בשבע 250:הקול השקט

למרות הקריאה למרד של שולמית אלוני, בכנס 'קולך' השבוע הטונים הצורמים הורידו ווליום.

עמנואל שילה , כ"ו בתמוז תשס"ז

סילבן שלום טוען שהמועד שנקבע לפריימריס לראשות הליכוד עושה לו עוול, ומונע ממנו אפשרות להתמודדות הוגנת מול בנימין נתניהו. מסתבר שיש צדק בדבריו, ולא ברור מה מנע מנתניהו, שנצחונו נראה מובטח בכל מקרה, לגלות רוחב לב ולקבוע את מועד הבחירות לאחר החגים.

בכל מקרה, מכיוון שההחלטה נפלה ובאופן חוקי, אין לקבל מצדו של שר החוץ לשעבר התנהלות לפי עקרון של "תמות נפשי עם פלשתים". הצהרותיו האחרונות של סילבן שלום נראות כמכוונות להכשיר את הקרקע לתבוסה נוספת של נתניהו, יריבו המר, אבל הנזק נגרם למפלגה כולה. זוהי התנהלות ילדותית, שלא לומר בוגדנית, ששום מפלגה חפצת חיים אינה יכולה לאפשר.

אם סילבן שלום מתכוון להיכנס לנעליו של דוד לוי בתפקיד הנעלב חסר האחריות, מוטב שיחבור כבר כעת לאהוד ברק, ולא ימשיך לחבל בליכוד מבפנים.

ויכוח לא טעון

טוענת רבנית זה לא מקצוע, כך לפחות אומרות לא מעט מבין הנשים שהסמכתן כטוענות וכניסתן לעבודה במערכת בתי הדין הרבניים נחשבה בשעתו לפריצת דרך היסטורית. מסתבר שרוב הנשים שהוסמכו כטוענות רבניות נאלצות ללמוד בהמשך גם עריכת דין, כדי שיוכלו לייצג את לקוחותיהן גם בבית המשפט לענייני משפחה.

במקרים רבים מתפצלים הדיונים בתיק גירושין בין בית הדין הרבני, שההחלטה על הגט וסידורו נמצאת בסמכותו הבלעדית, לבין בית המשפט לענייני משפחה, שבנושא המזונות, חלוקת הנכסים ומשמורת הילדים רבים בוחרים להתדיין בפניו. אך בעוד אשר עורכי דין שאינם טוענים רבניים מורשים לייצג את לקוחותיהם גם בפני בית הדין, הניסיון להעניק סמכות מקבילה לטוענים וטוענות רבניות להופיע גם בבית המשפט נתקל בחומה בצורה של התנגדות לשכת עורכי הדין.

את המושב שיוחד בכנס 'קולך' השבוע לנושא "סיכום ביניים של פעולת הטוענת הרבנית" הנחתה עו"ד בת שבע שרמן-שני, מנהלת ארגון 'יד לאישה' אשר מסייע למקרים קשים של מסורבות גט. ד"ר רחל גורדין מאוניברסיטת בר-אילן, שעבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא הטוענות הרבניות, אמרה בדיון שרק כעשר מבין הנשים שהוכשרו עד כה כטוענות רבניות אכן עובדות במקצוע. לדבריה, רוב הטוענות עובדות במסגרת ארגונים וולונטריים כמו 'יד לאישה', שם שכרן משולם מכספי תרומות ולא על ידי הנשים שאותן הן מייצגות. בשוק החופשי, האופציות הכלכליות לטוענת שאינה עורכת-דין דלות למדיי.

משתתפת אחרת בפאנל, הרבנית נורית פריד, מייסדת ומנהלת המסלול להכשרת טוענות רבניות, טענה שגורדין וחברותיה מציגות תמונה קודרת, ולמעשה מספר הבוגרות שעובדות במקצוע גבוה יותר.

הוויכוח התעסוקתי-כלכלי הסוער הזה בא במקום הפוטנציאל הנפיץ הלא-ממומש של המפגש בין הגבר היחיד על הבמה, מנכ"ל בתי הדין הרבניים הרב אלי בן-דהאן, לבין מי שלכאורה מבטאות את הביקורת הנוקבת והקולנית ביותר נגד המערכת שעליה הוא מופקד. לפי היקף הדיון הציבורי והתקשורתי בנושא הכאוב של מסורבות הגט, שכבר הניב עשרות כתבות, יצירות אמנות ואפילו תצוגת אופנה, מתקבל לעיתים הרושם שמלבד הפצצה האיראנית מדובר באיום מס' 1 על הציבור בישראל.

אין ספק שלכמה טוענות רבניות מיליטנטיות יש חלק משמעותי בהצפה התודעתית של הנושא שלעיתים יצאה מגדר ביקורת בונה, בכרסום שחל בשנים האחרונות בתדמית מערכת בתי הדין, וכתוצאה - אולי גם בסמכויותיה. לא במקרה הביעה אורחת הכנס שולמית אלוני את תקוותה כי נשות 'קולך' יצליחו היכן שהיא נכשלה במאבקה נגד הדיינים: "לנשים המלומדות יש כלים להתמודדות עם הדיינים הרבה יותר מלכופרות כמוני. כמה מהן לא נופלות בידע מהקולגות הגברים, והן משכילות יותר מרוב הדיינים". אבל לפי דברים שנשמעו במושב הטוענות, נראה שהנשים המלומדות דווקא מודעות לפערי הידע שבינן לבין הדיינים, שהיקף החומר שעליו הם נבחנים הוא נרחב לאין ערוך לעומת הטוענים והטוענות.

בכל אופן, בדיון לסיכום פועלן של הטוענות הרבניות הזכירו רק בשוליים את מאבקן של כמה מהטוענות נגד הדיינים בסוגיית כפיית גט על בעלים סרבנים. אולי בגלל הרוח הפייסנית-קמעא ששרתה הפעם על הכנס הדו-שנתי, אולי משום שהנושא כבר מוצה בדיונים סביב הסרט 'מקודשת', ואולי משום שהרב בן-דהאן ואנשיו הקדימו רפואה למכה כאשר פרסמו לפני כשבועיים את המחקר החדש הטוען שמספר מסורבות הגט קטן בהרבה ממה שסיפרו לנו בעבר. התגובות למחקר שהתפרסמו מטעם 'קולך' ו'מבוי סתום' הסגירו מבוכה מסוימת.

וכך יכול השבוע הרב בן-דהאן לדבר באהדה על הטוענות הרבניות, להזכיר כי כניסתן למערכת נעשתה בתמיכתו ובהסכמת הרב שפירא והרב אליהו - הרבנים הראשיים דאז, לשבח את הציון הממוצע של הנבחנות שהיה גבוה משל הטוענים הגברים, ולהביע תקווה כי הטוענות הצעירות יילכו בדרכן של הראשונות, שהיו לדבריו משכילות יותר ולוחמניות פחות. אם יש לרב בן-דהאן תחושה שטוענות רבניות מסוימות, במהלכיהן הציבוריים נגד בתי הדין, כורתות למעשה את הענף שעליהן יושב המקצוע שלהן - הוא לכל היותר נתן לכך רמז דק.

ואולי ההתדיינות הנינוחה הזאת מבשרת רגיעה ביחסים בין הטוענות למערכת, שבעקבותיה יודגשו יותר המטרות הראשוניות שלשמן הוקם המסלול, לפחות לפי דברי המייסדת נורית פריד. היא חשבה על פתיחת תחום תעסוקה נוסף לנשים דתיות, ועל יצירת תקדים של מסלול לימודים הלכתיים לנשים ברמה גבוהה, מסלול שהבוגרות שלו גם יזכו בהכרה והסמכה מטעם המערכת הרבנית. מטרה שלישית היתה לאפשר ייצוג טוב יותר לצד הנשי בסכסוך המשפחתי, כזה שאפשר לשטוח באוזניו דברים שאישה תירתע לעיתים להשמיעם באוזני טוען גבר.

פריד לא חשבה כנראה על פגיעה חמורה בתדמית מערכת בתי הדין באמצעות ביקורת קטלנית ולא מדודה, גם אם מוצדקת ביסודה. היא לא דיברה על מטרות כמו הצבת דרישות לרפורמות הלכתיות מרחיקות לכת בסוגיית כפיית גט והפקעת קידושין, או קריאה לנשים חילוניות שלא להינשא כדת משה וישראל. גם ניסיון של אחד הגברים הבודדים בקהל לגרום לטוענות לדבר על הביקורת שיש להן כלפי ההלכה עצמה לא הצליח להצית את אש המרד.

בדיונים אחרים נשמעו פה ושם דברים שהזכירו הצהרות פרובוקטיביות מהעבר, כמו טענתו המוזרה בעליל של ד"ר אביעד הכהן כי 95 אחוז מעבירות המין במחוז ירושלים מתרחשות במגזר הדתי והחרדי. אבל לעומת האש והגופרית שיצאו מהכנסים הקודמים, נראה כי הכנס הראשון של 'קולך' עם היו"ר החדשה רחל קרן התנהל על מי מנוחות.