חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 253ראשיהפצה

דוגמה רעה - שולחן עורך

למרות החלטתו הנכונה להינשא לבת-זוגו, אהוד ברק יישאר דוגמה רעה להתנהלות משפחתית ● ככל שישראל משתהה, העימות הבלתי-נמנע עם חמסטאן יהיה כואב יותר.
05/08/07, 17:55
עמנואל שילה

"כל השרוי בלא אישה שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא שמחה בלא שלום", אמרו חכמינו, והפליגו מאוד במעלת הנישואין. על כן טוב עשה החתן אהוד ברק שקיים מה שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו" ונשא לאחרונה את בת גילו, הכלה מרת נילי פריאל. הרי לא היינו רוצים שעל בטחון המדינה ושלום אזרחיה יהיה מופקד אדם השרוי בלא ברכה ובלא שלום.

חתונת בני-הזוג נערכה בצנעה, בדירה שבה הם גרים יחדיו במגדלי אקירוב היוקרתיים בת"א. כמה מחבריו של ברק, חמתם בערה בהם על שהאדם שעמו ולמענו הם עובדים יומם ולילה לא טרח להזמינם לחתונתו, או לפחות לשתף אותם בבשורה המרנינה. העיתון מעריב, שפרסם ראשון את הסקופ כמה שעות לפני האירוע, ראה בהתנהגות הבלתי-חברתית הזאת הוכחה לכך שברק נשאר אותו אהוד הישן, למרות כל הדיבורים על השפעתה החיובית של נילי עליו. "בושה וכלימה", ציטט העיתון שר בכיר, "אנחנו טוענים ששום דבר לא השתנה בברק... האיש מונע מאינטרסים, וכנראה שזו תהיה הפעם השנייה והאחרונה שאני אתן לו צ'אנס". גם הכתב הבכיר בן כספית, בפרשנות שהוצמדה לידיעה, סבור כי "מתברר שהוא לא השתנה, לא הכיר במגבלותיו, לא למד לקח ולא שינה דבר".

אז לדעת העיתונאים והמקורבים, הסתרת נישואיו מפניהם היא הביטוי המציק ביותר בפרשה הזאת לבעייתו האישיותית של אהוד ברק. אבל באמת מטרידות הרבה יותר הנסיבות שבהן נוצר הזיווג הזה תוך נטישתה של נאוה, שהיתה עזר-כנגדו ונשאה בעול בכל שנותיו הקשות של ברק בצבא, ושצילומי האידיליה המשפחתית שלהם סייעו לו להיבחר לראשות הממשלה.

לאחר שראש הממשלה ברק הפסיד לאריאל שרון בבחירות ופנה לעשות לביתו בעולם העסקים, פורסם בתקשורת כי הוא בונה עבורו ועבור נאוה את בית חלומותיהם בכפר שמריהו, בהשקעה של מיליונים. אך בעוד בניית הבית הולכת ונשלמת פגש ברק את נילי פריאל, חברתו מלפני נישואיו, ואש האהבה בין השניים ניצתה מחדש. ברק נטש את אשת נעוריו לטובת 'אהבת נעוריו', ולפי הפרסומים גם נילי עזבה למענו את הבית (מעניין, אגב, אם הרב שהשיא אותם טרח לברר שמא נסיבות היכרותם המחודשת הפכו את נישואיהם לבלתי אפשריים מבחינה הלכתית, וד"ל).

ברוח תקופתנו הליברלית, נאוה ברק אינה הולכת לבכות בתקשורת את מר גורלה ולגנות את בעלה הבוגד. אם אהוד מעדיף אחרת על פניה, אז גם היא תוכיח שהיא מסתדרת מצוין בלעדיו. אבל לפי כל הידוע עד כה ועד שלא יוכח אחרת, שום דבר דרמטי שנפל ביניהם לא היה הגורם לפרידה בין ברק לבין אשת נעוריו. הוא פשוט מצא לו אחרת על הדרך והחליט לגוון את חייו, ללכת על פרק ב' בחיים, או כל הגדרה תל-אביבית אחרת. ומכיוון שמדובר באיש ציבור בכיר - הנורמות שלפיהן מתנהלים חייו משפיעות על כלל הציבור, ולכן לא יכולות להישאר עניינו הפרטי.

הרב מיכאל מלכיאור, שנבחר לראשונה לכנסת כשרץ ביחד עם ברק ברשימת 'ישראל אחת', טען אז שברק עדיף על נתניהו בין השאר בגלל משפחתיותו הבריאה והנורמטיבית. מעניין לשמוע מה יש לו להגיד היום.

החלטתו של ברק למסד דווקא בעיתוי הזה את יחסיו עם בת-זוגו בנישואין כדת משה וישראל, נובעת ככל הנראה משאיפותיו להיבחר בקרוב לראשות הממשלה. יולי תמיר, השרה האמונה על חינוך ילדינו, הצהירה בעבר שהיא מעדיפה שלא להינשא לבן-זוגה לאחר שכבר התגרשה פעמיים. אהוד ברק מעריך, בצדק כנראה, שהציבור עלול להירתע מלבחור בראש ממשלה שחי עם בת-זוג ללא נישואין. חייו האינטימיים של ראש הממשלה אולי אינם השיקול היחיד, אבל בהחלט צריכים להיות שיקול משמעותי בעיני כל מי שעתיד המשפחה בישראל חשוב לו.

"כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", אמרו רבותינו, וציטטו את הנביא מלאכי נגד בעלים נוטשי נשותיהם: "ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך". אז טוב עשה ברק שטרח ונכנס לחופה, אך ספק אם נישואיו יהיו כפרה לקלות שבה פרק את התא המשפחתי עם אשת נעוריו ואם בנותיו.

ובינתיים במדינת חמאסטן

1.  עליית החמאס שימשה עבור כמה דוברים מהשמאל הצדקה למפרע לגירוש היהודים מחבל עזה ולהרס היישובים. תחשבו, הם אמרו, מה היה מצבנו עכשיו אילו בתוך טריטוריית האסלאם הקיצוני הזה עוד היו יישובים שלנו. איך היינו מתמודדים עכשיו עם אלפי אזרחים שנוסעים בכבישים, ועם חטיבות שלמות של חיילים שצריכות להגן עליהם.

מדובר בשטות, כמובן. ראשית, משום שגם לפני הנסיגה כוחות החמאס (כמו גם גדודי אל-אקצה ושאר ארגוני מחבלי הפתח) פעלו נגד ישראלים ללא כל יד מרסנת מצד השלטון הפלשתיני. הם ירו אלפי קסאמים ופצמ"רים, ארבו לרכב צבאי ואזרחי, הפעילו מטענים וחפרו מנהרות תופת. אם למרות כל זאת מספר הנפגעים הישראלים נשאר ברמה נסבלת, זה רק משום שצה"ל, על אף הפסיביות החלקית שגזר על עצמו, הצליח לסכל את רוב הפיגועים. וזה גם מה שהיה קורה עכשיו. המחבלים היו מנסים כמו שניסו קודם, ומצליחים לא יותר משהצליחו קודם.

2.  אבל באמת כל הדיון הזה מיותר, כי אילו נמשכה נוכחות צה"ל בציר פילדלפי, באזור גוש קטיף, באזור קרני-נצרים ולאורך הצירים, לא היה שום סיכוי להשתלטות החמאס. ספק אם בכלל היתה להם מוטיווציה להשתלט כל עוד נמשכה הנוכחות הישראלית, ואילו ניסו - ניתן היה לסכל זאת בקלות. מדהים שיש שמאלנים שמתקשים לעכל זאת, אבל ברור לחלוטין שאלמלא הנסיגה חמאסטן בכלל לא היתה קמה. הרי זה מה שעושה את ההבדל בין עזה לבין יהודה ושומרון, שם מצליח אבו-מאזן לשרוד רק בזכות נוכחותו של צה"ל, שבעצמו נמצא שם עדיין בעיקר בזכות הנוכחות האזרחית של המתיישבים.

3.  השבוע פורסם ב'מעריב' פרוטוקול מחקירתו של מחבל שהיה מעורב בחטיפתו של גלעד שליט. מוחמד אל-צופי, כעת שבוי בידי ישראל, היה איש המשטרה הפלשתינית. כמו רבים מהקולגות שלו, אל-צופי לא משך את ידו ממצוות הפיגועים נגד ישראל, ובשעות הפנאי נהג להעניק שירותי תצפית וצילום לארגוני הטרור השונים. בין השאר יצאו לאותו אל-צופי מוניטין כחותך הגדרות מספר 1 של ארגוני הטרור. מתיאורו את הפיגוע שבו נהרגו שני חיילי צה"ל ונחטף גלעד שליט, עולה כי כוח המחבלים שפעל שם כלל ארבע חוליות שמצטרפות ביחד לכוח בסדר גודל של כמעט מחלקה. פעולות בסדר גודל כזה היו בלתי אפשריות לפני הגירוש והנסיגה. טריטוריית חמאסטן הנקייה מנוכחות ישראלית, צבאית ואזרחית, היא שאפשרה את עצם החטיפה, והיא גם הגורמת לכך שעד היום לא אותר מקום החזקתו בשבי של החייל החטוף.

4.  ממשלת אולמרט איבדה מזמן את אמון הציבור, אבל מחזיקה מעמד בזכות אצבעותיהם של ח"כים החוששים לאבד את כסאם. בימים אלה עסוקים שריה, אולי במסגרת מאבקם האתרוגי להישרדות מול מערכת המשפט, בהפרחת רעיונות הרפתקניים על סיבוב נוסף של גירוש יהודים, ועל נסיגות נוספות שיכשירו את הקרקע להשתלטות האסלאם הקיצוני גם ביהודה ושומרון. בינתיים מנצל החמאס את נתיבי ההברחה הפתוחים ואת אזלת היד הישראלית בדרום כדי לפתח את צבאו למימדים מסוכנים. במועד הנוח להם הם יחזרו להמטיר גשם שוטף של קסאמים על אשקלון, שדרות ומערב הנגב. תנאי הפתיחה למבצע הצבאי הבלתי-נמנע מול אויב חמוש, מבוצר ומאומן יהיו אז קשים הרבה יותר.