בשבע 251: והעונש – שמעון פרס

עם כניסתו של שמעון פרס לתפקיד הממלכתי , החליט הנשיא לשמוט קודם כל את הבסיס המוסרי של הציונות ● ממשלות ישראל מתקשות להשלים עם מציאות של דיכוי הטרור.

אליקים העצני , ד' באב תשס"ז

"ויאמרו כל העצים אל האטד: 'לך אתה, מלוך עלינו'. ויאמר האטד אל העצים: 'אם באמת אתם מושחים אותי למלך, בואו חסו בצילי, ואם אין – תצא אש מן האטד, ותאכל את ארזי הלבנון'". (שופטים ט).

יש אירוניה בהזמנתו הנדיבה של האטד, לבוא ולחסות "בצלו", שהרי העצים יודעים שאין לקוץ הזה כל צל, והתועלת היחידה שניתן להפיק ממנו היא להבעיר בו אש. לכן, ארזי הלבנון שהיו למאכולת אש, אל יבואו בטענות אל האטד. הוא נתן להם את כל מה שיש לו: אש.

ראשונים להיחרך באשו של הנשיא פרס היו – איך לא? – המתנחלים, והיתה זו ארץ ישראל, שהאיש קרא לה "השטחים שצריך להיפטר מהם". ועוד לשון אש אחת יצאה מן האטד, בראיון ל'אסושיאייטד פרס': אחיזתה של ישראל ביהודה ושומרון נוגדת "את עקרונות המוסר". שמעו שמעו! עצם ישיבתו של יהודי ביהודה פוגעת במוסר! המסקנה המתבקשת היא שלא בגלל הסכנה הדמוגרפית, ואפילו לא למען השלום מבקש נשיא ישראל לגרש אותנו מבתינו ולהעבירם לאויב. מדובר במוסר!

התבטאות פלשתינית במגמה לשמוט מתחת לרגלי היהודים את הזכות המוסרית על ארצם לא היתה יכולה להיות נבזית יותר. לא כל שכן שדברים כאלה, כשהם באים מפי נשיא מדינת ישראל – מציתים אש בקודש הקודשים של הציונות, ומספקים תחמושת קטלנית לאויב.

מי עוד ייכווה בגחלתו? "ארזי הלבנון", הלא הם ראש הממשלה וחבריו, שעל פניהם הוא יקים לעצמו ממשלה ב', ובחתרנות בלתי נלאית ינכס לעצמו את ענייני החוץ והביטחון של המדינה, ואחר-כך את כל היתר.

אם לאולמרט מגיע עונש, שמעון פרס יהיה עונשו!

מבחן אמריקני

שאלה: מילא, לשחרר מחבלים תמורת שבויים שלנו. אבל הלא מוסכם על הכול שאבו מאזן אינו יכול לשחרר את שליט. לשם מה, אם כן, משחרר אולמרט 250 מחבלים שפוטים?

שאלה: טוענים שיש לחזק את הפתח', כדי שיילחם בחמאס. אם כן, מדוע משחרר אולמרט גם מחבלים מן ה'חזיתות', וביניהן 'החזית העממית', הארגון שרצח את השר רחבעם זאבי?

שאלה: מתן החנינה לכ-200 טרוריסטים מרצחים מ'גדודי חללי אל אקצה' על-ידי הוצאתם מרשימת המבוקשים נעשתה "כדי לחזק את אבו מאזן" במלחמתו בחמאס, הואיל ולפתח' אין כוח צבאי אפקטיבי אחר, זולת ארגון הטרור שלו. זו הירסה הרשמית.

האם אתם מפנימים את האבסורד הזה? הלא 'גדודי חללי אל-אקצה' רצחו הרבה יותר יהודים מאשר 'עז-א-דין אל קסאם', הזרוע הטרוריסטית של החמאס. והלא יש סימטריה מלאה בין שתי הארגונים, הפתח' והחמאס. לכל אחת מהם יש זרוע פוליטית-אזרחית לצד זרוע טרוריסטית, והמצע של שתיהן קורא – עד היום! – להשמדת ישראל. הלא דומות הן זו לזו כשתי טיפות של דם, ועכשיו מודה גם הפתח', כלומר יקיר-אולמרט אבו מאזן, שהוא ואל-אקצה חד הם, וממשלתנו מודעת לכך. יוצא אם כן שישראל, מרוב רדיפה אחר ארגון טרור אחד, מצטרפת לארגון טרור שני, רצחני הימנו! האם השתגענו?

שאלה: הלא לפני 15 שנים כבר עשינו את כל זה כחלק מהסכם אוסלו, שהיום הציבור – כולל השמאל – רואה בו, אם לא פשע, לפחות שגיאה: שחררנו מחבלים והחתמנו אותם על התחייבות לחזור בתשובה, ובמקום זה הם חזרו לסורם והשאירו אחריהם שובל של הרוגים ופצועים, ונכלאו שוב, ושוב שוחררו, וחוזר חלילה. 'הדלת המסתובבת' קראו לזה. וגם בסרט שרץ עכשיו בשכם, 'איסוף הנשק', כבר היינו: מחבל נכנס למלתחה של הרשות הפלשתינית, מקבל מדי משטרה, ביטחון מסכל או משמר נשיאותי, מוסר נשק-טרור ומחליפו בנשק אחר, או אפילו משאיר בידו את אותו הכלי, לאחר שעבר תהליך של גיור בזק, שהפך אותו לנשק אנטי-טרוריסטי. ההצגות העלובות האלה עלו לנו ב-1,500 נרצחים ואלפי פצועים ונכים. לשם מה חוזר אולמרט עכשיו על התרגיל השקוף הזה?

שאלה: אולמרט וממשלתו המופקרת מכניסים לארץ את נאיף חוואתמה, רוצח ילדי מעלות ואביבים. לשם מה? האם כדי לחזק את אבו מאזן בהשתתפותו, כראש ארגון הטרור 'החזית הדמוקרטית', בכינוס המועצה המרכזית של אש"ף, ברמאללה? דווקא לא! חוואתמה לא ישתתף בכינוס הזה, ומדוע? בדיוק מפני שאינו רוצה להיראות כמחזק את אבו מאזן, וממילא כבובה ישראלית. ובכל זאת חוואתמה יבוא, אבל רק אחרי תום הכינוס. הוא יבוא, למרות ש'החזית הדמוקרטית' ממשיכה בטרור מתוך עזה, וחוואתמה מוצאו בכלל מירדן, לא ממה שמכונה בפיהם 'פלשתין'. אם כן, מה מזכה אותו בזכות היתר להיכנס לארץ על פני כל הירדנים האחרים? היותו טרוריסט ורוצח ילדים?! מדוע מתירים לאיש הזה להיכנס לארץ? ומדוע מכניסים ארצה את פארוק קדומי, שונא ישראל וטרוריסט, שאפילו בתרמית אוסלו סרב להשתתף, והוא מתעקש עד היום לתבוע בגלוי את הכחדתנו?

שאלה: השר לביטחון פנים, דיכטר, לשעבר ראש שב"כ מצליח, התבטא ב'קול ישראל' בזכות החנינה לטרוריסטים המבוקשים ונימק, שגם אחרי אוסלו רדף אחרי מבוקשים, וביום אחד הכול התהפך, "וזה עבד בצורה די טובה". האם שמעו אוזניו את פיו?

שאלה: בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה. עד 1991-2 הורידו אהוד ברק ובוגי יעלון את המתפרעים על הברכיים ודיכאו את ההתקוממות, ובכך הפריכו את משנת השמאל ש'התקוממות עממית' אי אפשר לדכא. אבל הואיל והיהודים אינם יכולים לסבול ניצחון, הם המציאו את אוסלו והביאו מתוניס ארגון טרור שלם, ובראשו את הפושע שהמציא את הטרור המודרני. כך הזריקו בעורקי הטרור המקומי עוצמה חדשה, לעבור מאבנים לנשק חם, לפוצץ אוטובוסים ובתי קפה ולהפוך את חיינו לגהינום.

את גל הטרור הזה דיכא נתניהו, אבל היהודים, שלא היו מסוגלים לסבול אפילו רגע אחד של נחת רוח, שלחו את ברק לתת לערפאת כמעט את הכול, ובתגובה קצרו עוד מלחמת טרור עקובה מדם, שהגיעה לשיאה בטבח ליל הסדר במלון פארק בנתניה.

שרון נאלץ לפתוח במבצע 'חומת מגן' והטרור הופל פעם נוספת לקרשים. ושוב היהודים לא ידעו מרגוע, קמו והמציאו את 'ההתנתקות', גירשו את עצמם מעזה ומצפון השומרון וגרמו לגשם של קסאמים, להשתלטות החמאס על הרצועה ולמלחמת לבנון השנייה.

נותרה להם רק עוד בעייה אחת: מירושלים ומיהודה והשומרון לא יצא עוד טרור לתוך שטח ישראל, מפני שצה"ל החזיר לעצמו את השליטה הצבאית על השטח כולו. האם זאת מטרת השחרורים והחנינות שאולמרט מעניק למחבלים – לפנות שוב את האזורים המאוכלסים ערבים ולסמוך שוב על מחבלים מחופשים כשוטרים שישמרו עלינו במקומנו? האם מבלי למות בטרור, איננו יכולים לחיות?

התשובה: 'מפת הדרכים'

דיכטר הכריז ברדיו: "אנחנו בכיוון הנכון, לקראת מדינה פלשתינית". אך הדרך למדינה הנכספת הזאת מסומנת בספר הלבן של בוש ושרון, שנקרא 'מפת הדרכים', ומפת הדרכים דורשת פירוק ארגוני הטרור, איסוף הנשק שלהם והקמת מנגנון ביטחון אחד.
אלא שהדרישות הללו הן דמיוניות, ואינן יכולות להתגשם במציאות, ולכן יוצרים דימוי, ביום, פיקציה, הצגה, ישראבלוף של 'כאילו' פירוק הארגונים, 'כאילו' מסירת הנשק, 'כאילו' קבלת מרות ביטחונית אחת. ואשר לחמאס – שאיתו אי אפשר לשחק משחקים כאלה – משחקים בלעדיו, ב'גדה' בלבד. אליה מחזירים מנהיגי טרור ומחבלים משוחררים, לתוכה שוב יזרימו נשק, בקיצור: אוסלו המטורפת והנפשעת חוזרת!

דבריו של דיכטר ומעשיו של אולמרט לא נפלו מן השמים. עוד בתחילת כהונתו התחייב בוש לסעודים, שבימיו יקום 'חזון' פלשתין, והוא החליט שלא לתת לעובדות בשטח לבלבל אותו. מי שקורא את נאומו האחרון ימצא שמיישמים עלינו את דגם עיראק, שם נוהג בוש כאלו היה עיוור בשתי עיניו. אלא שמשם יש לאמריקנים לאן ללכת, אך אנו לאן נלך?

וכך דוהרים בוש וקונדוליסה ומאלצים את אולמרט לדון ישר על הסכם הקבע, ולדלג על הסכם הביניים, שלצורכו הוקמה גדר ההפרדה.

על כן, אם יש מישהו באריאל ובגוש עציון החושב עדיין שהוא יושב בטח מאחורי הגדר, נא להתעורר. "חניבעל בשער!" קראו הרומאים כשצבא קרתגו קרב לעיר, והכינו את הגנתה. בעברית נכתב "פלשתים עליך, שמשון!"

מפת הדרכים עלינו, והיא מאיימת על קיומנו!

הגדר הולכת ונבנית? עוד מעט יתחילו לפרקה. הסעודים לא ישאירו לנו אף סנטימטר מעבר לקו הירוק, וממשלת אולמרט עושה את דברם. גם ועידה בינלאומית שתבצע בנו אינוס קבוצתי תהיה; ולא חשוב באיזו עיר תתקיים, היא תמיד תדמה למינכן, המקום שבו מכר המערב את צ'כוסלובקיה לנאצים.

נאומו של בוש עונה על כל שאלותינו. כל צעדי הכניעה התמוהים של אולמרט תואמו ותוזמרו מראש; הבובה הישראלית משחקת את התפקיד שהוכתב לה על-פי תסריט ערבי-אמריקני, וכל הדיבורים על "חיזוק אבו מאזן" אינם אלא הסוואה של המטרה האמיתית – פלשתין טרוריסטית על אדמת ישראל עוד בקדנציה הזאת של בוש.

כך או כך, המשחק הזה הוא הרה אסון כל-כך, שהוא מסוגל להעלות את אולמרט בתקשורת הישראלית למעלת 'אתרוג' ולהעניק לו חסינות מפני ההליכים הפליליים המחכים לו מעבר לפינה, שלידם האי היווני של שרון מחוויר אי שם באופק. חסינות אפילו מפני דו"ח קטלני של ועדת וינוגרד. דא עקא, לעם ישראל זו נחמה קטנה מאוד.