בשבע 251:מכתבים

קוראי העיתון , ד' באב תשס"ז

בלי הכללות/ הרב אליאב מאיר, גמזו

יש לציין לשבח, שלמרות התמיכה העקרונית בעבודתו החשובה של אמנון דה הרטוך, נאמרה בכתבתו של יאיר שפירא אמירה ברורה שעליו "ללכת הביתה". ובפרט על רקע מקהלת התמיכה בתקשורת 'השונה'.

יחד עם זאת, ודווקא על הרקע הנ"ל, אין מקום למשפט (ואפילו לא באותיות הקטנות) כגון: "הרטוריקה של העסקנים החרדים כנגד כל מי שעומד בדרכם... לשוד הקופה הציבורית".

יהיו המחדלים והעובדות אשר יהיו, אמירה גורפת כזו מקומה לא יכירנה – ויש לתקנה.

איננו שודדים/ אהרן אקשטיין, ביתר עילית 
 
לא האמנתי שכתב בעיתון דתי לאומי יכול לכנות אותנו "שודדי הקופה הציבורית". כותב מר שפירא: דה הרטוך שומר על "הכסף של כולנו". האם הציבור החרדי אינו קונה דירות ומשלם מיסים כבדים בסך מיליארדי שקלים? אינו עושה קניות ומשלם מע"מ בסך מיליוני שקלים? אינו עובד ומשלם מיסים במיליוני שקלים?רק לנו לא מגיע כי אנחנו חרדים?!

וגם אם יש בציבור החרדי מעט מנהלים שאינם מרוויחים ביושר, מה קורה בהתאחדות ובקבוצות הספורט למיניהן, בהנהלות האוניברסיטאות, במרכזי התרבות והבוהמה, במרכזים הקהילתיים. האם אין שם מנהלים ש"שודדים את הקופות הציבורית"?
אלא שדה הרטוך ופקידי הממשל מתנהגים באיפה ואיפה. את המוסדות של החרדים סוחטים, מגבילים, חונקים וסוגרים. ואילו כלפי מגזרים אחרים, אין דין ואין דיין.

ללא אלימות/ משה דימלידר, רעננה

דווקא עכשיו, כשמעל עדיין מתפזרים ענני אבק גל ההתנתקות, שגרם לשסע בעם, נדהמתי כקורא מושבע של 'בשבע' לקרוא מאמר שקורא להסתה ולהצדקת מעשי אלימות. ואין זה משנה מי אמר למי ראשון שהוא דומה לגרמנים.

יהודי אינו מרים יד על יהודי, יהיה מה שיהיה. הרי זו היא בדיוק הסיסמה שאנו טבענו אך לפני שנתיים ימים בלבד. וכי כבר הספקנו לשכוח זאת? וכבר אמרו חז"ל במסכת אבות פרק ב' "אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון". נאמר מעכשיו: יהודי אינו מרים יד על יהודי ויהי מה.

מחכים לצדק/ איתן לסר, אלון מורה

נדהמתי לראות את שער העיתון בשבוע שעבר! היכן הוא בדיוק הצדק ההיסטורי? ההרוגים שוכבים בקברם והאיש שגרם למותם יושב  בכיסא משרד הביטחון ונהנה מהזכות שנפלה בחלקו להעמיד פני עצוב בטכס האזכרה של הרוגי לבנון.

מחלת הרדיפה/ איתמר ליברמן, בית אל 

השבוע הוכתר שמעון פרס לנשיא התשיעי של מדינת ישראל. בטקס המרכזי שרה מקהלת הכנסת את הפסוק מתהילים: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". הם רצו כנראה להדגיש את סוף הפסוק, במטרה להראות שפרס מקיים את מה שנאמר: "בקש שלום ורדפהו". אלא שלא זה, ולא הדרישות הנוספות המצוינות בפסוק של נצור לשונך מרע ושפתיך, סור מרע ועשה טוב, אינם מתאימים לנשיא פרס. עובדה שעם היכנסו לתפקיד הכריז כי יש לוותר על "השטחים הכבושים" בתמורה ל"שלום" במזרח התיכון.