גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 253ראשיהפצה

חוקה לישראל סבא - בגליון השבוע

אחרי קריאת חוקות של שישים מדינות בעולם, עיון במאמרים של הוגי דעות בתחום מדע המדינה ולימוד תורני מעמיק של התחום, הוציא הרב נפתלי בר אילן את חיבורו המקיף "משטר ומדינה בישראל על פי התורה".
05/08/07, 17:55
יאיר שפירא

תיק קרטון גדול המונח על השולחן נפתח, ולעיני מתגלות ערמות ערמות, מאות רצועות נייר מודפסות בצפיפות. ברצועה אחת ערוכה רשימת פרקיו של ספרו הגדול של הרב בר אילן בצורה אחת, ובחברתה אותם פרקים ערוכים בצורה אחרת. "בכל פעם הוא היה מכריז שהנה, זו רשימת הפרקים הסופית, וכולם היו כבר שמחים – אבל אני ידעתי שכמו שהיו רשימות רבות לפניה, כך יהיו עוד רשימות רבות אחריה", אומרת הרבנית, המלווה מקרוב את כתיבת ספרו של בעלה מזה שנות דור, ובקולה שמינית בשמינית של גאווה, כי שלו ושלנו שלה הוא.


"קיבוץ הוא מדינה בזעיר אנפין", אומר הרב בר אילן. "יש שם חובות ביטחון וניהול משק כלכלי, בחירות דמוקרטיות וסוגיות חברתיות וקהילתיות. שם התחלתי להיחשף לבעיות התורניות שניצבות בפני מי שרוצה לנסות ולעצב שלטון על-פי התורה; שם גם הבנתי את החשיבות של המסר שתורה איננה רק עניין לבית מדרש, אלא היא יוצאת אל החיים"
"בשלב מסוים אמרתי שצריך להוציא אותו לאור", אומר הרב בר אילן. "תראה, כתיבה כזו לעולם לנגמרת ולעולם לא תיגמר. חיפשתי מוציא לאור, והגעתי למכון 'אריאל' בראשות הרב שאר ישוב כהן. זו היתה הפעם השנייה שנפגשנו. הפעם הראשונה היתה כשאני הייתי קומונר סניף ירושלים והוא היה סגן עיריית ירושלים. הוא מיד התלהב, והסכים להשקיע את המשאבים בהוצאת הספר, שהרי אחת המטרות של מכון 'אריאל' היא לעסוק בנושא חוקה.

'משטר ומדינה בישראל על-פי התורה', ספרו של הרב נפתלי בר אילן, יצא זה לא מכבר בארבעה כרכים, שמונים כמעט אלפיים עמודים ו-73 פרקים; כולם עוסקים סדרי השלטון על-פי התורה.

מפעלים גדולים אינם זרים לרב בר אילן. הוא נינו של הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין מוולוז'ין, מגדולי ראשי הישיבות באירופה שלפני השואה. סבו היה הרב מאיר בר אילן, ראש ישיבת הרב יצחק אלחנן בארצות הברית, שברבות הימים הפכה לישיבה-יוניברסיטי, מראשי תנועת 'המזרחי' ומנציגיה בקונגרס הציוני. אביו, טוביה, תלמיד חכם וכימאי, היה ממקימי תעשיית הפלסטיק בארץ ואיש מנהלה שבמשך שנים ארוכות ניהל את האוניברסיטה שנקראה על שם אביו.

כשמשא תולדות הציונות הדתית על גבו, לא נותרה לרב נפתלי ברירה אלא לצעוד בתלמים שחרשו אבותיו. הוא למד בבית הספר התיכון 'צייטלין' בתל אביב. משם המשיך לישיבת 'מרכז הרב' בירושלים, הצטרף לגרעין נחל דתי ושימש כקומונר בסיף בני עקיבא היחיד שהיה בירושלים. בין חניכיו הוא מונה את פרופסור מנחם בן ששון, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ואת חתן פרס ישראל, הפרופ' אבי רביצקי.

מדינה בזעיר אנפין

בר אילן נפצע בראשית הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, חזר לישיבה, והקים שם עם אחדים מידידיו גן ילדים ברוח הישיבה, שיצמח אחר-כך לכדי בית ספר ולרשת בתי הספר 'נעם'. הרב בר אילן יכול היה להמשיך, כמו רבים מחבריו, לשבת בשכונה שכולה תלמידי חכמים ולהתנהל לאטו בין הוראת דף כוזרי לשיעור בכתבי הרב קוק; אלא שאז הובאה לפתחו הצעה מאתגרת במיוחד: לכהן כרב הקיבוץ הדתי בארות יצחק.

בימים עברו לא היה בנמצא רב בקיבוצים הדתיים. על-פי עקרון השוויון שעמד בבסיס הרעיון הקיבוצי, לא תיתכן אוטוריטה שתשפיעה על חיי הקהילה, שמשקלה רב יותר משל כל חבר אחר. הקיבוץ הראשון שהמליך עליו רב היה הקיבוץ לביא. חבריו, שהגיעו מאנגליה, חלקם שרידי חרב מהקהילות שנחרבו באירופה, לא היו מלומדים כל-כך בהלכות השוויון הקיבוצי, והיו הראשונים שביקשו להתמודד עם מערכת היחסים המורכבת שבין רב לקהילה שיתופית. בארות יצחק והרב בר אילן היו הבאים בתור.

ברור היה לכל כי אם ייכשל הניסיון ייסגרו דלתות הקיבוצים בפני רבנים לעוד שנים רבות. "קיבוץ הוא מדינה בזעיר אנפין", אומר בר אילן. "יש שם חובות ביטחון וניהול משק כלכלי, בחירות דמוקרטיות וסוגיות חברתיות וקהילתיות. שם התחלתי להיחשף לבעיות התורניות שניצבות בפני מי שרוצה לנסות ולעצב שלטון על-פי התורה; שם גם הבנתי את החשיבות של המסר שתורה איננה רק עניין לבית מדרש, אלא היא יוצאת אל החיים".

ההתמודדויות בקיבוץ לא תמיד היו פשוטות, אך בר אילן רואה כהישג מובהק שלו כי מאז סיים קדנציה של כארבע שנים בקיבוץ, לא נסגרה הדלת בפני רבנים, ומאז לא נותר הקיבוץ ללא רב. "לא בכל דברים היו שומעים לי, אבל היו שומעים את דעתי, והיה חשוב לי להראות כי להנהגה התורנית יש מה לומר בנושאים רבים", מספר בר אילן. "פעם התקיימה אספת חברים סוערת, ועל הפרק היתה חופשה מיוחדת בחו"ל שקיבל אחד החברים היותר חזקים במשק. עמדתי שם ואמרתי שהדבר סותר את ההסכמה על שוויוניות שעומדת בתשתית החברות בקיבוץ. פעם אחרת הייתי צריך להביא את דעת ההלכה בנושא החזקת כלבים בקיבוץ. רבים אינם יודעים, אבל לסוגיות כאלו יש לפעמים התייחסות הלכתית מפורשת".

הרב בר אילן פרש מהרבנות בקיבוץ בעיקר בגלל האווירה התורנית, שלא התאימה לילדים שהגיעו זה מכבר מקריית משה, וחזר לעיר הולדתו רחובות. שם הוא משמש כ-30 שנה רב שכונה, כותב מאמרים תורניים ומרצה לשבת וכשרות בפקולטה לחקלאות. אך בקיבוץ החלו להיזרע הזרעים שיצמיחו אט אט את רעיון כתיבת הספר.

הולך בדרכם

הרב בר אילן לא היה הראשון שניסה לעסוק בנושא הלכות שלטון ומדינה ומול עיניו תקומתה של מדינת היהודים. הראשונים מבין פוסקי זמננו שעסקו בכך היו הרב הראשי לשעבר הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב יהודה ולדינברג (כותב שו"ת 'ציץ אליעזר'). הרב הרצוג, רבה של מדינת ישראל הצעירה, נדרש בספריו לסוגיות הבוערות בדמנו, כמו נושא של צוואות וירושות, הדין הפלילי ומינוי נוכרים לתפקידים ציבוריים; וגם בכמה בעיות בוערות פחות, כמו סדר בחירת מלך על-פי התורה.

שיטתי הרבה יותר הוא ספרו של הרב ולדינברג שהתפרסם בשנת תשי"ב, 'הלכות מדינה', שיש בו התייחסות להנהגת המדינה בדרך התורה. במשך 55 שנה, על אף שהספר המבוקש אזל מזה שנים רבות, לא הוציא הרב ולדינברג את ספרו בשנית. כמו אצל מחברים חשובים אחרים המשתייכים לציבור החרדי שהוציאו תחת ידם כתבי מופת שעולה מהם ניחוח ציוני, גם כאן העדיפו צאצאיו של הרב להצניע את הספר הממלכתי, וקצפם יצא כאשר בשנה שעברה, במלאת שלושים יום לפטירתו, נמצאו מתוך הציבור הדתי-לאומי מי שמצאו לנכון להוציא את הספר במהדורה שנייה, ללא רשותם.


זה הספר הראשון שעוסק בנושא בשיטתיות, ומביא את כל רוחב היריעה של ההיבטים השונים של שלטון ומשטר מודרניים על-פי התורה. אני מקווה שסעיפים שכתבתי יהפכו לפרקים, והפרקים שכתבתי יהפכו לספרים. אני מקווה שאפשר יהיה להרחיב בצורה שיטתית את העקרונות שעמדתי עליהם בצורה מתומצתת. שהספר יהפוך לספרייה
מחבר חשוב נוסף בתחום היה פרופסור בשם פנחס ליאו כהן, שהגיש עם קום המדינה הצעת חוקה שהתפרסמה בכרך אחד עם תגובתם של רבים וחשובים מרבני הזמן. גם הרב טוביה שטרן מארצות הברית כתב ספר בשם 'חוקת עולם', ובו הצעה לחוקה המחזיקה לא פחות משני כרכים. גם עבודתו של מי שהקים במשרד המשפטים את המחלקה למשפט העברי, ועד לפני שנים מועטות גם עמד בראשה, פרופסור נחום רקובר, מונה כרכים רבים. סדרת הספרים שהוציא רקובר מטפלת בפרוטרוט בנושאים חוקיים שונים מנקודת מבטו של הדין העברי.

לכל רוחב היריעה

מה מקומם של הכרכים שהוצאת לאחר שמנינו רשימה כה מכובדת של כותבים שכבר עסקו בנושא?

"אם איני טועה, זה הספר הראשון שעוסק בנושא בשיטתיות, ומביא את כל רוחב היריעה של ההיבטים השונים של שלטון ומשטר מודרניים על-פי התורה. ניסיתי לפרוש יריעה רחבה וידידותית למשתמש, שיש בה יותר עניין של ליקוט וסידור של המקורות בכל עניין ועניין. יש לנו חבר ילדות מרחובות, שופט שלום, מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטה שרחוק מאוד מהיהדות. היום, הוא כשהוא מרצה על נושא מסוים, הוא לוקח את הספר ואומר לסטודנטים: הנה, זה מה שליהדות יש לומר בנושא.

"אני אומר לילדי שאני מקווה שסעיפים שכתבתי יהפכו לפרקים, והפרקים שכתבתי יהפכו לספרים. אני מקווה שאפשר יהיה להרחיב בצורה שיטתית את העקרונות שעמדתי עליהם בצורה מתומצתת. שהספר יהפוך לספרייה. יכול להיות שחלקים מהספרייה הזו כבר נכתבו, כמו ספריו של פרופ' נחום רקובר, המתייחסים לנושאים שונים בדין העברי, אבל חשוב שתהיה תמונה שלמה. הרי מה גדולתו של הרמב"ם? על שום מה הוא פופולרי כל-כך אצל ראשי ישיבות? בגלל התמונה השלמה שהוא נותן. כשאתה פותח 'שולחן ערוך' אתה אומר שאת זה הוא לא כתב, כי זה בהלכות דעות וזה בהלכות מלכים. אבל לרמב"ם אין תירוץ. אתה לא יכול להגיד אצלו 'זה לא בחומר הנלמד'. אצלו הכול בחומר הנלמד.

הניסיונות לשלב את הדין העברי במשפט הישראלי אינם זוכים להצלחה מסחררת. החוק הדורש לפנות אל מקורות ישראל בכל פעם שאין התייחסות ברורה לנושא מסוים בחוק נשאר כאות מתה ספר החוקים. ההתייחסות לדין העברי בפסקי דין, גם אצל שופטים דתיים, היא בעיקר לנוי. אתה חושב שהעבודה שלך יכולה לשנות את המציאות הזאת?

"אני מאמין שלספר יש פוטנציאל חשוב מכמה היבטים, לאו דווקא ככלי עזר לשופטים, שהרי הוא ספר שעוסק בחוקה, בעקרונות כללים, ולא בחוק הפרטני. אומרים למשל שהנה, גם בתורה כתוב שהולכים אחר הרוב. אבל הרי זה לעשות צחוק מהעניין, שהרי הרוב המדובר שם הוא רוב בבית דין. אבל יותר מזה, הרי לא בונים מדינה על סמך שני משפטים. כאן אתה רואה יריעה מקיפה המתייחסת לכל. אם נרצה לתת אנלוגיה לקיבוץ, אז כמו שצריך לתת לקיבוץ את הביטחון שיכול לבוא רב ולא לריב איתם כל היום, אלא לחיות ביחד ולהיות שותף, כך גם במדינה. הרבנים נתפסים היום כגורם שלילי, כגורם שיודע רק לאסור ולבקר. שואלים: מה יש לכם לתרום? אז הנה תרומה חיובית. זו התנהלות מדינה שאנחנו יכולים להציע לכם.

"אני רוצה לתת את הביטחון שיש לנו כלים לנהל חברה, יש לנו כלים לנהל מדינה. הספר מראה שגם הגנת הצרכן היא עניין תורני, גם שלטון החוק הוא עניין תורני וגם נושאים חברתיים הם עניין תורני. אתה כרב, כמובן, כמו בית המשפט העליון, צריך לקבוע גבולות, עד היכן אתה מתערב".
 
מ'בריטניקה' ועד מקיאוולי

אחד הדברים המייחדים את הספר הוא שימוש רב שנראה שנעשה בו במקורות שאינם יהודיים דווקא.

"נעזרתי הרבה ב'בריטניקה', אנציקלופדיה בעלת סמכות מדעית, וגם, במחילה, קצת פחות טרחנית מהאנציקלופדיה העברית שלנו. שם קיבלתי את הרקע על תורת המדינה. יחד עם החוקות וכמה הוגי דעות בתחום, קיבלתי את המסגרת הכללית לעיסוק בנושא.

"הבאתי הרבה את מקיאוולי. אני לא יודע עד כמה הוא במודה כרגע באקדמיה, אבל זה לא מעניין אותי. הוא חשוב לי כדי להתייחס לעקרונות שלטון שונים. אם הוא מזכיר עיקרון שלטוני, אני יכול להתייחס אליו. למשל עיקרון כמו 'המשטרה מקדשת את האמצעים', אני בוחן אותו בשני מישורים: התייחסות ההלכה לעניין, ואיך הפרקטיקה היהודית השתמשה בעיקרון. במקרה הזה קל מאוד לראות שעשו דברים קשים מאוד בשם העיקרון הזה לטובת שימור השלטון. מלכים יהודים בימי קדם שמרו על מלכותם כמעט בכל מחיר.

"נעזרתי מאוד גם בחוקות של מדינות שונות ברחבי העולם. בעזרת האינטרנט הגעתי אל תרגום לאנגלית של שישים חוקות של מדינות שונות – רוב החוקות הקיימות בעולם, שכן לא לכל מדינה, כפי שאנחנו יודעים, יש חוקה. כך שלנגד עיני היה מה שנכתב בחוקות של המדינות הנאורות בכל תחום ותחום. זה נתן לי את המסגרת של התעסקות בנושאים אבסטרקטיים יותר של חוקה מבלי לגלוש לחוקים, שזה ים שאין לו סוף. עברתי על כל סעיף וסעיף בחוקות השונות, וניסתי להתייחס מנקודת מבט תורנית לכל נושא שעולה בהן".

אתה רואה בספר שלך כלי פרגמטי, שיאפשר כתיבת חוקה ממשית למדינת ישראל?

"אני אומר שכתבתי את ה'בית יוסף', וצריך לכתוב עוד את ה'שולחן ערוך'. אתה שואל אם כתבתי את ה'שולחן ערוך', והתשובה היא שבהחלט לא. אבל העמדתי תשתית, שאולי על גבה אפשר יהיה להתקדם. יש שתי אפשרויות לכתיבת חוקה: האחת מניחה שכולנו אנשים מאמינים ויראי שמים, ואז אין שום בעיה – יש לנו מקורות תורניים. אבל היום במדינת ישראל יש לנו מאבק תרבותי בין דתיים לחילוניים, דבר שמחייב אותנו ללכת לכיוונים מורכבים יותר כאשר אנחנו מנסים לכתוב חוקה. יש ביטוי באנגלית שאומר: 'בחר את קרבותיך' – על מה כדאי לריב? על מה כדאי להתפשר? זו שאלה תכסיסנית, לזה אינני מוכשר ובזה אינני עוסק. לזה יש פוליטיקאים, הם יכולים לריב, הם יכולים להתפשר, לעשות עסקאות ולנסות להוציא את המקסימום. אני לא עוסק בזה בספר, אבל בספר יש כלים שמלמדים איך להתפשר.

"תאר לך שנותנים לי היום לנהל את המדינה. אני אוכל להנהיג שינויים מעטים בלבד. אחד העקרונות שאני עומד עליהם בספר הוא שאי אפשר לשנות דברים בין יום, זה פשוט לא עובד. בית המשפט העליון בארצות הברית קיבל עכשיו מדיניות חדשה בנושא ההפלות. היו עכשיו 30 40 שנה של בית משפט עליון ליברלי, עכשיו הנשיא בוש הכניס כמה שופטים שמרניים ששינו את המגמה. במאמר שקראתי לאחרונה, אתה רואה שהליברלים מתחילים לתפוס שהעולם לא הולך ונהיה ליברלי באופן טבעי. לא פשוט להוביל מגמה של שינוי שחלק ניכר בציבור אינו תומך בה.


"אני רוצה לתת את הביטחון שיש לנו כלים לנהל חברה, יש לנו כלים לנהל מדינה. הספר מראה שגם הגנת הצרכן היא עניין תורני, גם שלטון החוק הוא עניין תורני וגם נושאים חברתיים הם עניין תורני. אתה כרב, כמובן, כמו בית המשפט העליון, צריך לקבוע גבולות, עד היכן אתה מתערב"
"גם אנחנו, שבאים לנסות ולהנהיג הנהגה ציבורית תורנית, צריכים לדעת איך להתפשר. אתה תמיד חייב לפעול בהסכמה רחבה, והיכן שהיא נעדרת אתה חייב להתפשר. אני לא בטוח שמשה רבנו היה מאושר לשלוח מרגלים; היה לחץ מהעם והיה צריך לשחרר אותו איך שהוא. אגב, זה גם אחד מהמסרים של התורה, שמנהיג נמצא לא פעם במלכודת, ואין לו ברירה אלא ללכת עם העם, למרות שהוא יודע שהעם ישלם את המחיר. 

חיים עם התקנון

בספר אתה עושה שימוש רחב גם בתקנות השונות שנתקנו בקהילות ישראל בגולה. מדוע אתה רואה חשיבות במקורות האלו מעבר לקוריוז ההיסטורי? האם אפשר לראות בהם בכלל מקורות הלכתיים מחייבים?

"קודם כול, בקהילות ישראל לא היו מתקבלות תקנות ללא הסכמת הרבנים. זאת אומרת, אם בפוזנה קיבלו תקנות, פירוש הדבר שהרב הסכים, ובפוזנה ישבו רבנים גדולים. אבל גם אם נסתכל על הדברים הללו כמנהג, פשוט כדרך שנהגו בה בפועל, גם לזה חשיבות גדולה. שהרי אלו קהילות של אנשים יראי שמים שהיו צריכים להתמודד עם ניהול קהילה. אם באים העניים וקובלים מדוע ברחוב העניים לא מפנים אשפה, במילים שלנו הם עוסקים בעקרון השוויון ובעקרון ההרווחה. המסר הוא איך הם חיו בפועל.

"יש ספר של פרופסור אקצין, שהיה חבר הכנסת הראשונה והשנייה, פרופסור למדעי המדינה. הוא כתב שתמיד אמרו לו בחוץ לארץ שהיהודים לא מסוגלים להקים מדינה. זה קל מאוד לכתוב ספר חוקים. אתה יכול לכתוב 'אסור לנסוע יותר מ-90 קילומטר לשעה בכביש'. אבל האם הציבור מציית לחוק? מה אתה עושה כדי לאכוף אותו? אולי אתה מחליט לאכוף רק מ-110 קמ"ש? אתה נכנס לכל בית ספר ואתה רואה את תקנון בית ספר. מה אתה לומד ממנו? כלום. הרי זה חשוב אם שומרים עליו, ועל איזה סעיפים מקפידים במיוחד.

"כשאתה מעיין בפנקסי הקהילות, אתה רואה בדיוק איפה היו המתיחויות עם הרב, היכן הרב ניצח ואיפה הוא הפסיד, ומה היו השקולים, ומה היו העקרונות ומתי רבנים בלעו צפרדעים. אתה רואה את החיים, ואז אתה אומר – תורה זה לא רק תקנון. חשוב לי להראות שממש חיו כך, שעל-פי העקרונות הללו הדברים התנהלו.