשלוש. מאיפה חושבים שלצעירים יהיה ניסיון? יותר מזה, גם אם חבר שלו ייהרג, הוא לא ילמד מזה".

הפתרון על-פי קנטרוביץ לקוח ממערכת שדווקא ספגה לא מעט השמצות באחרונה: הצבא. "בצה"ל נותנים לצעירים כאלה אחרי כמה חודשים לפקד על חיילים, להסתער על יעדים. אז איך זה עובד? כי מתרגלים איתם. בקרב, כשיורים עליך, אין זמן לחשוב יותר מדי. לכך בדיוק נועדו התרגולות.

"ככה אני שואף לעשות בעולם הנהיגה. במקום זה המערכת הפכה את הנהגים הצעירים לבעייתיים. והם הרי יותר זריזים ומהירי חושים מאיתנו. כשלא מתרגלים, זה עניין של מזל. לפעמים מצליח לנו, ואז יש לנו סיפור לחבר'ה. כשלא מצליחים, יש לחבר'ה סיפור עלינו..."

מה אמרו לך במשרד התחבורה?

"הדברים זזים לאט. זו מערכת ביורוקרטית. לדוגמה: עד סוף השנה דורשים מהחברות שמפעילות את הקורסים לנהיגה מונעת להכניס מולטימדיה לשיעורים. להראות מצגות זה מספיק?"

שיעור לחיים

בינתיים, בשלוש השנים שהוא פעיל בתחום, הספיק קנטרוביץ להגיע לכ-50 אלף תלמידים. לדבריו, בחו"ל השיטה פופולרית הרבה יותר, ובארה"ב יש מקומות שבהם לומדים באופן קבוע בדרך הזו. "יש מחקרים שמראים שהיתה ירידה בעקומת התאונות. למשל, נתוני תאונות של שוטרים במחוז מסוים בארה"ב. אחרי שהם תרגלו עם המערכת ירד מספר התאונות השנתיות מ-280 ל-60.

גם בארץ, אומר קנטרוביץ, התוצאות יכולות לחמם את הלב. לדוגמה, במכתב שנשלח אליו מתיכון בן צבי בקרית אונו, כתבה רכזת השכבה בשם אחת מהתלמידות. הנהגת הצעירה נכנסה למצב מסוכן בתוך צומת, ובגלל השיעור ידעה איך להיחלץ. "הוא הציל את חיי", היא אמרה לרכזת בהתרגשות.

אחד הסטודנטים ממכללת מרחבים כתב לקנטרוביץ: "לפני כשבועיים נסעתי בכביש ירושלים-כוכב השחר, כביש דו-סטרי, ובראשי העליתי את העקרונות שלמדנו: נסיעה במהירות שתאפשר יכולת תגובה; הדלקת אורות; היצמדות לימין ומוכנות. והנה, לא חלפו דקות ספורות ובאחד העיקולים אני קולט משאית בנתיב שלי דוהרת לכיווני... בלי לאבד עשתונות חתכתי לימין בצורה בטוחה ונעצרתי... חשתי שהכלים בסדנת הנהיגה הצילו את חיי".

כך תישארו בחיים

הטיפים של קנטרוביץ לנהיגה בטוחה:

• להדליק אורות כל הזמן – גם ביום וגם בקיץ. בצורה כזו תיראו כל הזמן.

• לציית לתמרורים – אם מהנדסי התנועה טרחו להציב תמרור, יש לכך סיבה טובה.

• להימנע ככל האפשר מנסיעה בכביש דו-סטרי שאין בו גדר הפרדה.

קנטרוביץ: "תאונה חזיתית היא קטלנית ברוב המקרים. סוג זה של תאונות אחראי על כמעט שליש מההרוגים מדי שנה בכבישי הארץ. אם אין ברירה וחייבים לנסוע בכביש ללא הפרדה, יש לנסוע לאט, להיצמד לימין ולתכנן כל הזמן מסלולי מילוט".