חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 253ראשיהפצה

חוקה אחת להרצליה ועפרה - דעות

הצעת החוקה של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" שומרת על אופייה היהודי של המדינה, ובניגוד להצעות אחרות תהיה מקובלת לא רק ביו"ש.
05/08/07, 17:55
שאול יהלום

לעתים תכופות אנחנו משמיעים סיסמאות על הצורך באחדות, על החובה לאהוב כל יהודי. אולם לעתים רחוקות יותר, כך נראה, אנו לוקחים את האמירות הללו ברצינות, כמשהו מחייב. ולעתים רחוקות עוד יותר אנחנו מוכנים לפעול לשם כך בעצמנו.

המחשבה הזו עולה בי למקרא מאמרו של ד"ר יצחק קליין, תחת הכותרת 'חוקה בסכנה', שעיקרו ניסיון להתמודד עם ההסכמה הרחבה שלה זוכה 'חוקה בהסכמה', תוך עיוות המציאות (אם לא גרוע מזה).

לא רוצים לנצח


אם קליין ואנוכי היינו מייצגים את כל חלקי החברה הישראלית, החוקה היתה שונה במידה זו או אחרת. אלא שמה לעשות, החברה הישראלית כוללת גם חילוניים ושמאלנים, חרדים וחובבי 'עלה ירוק', מתנחלים וקיבוצניקים, פמיניסטיות וחובשי כיפות ברסלביות. הרוב המכריע שלה חייב לתמוך בחוקה כדי שהיא תהיה אפקטיבית
מדוע טרחו קליין וחבריו לנסח חוקה? הרי הוא עצמו, במשפט הראשון של מאמרו, לועג לכך ("נותרנו מדינה פרימיטיבית ללא חוקה"). הסיבה היא שלמרות הלעג, כאשר קליין חושב ברצינות, גם הוא מגיע למסקנה כי הסטטוס-קוו החוקתי הקיים זקוק לשינוי, וכי חשוב לעגן איכשהו את אופייה היהודי של המדינה. כי יש צורך חיוני, כמעט קיומי, להציב בסיס לחיים משותפים, וליצור דבק מאחד. אם קליין היה מאמין באמת ובתמים בלעג למאמץ לכונן חוקה, הוא לא היה טורח להשקיע מאמץ גדול כל-כך גדול בהכנתה של אחת כזו.

אני מניח שאם קליין ואנוכי היינו מייצגים את כל חלקי החברה הישראלית, החוקה היתה שונה במידה זו או אחרת. אלא שמה לעשות, החברה הישראלית כוללת גם חילוניים ושמאלנים, חרדים וחובבי 'עלה ירוק', מתנחלים וקיבוצניקים, פמיניסטיות וחובשי כיפות ברסלביות. ואנחנו אולי לא צריכים להגיע להסכמה עם 100 אחוזים מהם, אבל הרוב המכריע – ולא רוב שולי של אחוז בודד – חייב לתמוך בחוקה כדי שהיא תהיה אפקטיבית. בלי הסכמה ציבורית רחבה מאוד, לא רק בג"ץ יכרסם בחוקה, אלא יתחילו מאבקים של קבוצה אחת נגד רעותה. כמעט מלחמת אחים.

במציאות הזו, ניצחון של קבוצה אחת על האחרות משמעו יהיה הפסד של כולנו. בפרפראזה על הניתוח של קיסינג'ר בעניין אופייה של מלחמה גרעינית, אפשר לומר כי במלחמת אחים, אין מנצחים ומנוצחים – יש רק דרגות שונות של תבוסה. עימותים בעקבות חוקה שתנסה להנציח עליונות של מערכת ערכים של קבוצה אחת על פני האחרות, יובילו להתפוררות של כולנו.

ולכן, מה שאנחנו צריכים קודם כל הוא לקבוע את הקווים האדומים. כל אחד מאיתנו צריך לוותר – כדי שביחד נהיה חזקים יותר. כל זאת כאשר ברקע, הזמן איננו פועל לטובתנו. כבר עשרות שנים אנחנו שומעים איך הדמוגרפיה עובדת ואו-טו-טו עוד מעט כולם יהיו דתיים. אבל איכשהו, משנה לשנה המדינה מאבדת עוד פריט מתוך המכלול שמהווה את דמותה היהודית. השבת, הנישואים, הכול נשחק. המדינה נהפכת ליותר חילונית ויותר "מדינת כל אזרחיה". לכן אנחנו חייבים חוקה, וחייבים לעגן אותה בהסכמה ציבורית רחבה ככל האפשר.

סדר יום לאומי יהודי

מה אומר יצחק קליין על ההצעה של 'חוקה בהסכמה'? שקיימות שתי חלופות בלבד – 'מדינה יהודית' כפי שהוא עצמו רואה אותה, או 'מדינת כל אזרחיה'? זהו, כמובן, מצג שווא, המבקש לשכנע את הקורא שההצעה של 'חוקה בהסכמה' מאמצת את התפיסה של 'מדינת כל אזרחיה'. שקר גס. עוד כותב קליין, כי מעבר לאזכור היותה של המדינה "יהודית ודמוקרטית", אין בהצעה של 'חוקה בהסכמה' כל אזכור נוסף לאופייה היהודי של המדינה. גם זה, כמובן, שקר גס.

בהצעה של 'חוקה בהסכמה' ישראל איננה רק מדינה יהודית, אלא מדינתו של הלאום היהודי; חוק השבות משוריין ליהודים בלבד, סמלי המדינה הם יהודיים בלבד, שפת המדינה היא העברית, הלוח העברי יהפוך ללוח הרשמי של המדינה, השבת תעוגן כיום המנוחה הרשמי. אם לא די בכך, מגילת העצמאות כולה (הנפתחת ב"בארץ ישראל קם העם היהודי") הוכנסה כמות שהיא כמבוא לחוקה, ועוד ועוד. אזכיר בנוסף רק כי שאלות הנוגעות לזהותה של המדינה יוכרעו על-ידי נציגי הציבור, ולא על ידי בית המשפט העליון.

מר קליין טועה בכך שהוא יוצר עימות מלאכותי בין היהדות לערך השוויון, ומתייצב לכאורה נגד רבים מנביאי ישראל, עד רבי עקיבא. הוא איננו מבחין בין שוויון לאזרח הבודד הלא יהודי לבין שוויון לאומי (שאותו, בניגוד לרושם המתעורר מקריאת מאמרו של קליין, 'חוקה בהסכמה' איננה מאמצת). חשוב לומר זאת שוב, ובאופן מפורש: 'חוקה בהסכמה' שוללת את 'מדינת כל אזרחיה', וכמובן מתנגדת למדינה דו-לאומית.

אחת הסוגיות שבמחלוקת עם מר קליין היא עניין מינוי השופטים. הצעתו היא להעביר את הסמכות כולה לנציגי הציבור. במשך שנים כיהנתי כחבר בוועדה למינוי שופטים, ואני תמה: ומה יעשה מר קליין אם הקואליציה תורכב מנציגים שעמדותיהם יהיו שונות משלו? הייתי שם, ואני שואל: האם קליין סומך על יושרם ואיכותם של חברי הכנסת?

קליין מציין משום מה כי מנסחיה של 'חוקה בהסכמה' הם "פרופסורים למשפט, שכולם רואים את עצמם כמועמדים לבית המשפט העליון". מאיפה הוא לקח את זה? בין מנסחי החוקה תוכלו למצוא את פרופ' אבי רביצקי, אבי בן בסט, אשר אריאן ועוד. לא משפטנים, ודאי שלא מועמדים לבית המשפט העליון . במשך שנים קיים 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' תהליך של הידברות בין חלקים שונים של החברה הישראלית, והקים מועצה ציבורית של כמאה חברים המייצגים את כל חלקי החברה. נכון שלא התקיימה הצבעה. אלא שמעולם גם לא תוכננה הצבעה. הסכמה מתוך הידברות, זה מה שהיה שם. כל-כך נורא.

הסכמה גם בתל אביב

הציונות שאני מאמין בה, חותרת להגביר את עוצמתה של המדינה באמצעות קיבוע אופייה היהודי. השחיקה העצומה בתחום זה בשנים האחרונות מחייבת אותנו לחתור להסכמה רחבה.

נוכל לבצר את מעמדה של ישראל כמדינה יהודית רק אם נגיע להסכמה רחבה על כך, ונהפוך את האופי היהודי לבסיס המשותף לכולנו. גם למי שאינו חושב כמונו.

הדברים של מר קליין אינם תורמים ליצירת בסיס משותף. הם מציעים חוקה שתהיה מוסכמת באלקנה, בביתר עילית ובעפרה – אבל תוציא אל מחוץ למחנה את תל אביב והרצליה. חוקה כזו איננה יכולה להתקבל בהסכמה רחבה. היא תעמיק את הקרע ותעורר עוינות גם כלפי המחנה הכתום. את המחיר אנחנו כבר יודעים.

מנגד, 'חוקה בהסכמה' הצליחה ליצור מחנה משותף רחב, המעגן את ישראל כמדינה יהודית, עם 'חוק השבות' ליהודים בלבד, עם שבת בפרהסיה יהודית, סמלים יהודיים, לוח עברי, שפה עברית, קשר הדוק לדת, לתרבות ולמורשת היהודית.

מר קליין אינו מנסה להתמודד עם כל אלה. במקום זאת הוא מציג בפנינו מצג שווא של 'חוקה בהסכמה'. האם יכול להיות שהסיבה לכך שעם האמת קשה יותר להתמודד?