חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 253ראשיהפצה

המעריב ערבים בחכמה - סיפור לשבת

05/08/07, 17:55
עודד מזרחי

מיכאל ארז את מחברתו וכלי כתיבתו ויצא במהירות מהמכללה בבני ברק בשעה 21:55, כדי להספיק את האוטובוס היוצא ב-22:00 למקום מגוריו, רמת בית שמש. לפי חישוביו, הנסיעה תארך במקרה הטוב כשעה ורבע – כאשר הנהג מהיר, הנוסעים מעטים ואין פקקים בדרך. מניין ערבית האחרון בשכונתו נערך ב-23:15.


מיכאל רץ בכל כוחו לעבר התחנה, והצליח להגיע רק כמה דקות אחרי עשר. לפי זמני הנסיעה שבידו, האוטובוס הבא אמור להגיע בעוד כעשר דקות. אמנם נותר לו להמתין מעט, אבל הוא הבין שלא יצליח להגיע למניין האחרון בזמן, אולי רק להספיק ל"ברכו" האחרון שלאחר "עלינו לשבח". "גם זה משהו", ניסה להתנחם בלבו
בדרך-כלל הוא לא נקלע למצב כזה, מפני שתפילת ערבית נערכה עד כה במכללה בהפסקה שבין השיעורים, אלא שהפעם הגיע המנהל האחראי של הקורס כדי לבדוק כיצד מתמצאים התלמידים בחומר הלימודים, וכדי להוסיף מעט ידע אישי שלו על חומר הלימודים הרשמי. באותו ערב, כאשר הסתיים השיעור הראשון, החליט המנהל לוותר על ההפסקה וללמד ברצף, כדי לא לקטוע את שיעורו באמצע עניין, בהבטיחו לסיים את השיעור מוקדם יותר, וכך לא התפללו התלמידים ערבית.

מיכאל רץ בכל כוחו לעבר התחנה, והצליח להגיע רק כמה דקות אחרי עשר. לפי זמני הנסיעה שבידו, האוטובוס הבא אמור להגיע בעוד כעשר דקות. אמנם נותר לו להמתין מעט, אבל הוא הבין שלא יצליח להגיע למניין האחרון בזמן, אולי רק להספיק ל"ברכו" האחרון שלאחר "עלינו לשבח". "גם זה משהו", ניסה להתנחם בלבו.

האוטובוס הבא הגיע במועדו, ונהגו היה מוכר למיכאל, ששמח על כך שיוכל לעבור את הנסיעה בשיחה נעימה. האוטובוס עבר בתחנות, ולא עלו עליו כמעט נוסעים. בתחנה אחת עלתה אישה כבת ארבעים, ובאחרת אדם מבוגר, ותו לא. הנהג התפלא על מיעוט הנוסעים, אבל היה מרוצה מכך שיסיים את עבודתו לפני המועד הרגיל ויגיע לביתו מוקדם. מיכאל התפלל בלבו שהנסיעה תעבור בשלום, ושיגיע לפחות ל"ברכו" של ערבית.

האוטובוס עם שלושת נוסעיו חלף באמצע הדרך על פני האוטובוס עמוס הנוסעים שיצא לפניו. הסתבר למיכאל שאם היה עולה עליו, היה מגיע באיחור רב יותר. הנהג נסע במהירות המרבית המותרת, כשהכביש ריק כמעט לגמרי. מיכאל הביט בשעונו מדי כמה דקות, כמעט באובססיה: 22:32... 22:36... 22:41...

זהו! סוף סוף הגיעו לכניסה לבית שמש. השעון הורה על 23:15, בדיוק זמן תחילת הערבית האחרונה בשכונה. הנהג רצה לדעת היכן הנוסעים יורדים. הסתבר כי שני הנוסעים האחרים אינם צריכים לרדת בתוך העיר, ולכן הנהג החליט לקצר את הדרך. הוא נסע ישירות לשכונת רמת בית שמש ב'. הנוסע המבוגר ירד שם בשעה 23:23. מיכאל היה במתח; האם יספיק את ה"ברכו"? האוטובוס הגיע לרמה א'. הגברת ירדה מהאוטובוס ונשאר רק מיכאל, שהרהר בלבו כי התקיים בו הפסוק "אני ראשון ואני אחרון"...

הוא ביקש מהנהג שיסיעו באופן מיוחד לרחוב שבו הוא מתגורר. הנהג הסכים, וכעבור רגע עצר למיכאל במקום המבוקש ובירכו ב"לילה טוב". מיכאל הממהר השיב ב"תודה רבה, ה' ישמור אותך".

השעה היתה 23:28. הוא ירד מהאוטובוס והחל לרוץ בכל כוחו לעבר בית הכנסת, שנמצא בחניה של בניין מגורים. בעודו רץ, ראה לפתע מישהו ליד חדר המדרגות של הבניין הצועק לעברו. נדמה היה לו שהאיש קורא: "תוכל לעזור לנו באיזה עניין?"
מיכאל, שהיה שקוע כל-כולו בניסיון להגיע ל"ברכו", צעק, מתנשף, אל האיש: "מצטער, אבל אני מאוד ממהר לסוף תפילת ערבית כאן, בבית הכנסת הקרוב... אני לא יכול לעזור לך... תחפש מישהו אחר..."

האיש אמר: "זה בדיוק מה שביקשתי ממך, תוכל להשלים לנו מניין? אתה העשירי..."

מה?! מיכאל כמעט התעלף למשמע אוזניו. אותו "עניין" לא היה אלא "מניין". הסתבר כי המניין של 23:15 עדיין לא יצא לדרך, מפני שחיכו לעשירי עד בוש, והוא טרם הגיע.

הוא נכנס לבית הכנסת קורן מאושר, מודה לכולם על ש'המתינו' לו ומקבל בחזרה תודות על שזיכה אותם להתפלל במניין. שליח הציבור החל מיד: "והוא רחום..."

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il