גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 249ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

05/07/07, 17:58
אנשים שהמערכת בחרה

רוחות פמיניסטיות בציבור הדתי - טוב ליהדות או רע ליהדות?

אתגר חיובי לחברה הדתית/ רחל קרן, יו"ר קולך

הקול והמאבק הפמיניסטי הדתי טובים מאד ליהדות.

נשים דתיות, מחויבות להלכה, לומדות תורה ואוהבות תורה, קמות ותובעות – "למה ניגרע". לא ייתכן, הן אומרות, שבכל תחום מתחומי החיים אנו נוטלות חלק מוביל, ודוקא בעולם החשוב לנו ביותר – בעולם הדתי, קולנו לא נשמע ומקום לא נמצא לנו.

בקשתן מובילה לבניה לא להתפוררות, לתיקון ולא להרס.

מציאות שבה נשים לומדות תורה, פוסקות, מעלות נושאים על סדר היום ההלכתי, מעורבות בבתי הדין הרבניים, דורשות מקום בבית הכנסת או תפילה משלהן בתוך הקהילות הקיימות אינה מציאות של קריאת תגר, אלא של הצבת אתגר שיש בו הבטחה גדולה.
  
נשים אלו מעלות על סדר יומנו נושאים חשובים ביותר שלא נשמע לגביהם קול צלול וברור דיו - לא מפי הציבור ולא מפי חלק ניכר מרבניו, כגון: אלימות במשפחה, הטרדות מיניות, בעיית העגונות, בעיות החינוך (עולם בו עוסקות בעיקר נשים), השינויים במשפחה המסורתית (גירושין, רווקות...) ועוד. בכל אלו עוד רבה העשייה הנדרשת.

ידוע לכולנו כמה קשה מצב הוראת התלמוד והתנ"ך במוסדותינו, כמה קשה לחנך לתפילה ולרצון להתפלל. והנה באות הנשים והנערות הצעירות ומעמידות ערכים אלו בראש סדר החשיבות בחייהן. זהו אתגר עצום לחברה אשר בודאי נבנית מההיענות לו.
ה"רוח הפמיניסטית" וההתמודדות אתה בתוך עולמה של תורה ושל יהדות,  מכילה שילוב מרתק של רציפות ותמורה, של השמעת הקול האישי בצד מחויבות דתית, של היענות לחדש בצד מחויבות אמת לתורה ולהלכה.

מסיבות אלו ומעוד רבות אחרות - יש לראות בפמיניזם הדתי הצעת דרך של תיקון עולם, תיקון פני קהילותינו בפרט ופני החברה הדתית והישראלית בכלל.

על כל ההיבטים הללו, ועוד רבים אחרים, תוכלו כולכם לשמוע בכנס "קולך" שיתקיים בע"ה בימים ראשון ושני כ"ב – כ"ג בתמוז בירושלים.


השאיפה לטשטוש ההבדלים סותרת את התורה/ הרב ד"ר יצחק קראוס – ראש המדרשה לנשים, אוניברסיטת בר אילן

השאלה אינה ברורה דיה – ראשית, בשאלה לא הוגדר מהו פמיניזם ולמיטב הבנתי זוהי תנועה רחבה, בעלת מגוון רעיונות ומטרות. שנית, "טוב ליהדות או רע ליהדות", זו שאלה של שחור לבן, ובמקרה הזה הדברים מורכבים ואינם חד גוניים.

הפמיניזם המעודן והמודרני שמטרתו הדגשת מעמדה של האשה כאישיות על פי כישוריה ולא על פי מינה, מאבק נגד ניצול האשה בתחומים שונים – הוא מבורך ואף הכרחי. לעומת זאת, פמיניזם מהנוסח הישן שמטרתו טשטוש ההבדל המיגדרי שבין גברים ונשים ודאי עומד בסתירה להדרכתה של תורה.

טענתו של קורח בדבר השוויון נדחתה על ידי הקב"ה, התורה מציינת מִדרַג בין כהנים לווים וישראלים ובין איש ואשה, וערעור על כך אינו עומד בגדרי ההלכה. הרב משה פיינשטיין בתשובה מפורטת אודות התנועה החדשה (משנת תשל"ו) מתייחס לרצונן של נשים לקיים מצוות שאינן מחוייבות בהן: "אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצוות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיוון שאינו לכוונה זו, אלא מצד תרעומתה על ד' יתברך ועל תורתו, אין זה מעשה מצווה כלל אלא אדרבה מעשה איסור,  והאיסור בכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חילוף בדיני התורה" (אגרות משה, או"ח, ד, סימן נט).

הפסוק הידוע מספר בראשית "והוא ימשול בך" אינו אידיאל, להיפך הוא חלק מהקללה בה נתקללו אדם וחווה. חלק מתהליך תיקון העולם הוא שקללת אדם וחווה סרו מהאנושות. בזמננו כמעט ולא קיימת הקללה "בזעת אפך תאכל לחם", וזאת בזכות מהפכות טכנולוגיות שנעשו במאות השנים האחרונות. שינויים אובייקטיבים שאירעו בעולם הובילו להעצמת מקומן של נשים וזהו חלק מתהליך צעידת העולם לקראת תיקונו. שינויים אלו יש לקבלם בברכה בתנאי שהם ייעשו מתוך הכרה בנצחיותה של תורת משה.

עוצמתה של האישה במקומה הטבעי/ אסתר ליאור

אני חייבת לציין שבאזור ובפריפריה החברתית שבה אני חיה הרוחות הללו אינן קיימות. הנשים בסביבתי החברתית-רוחנית אינן עסוקות בשאלה הזו, אלא רובן ככולן אמהות או סבתות, וגם אם הן בעלות מקצוע כזה או אחר, איני מזהה בתוכן את הקרייריסטיות, וודאי לא את הפמיניזם לשמו. כך שהשאלה הזו בחיי היום יום אינה מציקה לי ולחברותי.

אבל איני מתעלמת מכך שבעיתונות מופיעות מדי פעם בפעם כתבות המספרות על קיומה של התופעה הזו. אישית, איני מבינה את התופעה כלל, כי כשאישה מגשימה את עצמה בתפקידיה הטבעיים אין כמעט מקום לצורך הזה. למי או למה עלי להוכיח משהו? האם לא די לי וטוב לי בתחום שאותו הציב לי הבורא, בבוראו אותי בתור אישה? אם מדובר בתחרות חברתית על מקצוע, פרסום, כבוד וקריירה, אין לי צורך בהם, כי אלה רק תוספות לתפקידים שעלי למלא. אם זה להתחרות בגברים ולהוכיח שגם אני 'גבר' – אין לי צורך גם בזה, כי אני מודעת לעוצמה הגדולה שיש לאישה בהיותה אישה.

הנקודה הבעייתית בנושא הזה היא הפגיעה בתחום המשפחה. כאשר נשים מחפשות סיפוק עיקרי והתפתחות דומיננטית מחוץ לתחומי ביתן, בדרך-כלל הדבר בא על חשבון הבית, ואין לי כל ספק שהבעל והילדים סובלים מכך, או לכל הפחות משלמים מחיר על כך. זאת ועוד, גם מבחינה הלכתית הניסיון של נשים לקבל עליהן התחייבויות דתיות מעבר למה שההלכה מטילה עליהן אינו מובן לי. יש לנו, הנשים, מספיק מקומות טובים ונפלאים להתבטא בהם, וגם אם רוב הפעמים מדובר בתפקיד מאחורי הקלעים, אין הדבר מפחית מערכנו, מחשיבותנו ומתרומתנו לעולם.

עיקרון נעלה וגם היסחפות פוסט-מודרנית/ דניאל שליט

יש לפמיניזם שני פנים.

הפן האחד אינו '-יזם' כלל, אלא הוא עצם מצבה ושיעור קומתה של האישה בימינו, שהוא מפותח, בשל ודורש ביטוי. הפמיניזם הזה הוא עובדה. ככל הנראה לי, כך היה רצונו של הקב"ה. עליית שיעור הקומה של האישה היא תהליך השגחתי, ואם כן הרי זה טוב ליהדות. כמובן עולות כאן כמה בעיות; למשל, השאלה איך האיש עושה את ההתאמה הנדרשת מצדו לאישה החדשה. אבל דבר זה קורה מאליו בזוגות הצעירים, ובסופו של דבר האיש היום מעוניין באישה שהיא אדם מלא, ולא רק מכונת לידה או משרתת. גם ההלכה מצדה מביאה, ועוד תביא בחשבון, את הדמות החדשה של האישה. אלה תהליכים שלוקחים זמן.

הפן האחר של הפמיניזם הוא צד לוחמני ותוקפני, מתגרה ומקנטר. הצד הזה לא טוב ליהדות ולא טוב לפמיניזם. יש בו צד של חיפוש קרבות, חיפוש אשמים, מדכאים ורשעים של העבר ושל ההווה. איני יכול לראות בצד הלוחמני אלא צל שמטיל הצד הראשון, המהותי.

בסופו של דבר, השאלה הגדולה של זמננו היא שאלת הסמכות והמנהיגות. מי בראש? נראה שהפמיניזם הלוחמני חי, פועל ולוחם בהקשר של הפוסט-מודרניזם המערבי. שם כופרים בכל סמכות, וכל סמכות אינה אלא כפייה. ואם כפייה, הרי חשוב וצודק לפרק אותה, לגלות את ערוותה, לעשות לה דקונסטרוקציה.

מנגד, היהדות מעוניינת לבנות סמכות. מאחר שהסמכות ביהדות – הנבואית, החז"לית או הרבנית – בעיקרה היא סמכות פנימית, שאינה רודפת שלטון, אלא בורחת ממנו ומתמנה רק בעל כורחה; סמכות כזאת גם הנשיות היהודית תרצה לקיים.

אם כן, מי בראש? מי שיהיה ראוי לכך. בילקוט שמעוני נאמר: "ודבורה אשה נביאה – מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם?... פינחס בן אלעזר אומר: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ... בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו".