בשבע 251:המהפכה הנשיאותית

בימים אלו מתקיים ניסיון אנטי-דמוקרטי לחולל בישראל הפיכה ולכונן בה משטר נשיאותי בראשות שמעון פרס.

עמנואל שילה , ד' באב תשס"ז

1. אביגדור ליברמן מדבר כבר שנים על הצורך להנהיג בישראל משטר נשיאותי. אבל ליברמן הוא רק מנהיג מפלגה בגודל בינוני, ואינו שייך למסדר המיוחסים של אדוני הארץ. לכן הוא סבור לתומו שרפורמה במבנה המשטר מחייבת חקיקה של הכנסת, ולכך הוא חותר.

אך יש מי שיודעים איך לחולל הפיכה אלגנטית, לשנות את המשטר בלי שמישהו ירגיש בכלל.

2.  כך למשל נהגו שופטי בית המשפט העליון, אהרון ברק וחבר סייעניו, כאשר ניכסו לעצמם את הזכות לבטל את חוקי הכנסת, כשהם נסמכים על חוקי יסוד שחברי הכנסת שחקקו אותם כלל לא התכוונו להעניק להם סמכות זו. מאז מתהדרים שופטי העליון בכך שרק במקרים בודדים (חוק ערוץ שבע למשל) הם השתמשו בסמכותם זו וביטלו את חוקי הכנסת. אלא שהרבה יותר משיש חוקים שמתבטלים בגלל אותה סמכות, שכאמור מעולם לא הוענקה, יש חוקים רבים שכלל אינם מועלים להצבעה, מתוך ידיעה שהם "לא יעברו מבחן בג"ץ".

באמצעות 'המהפכה החוקתית', כמו גם על ידי התערבות בלתי פוסקת בתחום סמכותן של רשויות המדינה השונות והעמדה של החלטותיהן ב'מבחן הסבירות', בג"ץ הפך את עצמו לזרוע השלטונית החזקה והמשפיעה ביותר בישראל.

3.  ואחר כך, כששר המשפטים מבקש להחזיר מעט את האיזון, לבזר סמכויות וכוח שלטוני ולהגביל לשבע שנים את משך כהונתו של נשיא בית המשפט העליון, שואל-מיתמם נשיא האוליגרכיה השיפוטית, אהרון ברק: "מה היו העוולות שעשו נשיאי העליון, שבגללן רוצה פרידמן לקצוב את כהונתם? מה היתה העוולה של מאיר שמגר? מה היתה העוולה שלי?" הוא לא שמע כנראה את דבריו של המשפטן האמריקני הבכיר פרופ' ריצ'רד פוזנר, שופט בית המשפט הפדראלי לערעורים, שבביקורת שכתב על ספרו של ברק 'השופט בחברה דמוקרטית' קבע את מה שמבקריו של ברק בארץ כבר אמרו מזמן (אם גם בלשון חריפה מעט פחות): ברק שובר את שיא העולם בהיבריס (יהירות) שיפוטי. בסמכויות שלקח לעצמו מבלי שניתנו לו הוא נהג כמעין שודד ים משפטי, קובע פרופ' פוזנר.

4.  המהפכה החוקתית האנטי-דמוקרטית עברה בשקט ואפילו זכתה לתשואות. זה קרה כי מחזיקי המיקרופונים וקובעי הטעם ידעו שהם עתידים לרוות נחת ממבנה שלטוני שיעביר את הכוח העיקרי לידי חבורה אוליגרכית, שמאלנית-ליברלית, חבורה שנבחרת בוועדה דיסקרטית שמעטה של חשאיות מוטל על דיוניה. לא יותר טוב מדמוקרטיה אמיתית, שבה המון העם הנבער בוחר ראש ממשלה שיש לו כוח שלטוני אמיתי? לא עדיף משיטה שבה חברי מרכז הליכוד, שהנאורות הרי מהם והלאה, קובעים מי יהיו הנבחרים שבאמת יחליטו עבורנו?

5.  בימים אלה מתחוללת סופה תקשורתית עזה המבקשת ליצור שינוי נוסף במבנה המשטר בישראל. ליברמן אתה יכול לנוח, אין צורך בחקיקה או בהצבעה. מחנה השמאל הפוליטי והתקשורתי, שבחירתו של פרס לנשיאות הכניסה אותו לאקסטאזת שלום פרועה, מבקש לחולל הפיכה שקטה נוספת ולכונן כאן משטר נשיאותי. מבחינתם, מרגע שפרס הוכתר כנשיא המדינה, מעמדו ופועלו צריכים להיות לפחות כמו של נשיא ארצות הברית. לא בשביל זה הוא נבחר? נשיא המדינה זו כהונה ייצוגית בלבד, לא ביצועית? הנשיא צריך לאחד את העם, להישאר בקונצנזוס ולא להיכנס לנושאים שנויים במחלוקת? הצחקתם את חסידיו השוטים של פרס.

6.  "לך על זה, פרס", קרא השבוע יואל מרקוס, הכותב הבכיר של 'הארץ'. רק אל תהיה נשיא כבוד. החוק אינו אוסר על הנשיא להתבטא בנושאים מדיניים שנויים במחלוקת, מיתמם מרקוס. פתאום מפריע לו שבקום המדינה סמכויות הנשיא מוזערו "עד כדי גיחוך". בשלב זה, אומר מרקוס, כשהמדינה שקועה בדכדוך ואי אמון במנהיגותה, קשה לעכל שהנשיא יהיה חותמת גומי. העם אמנם מסרב בעקשנות לבחור את פרס למנהיגו - אפילו עמיר פרץ גבר עליו בבחירות לראשות העבודה, ואילץ אותו להוסיף עוד תרגיל מסריח לסדרה ולערוק לקדימה. אבל מרקוס יודע יותר טוב מה העם רוצה: "העם מחפש את היד האמונה של ראש השבט". ויש לו גם הצעות מעשיות לפרס: "הוא יכול לסרב להיות חותמת גומי למחטפי חקיקה, כגון קציבת כהונת נשיאי בית המשפט לשבע שנים". לאחר שבית המשפט שם את עצמו מעל לכנסת ולדמוקרטיה, גם נשיא המדינה החדש נקרא לנהוג כך.

"מתאים לו לחשוב עכשיו בלבו שהוא ינווט, שהוא יוביל את המדינה, וזאת על אפו וחמתו של חוק יסוד: נשיא המדינה, המקנה לו מעמד של סמל ממלכתי בלבד".

גם כתבת ערוץ 2 רינה מצליח לא הצליחה, גם לא ניסתה, להסתיר את התקוות הפוליטיות שהיא תולה בנשיא החדש. "אני מקווה שאהוד אולמרט יידע לנצל את העובדה ששמעון פרס משמש כנשיא המדינה, כדי שבאמת בעזרתו וביחד הם יצליחו לפרוץ דרכים חדשות בדרך למשא ומתן כזה או אחר עם הפלשתינים", פירשנה באובייקטיביות הכתבת הוותיקה בשידור חי מהכנסת.

"זה יהיה עצוב מאוד אם השניים האלו לא יילכו באותו נתיב, לא ישתפו פעולה ולא יאחדו כוחות כדי להגיע לאיזה שהם הישגים שישראל זקוקה להם כל כך בימים האלה".
 
7.  שמעון פרס מסתנוור בקלות מדברים כאלה. לכן כדאי שיבין כאן ועכשיו שאם לא יתעשת ולא יכבוש את יצריו הפוליטיים, הוא יהיה הנשיא השנוי ביותר במחלוקת בתולדות המדינה. כל חטאי העבר שלו יצופו ויעלו שנית, אם גם במשכן הנשיא הוא ימשיך לפלג במקום לאחד, לקחת לעצמו תפקידים וסמכויות שלא ניתנו לו, ולנצל את מעמדה האיתן של כהונת הנשיא כדי לקדם רעיונות הזויים, כמו אלה שבגלל כישלונם בעבר הוא איבד את אמון הציבור. אם במקום דמות מכובדת וממלכתית נקבל את תעתועי שמעון פרס הפוליטיקאי, מחנה מתנגדיו הפוליטיים הרבים לא יוכל לשבת בחיבוק ידיים ולאפשר לו להוביל שוב להרפתקנות מדינית, להרס, לטרור ולחורבן.

" אנחנו צריכים להיפטר מהשטחים. זה נוגד את ערכי היסוד שלנו, את הערכים המוסריים שלנו". את הדברים החמורים והמפלגים הללו לא נמנע פרס מלומר, ועוד באוזני עיתונאי חוץ, רגע לפני הכתרתו. אם ימשיך בכך, יהיה צורך לומר זאת עליו ועל כהונתו: אנחנו צריכים להיפטר מנשיאותו של פרס. זה נוגד את ערכי היסוד שלנו, את הערכים המוסריים שלנו. או בלשון אחרת, כפי שניסח זאת אחד מראשוני ראשי המדינה, משה שרת: "אני שולל את שמעון פרס תכלית השלילה ,ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר. אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כיסאו של שר בישראל".

8.  ואולי בכל זאת מישהו יחשוב שמגיע לנו לדעת למה סוניה, שכולם אומרים שהיא אדם משכמו ומעלה, מסרבת בעקשנות לחלוק לו כבוד? טוב נו, היא הרי לא הרגישה טוב.

מחיר החנינה

לפני 12 שנים שחררה ממשלת האחדות, עם פרס כראש ממשלה ורבין כשר הביטחון, 1150 מחבלים תמורת החזרתם של שלושה חיילי צה"ל משביים. בין המשוחררים היו הרוצח היפאני קוזו אוקמוטו, וגם מוסלמי קיצוני אחד, אחמד יאסין, שנידון ל-13 שנות מאסר אך ישב רק שנתיים בטרם שוחרר במסגרת אותה עסקת ג'יבריל הידועה לשמצה. ההסכם קבע כי מאות מבין המחבלים המשוחררים לא יגורשו מהארץ, אלא יורשו לחזור לבתיהם בערי יהודה, שומרון ועזה. מחבלים אלו, שרבים מהם העמיקו בכלא את הכשרתם ואת הזדהותם האידיאולוגית עם ארגוני הטרור, מילאו בהמשך תפקידים מרכזיים בשדרת הפיקוד של האינתיפאדה הראשונה. כזכור, האינתיפאדה הולידה את הסכמי אוסלו. כך החלה ישראל ליפול במדרון החלקלק של נסיגות, כניעה לטרור, אובדן חבלי ארץ, הרס יישובים וחוזר חלילה.

בזמנו נודע כי ראשי ההתיישבות ביש"ע שמעו  על העסקה המתגבשת, והם שקלו אם לפוצץ את העניין בדעת הקהל. אחד השיקולים שהכריעו לשמור על סודיות היתה עסקה עם הממשלה שבמסגרתה הובטח שגם אסירי המחתרת היהודית, שנדונו לשנות מאסר ארוכות, יזכו להמתקת עונשם לאחר העסקה. וכך אכן היה.

כעבור זמן קצר הגדירו בכירים ביש"ע את שתיקתם כליקוי מאורות, ויש שאף שקלו להתפטר מתפקידם. הרצון לסייע לחבריהם אסירי המחתרת גרם להם למחדל שפגע קשות בעתיד ההתיישבות.

בימים אלו נעשה מאמץ לקדם חנינה ומחיקת תיקים למאות פעילים כתומים שנגדם גובשו כתבי אישום על חלקם בהתנגדות לגירוש. בכנסת יש מי שמבקשים להתנות את החנינה המתבקשת הזאת במחילה מקבילה על פשעיהם של שוטרים אלימים. הזיקה הזאת אינה מוצדקת, וקבלתה עלולה לגרום נזק גדול. הרתעתם של שוטרים אלימים היא אינטרס ראשון במעלה לקראת המשך המאבק. בסיטואציות מסוימות, קיומה או העדרה של ההרתעה עשוי לחרוץ את גורל ההתיישבות.

לא צריך לזחול על ארבע כדי לקבל חנינה. אם בגלל הרדיפה המשפטית השערורייתית לא יוכלו מאות צעירים להתנדב ליחידות קרביות - ההפסד הוא של המדינה וצה"ל, לא שלהם. נכון שחלקם עלולים להיפגע מקצועית. גם אנשי אצ"ל ולח"י התקשו להתקבל במקומות עבודה מסוימים לאחר קום המדינה. לא יצאנו למאבק על ההתיישבות כדי שלבסוף נשמוט מידינו את אחד ההישגים החשובים של המאבק - יצירת מאזן הרתעה מול שוטרים אלימים. לנוער הכתום לא חסרה מסירות נפש, וגם הוריו צריכים לנהוג בתבונה ובמסירות.