בשבע 251:המסילה העולה בית אל

'רכבת המצוות' מובילה אותנו לסיור מרתק בעקבות המצוות. שווה להצטרף לנסיעה!

אמציה האיתן , ד' באב תשס"ז

כבר לפני חודשים, כשהסבירו לי מה הם מתכננים, ניסיתי לדמיין כיצד זה יראה. אתם יודעים מה? הצליחו להפתיע גם אותי. הסרט 'רכבת המצוות' יכול לעמוד לצד הטובים שבסרטי הילדים, מבלי להתבייש.

גם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין בעבודה הקשה שהשקיעו אנשי 'ניצוצות של קדושה' בהפקה הזו. מיכאל וייגל, השחקן הבלתי נלאה, ממלא הפעם את תפקיד נהג הרכבת, ומוביל אותה מאתר לאתר, יחד עם צוות חביב: שאול העוזר התמים וציפי הבובה. הרכבת עצמה מצוירת ביד אמן, ובאנימציה יפהפייה אנחנו יכולים לראות כיצד הרכבת עוברת על גשרים, נכנסת למנהרות וגומעת מרחקים. אמנם הנופים שבהם היא עוברת אינם תמיד מנופי ארצנו, ומזכירים יותר את נופיה של ארצות הברית, אבל כיוון שמדובר בציורים, מה לנו כי נלין?

רכבת המצוות עוסקת בכל נסיעה בנושא אחר, ובמהלך הנסיעה פוגשים הילדים הצופים המון אלמנטים, שמובילים אותם בנבכי הנושא. קחו למשל את הברכות: הסרט מתחיל ברצון להגיע למאה ברכות בכל יום. במהלך הסרט אוספים אנשי הצוות ברכה לברכה, כשהמשימה נראית כמעט בלתי אפשרית. רק לקראת הסוף מגלים שאול וציפי, כי יחד עם הברכות מהתפילה הם בעצם הגיעו למכסה הרצויה. יוצרי הסרט לא טרחו לעדכן אותנו מה קורה עם בנות, שאינן מתפללות שלוש תפילות מלאות ביום (ציפי, יש לציין, איננה בן).

דרך הרכבת יכולים הילדים להגיע למקומות הממחישים נושאים שונים שקשורים לנושא המרכזי. כך למשל בברכות העוסקות בריח: הרכבת עוצרת לסיור מרתק במקום שבו מגדלים את עץ הבקבוקים, המוכר לנו ממוצרי הריח להבדלה. סיור נוסף מראה לנו את גידול הבננה, וכך מסביר בצורה מוחשית למה הבננה היא פרי אדמה, למרות גובהו של עץ הבננות.

מדוע צריך להחזיק את הפרי ביד בשעה שמברכים? תשובה בלתי צפויה נקבל מהקוסם, שמראה כיצד הפרי יכול להיעלם אם לא נחזיק אותו בשעת הברכה. את הצורך לדייק בברכה אנחנו לומדים דרך סיפור חביב שממחיזות דמויות מצוירות. את הסיפור שומעים הילדים המחכים בתחנת הילדים, ובזמן זה צוות הרכבת מקבל שיעור בברכות, מפיו של סבא אהליאב, בסופרמרקט השכונתי.

כפי שוודאי כבר קלטתם, הילד הצופה ברכבת המצוות עובר מסע מרתק, כשלכל האורך נכנסות הלכות הברכות, ודוגמאות חיות הממחישות את הנושא. השילוב בין האנימציה של הרכבת לבין השחקנים החיים נעשה בדרך-כלל בצורה חלקה ומרשימה. מיכאל וייגל וצוות השחקנים האחרים משתלבים היטב באווירה הכללית של הסרט, ובדיאלוגים שבין מובילי הרכבת מורגשת מחשבה רבה; כן, לעתים הם אפילו מצחיקים.

אחד הדברים שהופכים את הסרט לאמיתי יותר הוא ההחלטה של היוצרים לברך ברכות מלאות, בשם ומלכות, ולא לעשות את ה'כאילו', שמוכר לנו מסרטים רבים אחרים. אני מתאר לעצמי שההחלטה הזו קצת מסבכת את ההפקה, כיוון שכשהשחקן מברך ברכה אמיתית ואוכל, אי אפשר לצלם 'טייק' שני של אותה פעולה. ברכה שאינה צריכה, כבר אמרנו? למרות הקשיים האלה הלכו היוצרים על הדבר האמיתי, ולכל אורך הסרט אנחנו שומעים ברכות אמיתיות, דבר שמוסיף לאמינות של הסרט, וליכולת שלו ללמד את הילדים פרק בהלכות ברכות.

מי שלא מסכים לקביעה זו, יכול לנסות להיזכר בפעם האחרונה ששמע חתן בר מצווה מברך את ברכות העלייה לתורה ללא שם ומלכות, פשוט כיוון שכך התרגל באימונים.

שישה פרקים שונים מתוכננים בסדרה זו, ושניים ראשונים כבר יצאו לדרך. לפי מה שראיתי עד עכשיו, לא נותר אלא לאחל להם דרך צלחה!