בשבע 254:אב-טיפוס של ממציא

מספריים מיוחדות לפתיחת שקית החלב, מזגן לעגלת ילדים וקליפס לכיפה הן רק חלק מההמצאות שפותחו בחסות 'המרכז הישראלי לממציאים' בראשו עומד יוסף שניידר, חרדי תושב בני ברק.

עדי גרסיאל , כ"ח באב תשס"ז

ממציא, סופר, מרצה, איש עסקים, מוסיקאי ויזם היי-טק. זו רשימה חלקית בלבד של עיסוקיו של יוסף שניידר, 36, שהפך בחודשים האחרונים לחרדי המסוקר ביותר בתקשורת, אפילו יותר מיהודה משי-זהב(!). כשפוגשים בו מבינים תוך זמן קצר מדוע – הוא עוסק בתחום שנראה רחוק מרחק שנות אור מהציבור החרדי, משלב בשפתו מושגים מעולם התרבות החילונית (שאותו עזב לפני 15 שנה, כשחזר בתשובה). הוא נטול מניירות של כוכב או איש עסקים מבוסס, אבל, ואולי זה העיקר, בדרכו הנעימה מצליח שניידר להעביר את תחושת הקדחתנות היצירתית של ממציא אמיתי.


"לא סתם היהודים מקבלים כל-כך הרבה פרסי נובל. אנחנו עם עתיק, שנדד כל הזמן. הצורך להחליף ארץ, שפה, תרבות ואקלים מוליד חשיבה מקורית. אמא שלי למשל, שנולדה בחו"ל, היתה צריכה לעבור תוך 60 שנה מעידן הכרכרות לטלפונים, מכוניות, מטוסים ואינטרנט. איכר סיני, לעומת זאת, חורש כבר דורות את אותו שדה"
הוא החל להמציא כבר בגיל בר מצווה. המצאתו הראשונה היתה מחוגה גדולה שמדפיסה על גיליונות, עוד לפני עידן המדפסות. אחר-כך למד הנדסאות אלקטרוניקה ובניין. את הניסיון שצבר כממציא וכמי שניסה לייצר ולשווק את המצאותיו הוא גיבש ל'מרכז הישראלי לממציאים' (ICOI)  ב'שיטת שניידר' – טכניקות שנועדו ללוות את הממציא מהרעיון הראשוני ועד לייצור ולשיווק המוצר הסופי. 

האדם שמאחורי ההמצאה

"אותי מעניין האדם, לא ההמצאה", הוא מדייק, "לכן אני קורא לחברה שלי 'המרכז הישראלי לממציאים', ולא להמצאות. צריך לעבור כמה שלבים על מנת להגיע לאנשי העסקים וליצרנים. רוב הממציאים רצים מהר מדי עם הרעיון, ומגיעים לא בשלים. התוצאות הן פגישה יפה וליטוף לאגו, אך לא יותר".

למה זה קורה?

"לא פעם הממציאים פשוט מפחדים. צריך הרבה אומץ להפוך את ה'תינוק' שלך למוצר אמיתי, שמונח על המדף ועומד במבחן התוצאה. רוב הממציאים הם אנשים קצת חולמניים, שלא תמיד חיים בעולם המציאות. מגיעים אלי ממציאים שמתגאים בכך שהם פגשו את לבייב, את נוחי דנקנר ועוד מיליונרים. נו, אז מה? עשיתם עם זה משהו? הרי כשאתה בא לקניין של רשת שיווק או לאיש עסקים הוא ישר שואל אותך כמה זה עולה וכמה יש בקונטיינר. אם אין לך תשובה, אין על מה לדבר".

בעיה נוספת בתחום שעליה מצביע שניידר היא הקשר עם עורכי הפטנטים, שאותו הוא מגדיר כדינמיקה של "חולים ורופאים שעושים יחד עסקים". החולים הם הממציאים והרופאים הם עורכי הדין העוסקים ברישום פטנטים. "95 אחוזים מהגשות הפטנטים לא מתקבלות", טוען שניידר. "אם אחוז הכישלון הוא גבוה כל-כך, אז למה מגישים?"

למה באמת?

"כי יש כאן מין מחול מוזר. הממציא דוחף לרשום כדי שיוכל להגיד לכל העולם ש'יש לו פטנט', ועורך הדין מקבל תשלום. אני לא נגד עורכי פטנטים, גם אני עובד איתם, אבל בחלק מהמקרים עורך הדין הוא תחליף לפסיכולוג עבור הממציא, הוא מרגיע אותו, מגן עליו. אבל אם תשים לב, בכל הניירות שעורך הפטנטים נותן לממציא כתוב 'הגשת פטנט', שום עורך דין לא יכול להבטיח שהפטנט יירשם באמת. הרי מי יודע אם זה יתקבל? יכול להיות שהגשת היום ובדקת שאין פטנט דומה. אלא שמישהו אחר כבר הגיש לפני שנה והיות שבארץ התהליך יכול לקחת שבע שנים, לא תקבל".

רק כשליש מההמצאות שמלווה שניידר נרשמות כפטנטים. הסיבה לכך, לדבריו, מעבר לחשדנות כלפי עורכי הדין, היא שפטנט לא מספק הגנה במאה אחוזים. בפועל הוא נבחן בבית המשפט, ולא אחת מתברר כחסר תועלת. "אני מדבר בעיקר על תחומים פשוטים יחסית, לא על היי-טק", הוא מסייג.

לדוגמה: "לפני שנים פיתחתי מפסק לשבת. זה מתג שיש בו גם 'מצב שבת' שמונע הדלקה או כיבוי של האור בשוגג. ידעתי שאי אפשר לרשום את זה כפטנט, כי זה לא עומד בקריטריונים הבסיסיים. זה בסך הכול מפסק בטור. אבל מתברר שהיו כבר שניים שקיבלו פטנט על מוצר דומה: 'מפסק לשבת' ו'מפסק מונע חילול שבת'. השקעתי 50 אלף דולר בפיתוח המוצר והתבניות והתחלתי למכור. לא חלף זמן רב עד שקיבלתי טלפון: מר שניידר, אתה עומד לחטוף תביעה על הפרת פטנט. אמרתי לו: חיכיתי לך.

כשדיברתי עם עורך הדין שלו שאלתי אותו רק שאלה אחת: ממתי אפשר לרשום פטנט על משהו פשוט כמו מפסק בטור? הצעתי שנלך לבית משפט. הוא יעץ ללקוח שלו לרדת מהתביעה. אדם אחר תבע אותי בבית דין. הסברתי לדיינים את העניין, וזכיתי". 

בין הרוח למעשה

אז מה בעצם רוצה הממציא: כסף? מסתבר שלא, אומר שניידר. אלה אנשים שמחפשים את הרוח, לא את העושר. "יש לנו כיתת ממציאים באוניברסיטת תל אביב. שאלתי אותם: מי רוצה 10 מיליון דולר? איש לא הצביע. אבל כשחקרתי מי רוצה תוספת של 2000 שקל למשכורת, כולם הרימו ידיים. אלה ממציאים אמיתיים".

אז איך מתחילים? דבר ראשון עושים בדיקת היתכנות על הנייר. שניידר: "היה אצלי ממציא שרצה לבנות פייה של מכונה לגלידה שאמורה היתה להיות יותר גדולה מהמיכל שאליו צריכה להיכנס הגלידה. זה הרי לא יעבוד. הלכנו למפעל של גלידה, וזה כמובן לא עבד בשטח. אפשר היה להבין את זה לבד מהשרטוטים".

אחרי שהפתרון קיים על הנייר, בונים דגם שישמש כאב טיפוס. אם זה מצליח, עוברים לשלב הבא, שבו צריכה להתקבל החלטה לגבי ההמשך: אם כדאי לייצר לבד ולמכור לשוק, ללא פטנט – בדרך-כלל במקרה שמדובר במוצר קטן וזול יחסית; או לרשום פטנט בעלות גבוהה יותר, ואולי לחפש משקיע. 

הנה כמה דוגמאות להמצאות קטנות ונחמדות שלא מוגנות: מלכודת פלסטיק פשוטה לעכברים וג'וקים, שאינה פוגעת בהם (בקרוב בסופרמרקטים בפחות מ-20 שקלים); מספריים מיוחדים לחיתוך הקצה של שקית החלב; מזגן לעגלת ילדים; נטלה חד-פעמית מתקפלת שלא תופסת מקום וגם ידידותית לסביבה, ואפילו קליפס לכיפה (פטנט רשום) שיחליף את הסיכה הנצחית.

הציבור הדתי יצירתי יותר?

"לא הייתי אומר זאת כך, אבל אולי בגלל שהציבור הדתי עוסק יותר בחשיבה, הוא מתפנה יותר להמצאתיות. יש אצלנו גם לא מעט נשים דתיות שממציאות. זו כנראה תולדה של כורח. הן המציאו למשל את 'פיל-טיים', קופסה לתרופות שמשולב בה שעון מעורר המזכיר מתי יש לקחת כל תרופה. או כלי להחזקת מגש אלומיניום חד פעמי, שפותר את בעיית ה'בטן' של המגש המלא. בקרוב ברשתות השיווק.

"לא סתם היהודים מקבלים כל-כך הרבה פרסי נובל. אנחנו עם עתיק, שנדד כל הזמן. הצורך להחליף ארץ, שפה, תרבות ואקלים מוליד חשיבה מקורית. אמא שלי למשל, שנולדה בחו"ל, היתה צריכה לעבור תוך 60 שנה מעידן הכרכרות לטלפונים, מכוניות, מטוסים ואינטרנט. איכר סיני, לעומת זאת, חורש כבר דורות את אותו שדה. זה כבר בגנים שלו. היהדות היא גם דת שמגרה את האינטלקט. הרי כבר אברהם אבינו גילה את הבורא מהתבוננות בטבע". 

האבא של שימעל'ה

שימעל'ה, ההמצאה המוצלחת ביותר של שניידר, שיחגוג עשור בשנה הבאה, הוא כהגדרתו "המיקי מאוס הדתי" – בובה מדברת שמלמדת תפילות. "חבריי החילונים אמרו לי: 'אנחנו רוצים יהדות, אבל שלא ינסו להחזיר אותנו בתשובה'". הוא התקבל באהדה בציבור החרדי וגם המסורתי. עד כה נמכרו מעל 100 אלף בובות.

ההמצאה היקרה ביותר של שניידר עד כה היא מערכת שמרימה את המפסק הראשי בלוח החשמל במקרה שהוא קופץ. בפטנט הזה הושקעו כמיליון שקלים, והוא גם קיבל אישור של מכון התקנים. "זה מוצר שבינתיים מכרנו ממנו כמויות קטנות יחסית, כדי לבדוק את השוק, וכעת אנחנו מחפשים לו שותף אסטרטגי".

הרעיון להמצאה הזו נבט במוחו של שניידר בתקופה שבה עבד כחשמלאי, ובימי ראשון הוזעק למכולות שבהן המפסק קפץ במהלך השבת והותיר את הבעלים עם נזקים כבדים. הפטנט הזה יכול כמובן לחסוך עוגמת נפש רבה גם לשומרי המצוות שאינם מחזיקים בצמוד גוי של שבת.

שניידר, תושב בני ברק, אב ל-7 בנות ובן ("בזמנו שימעל'ה היה בן יחיד, עכשיו כבר לא"), פגש את שותפו לחברה, איש העסקים החילוני אביב צידון, לפני שנה, בתכנית הטלוויזיה 'הכרישים'. "לא הלכתי לשם בשביל לגייס כסף", הוא אומר על התוכנית שנועדה לשדך בין ממציאים לאנשי עסקים בסגנון 'כוכב נולד', או 'ממציא נולד'.

"הרעיון היה לעלות מדרגה בעולם העסקים. זהו עולם בעל חוקים משלו ושפה משלו. אתה יכול להיות ממציא גאוני, אבל אם לא תדע לתקשר איתם, לא ייצא מזה כלום. החיבור עם אביב הוליד דברים טובים ושדרג אותי. לדוגמה, לפני שנתיים ניסיתי לפתוח בית ספר לממציאים באוניברסיטת תל אביב. אף אחד לא נרשם. אחרי שראו את 'הכרישים' התקשרו אלי והציעו לנסות שוב. 'אבל מקודם אמרתם לי שזה לא יילך', הקשיתי. אז הם ענו לי: 'תביא את אביב וזה יצליח'. והם צדקו".


"הרבה ממציאים מזוהים כהיפראקטיבים, דיסלקטים וכדומה. אבל זה לא נכון. לאחד הקורסים שלי הגיעו שני נערים 'צפוניים' יחד עם אמם. היא הזהירה אותנו שאחרי 20 דקות ריכוז הם מתחילים 'להפוך שולחנות'. בסוף הם ישבו בשקט במשך כל הקורס, 28 שעות. אם אחרי 20 דקות בכיתה רגילה הם משתוללים ואצלי הם ישבו שעות בשקט, יש כאן מה לבדוק"
הרכב התלמידים בקורס הטרוגני מאוד: צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, דתיים וחילונים. "תחשבו על האנרגיה העצומה שאצורה אצלכם בראש בתור המצאה. מי שהמציא את הפלאפון ברא יש מאין, תעשייה עצומה עם מיליארדי לקוחות, והכול בזכות רעיון מקורי שהוא הגה", נוהג שניידר לדרבן את המשתתפים.

הראש שמתחת לכיפה

אתה נתקל בקשיים בתחום בגלל היותך חרדי?

"זה קורה, אבל אני חושב שאחרי החיוך הראשון, וכששומעים מה שיש לי לומר ורואים שאני מבין את הנושאים הטכניים, זה עובר. היו מקרים שלא נתנו לי להיכנס לפגישה או לאיזה בניין בגלל החזות שלי. איש תקשורת מפורסם שהיה אמור להנחות את הכנס שאני עורך, הודיע על ביטול כשראה שמדובר באדם חרדי.

"אולי הוא חשב שאני מחזיר בתשובה. זו לא גישתי. אני חושב שאחד מתפקידיי הוא לתרום לכך שאנשים יראו את התורה באור של אהבה, ולהוריד במשהו את המתח בין דתיים לחילונים במדינה. אנשים באים לאקדמיה ופתאום רואים אותי. זה עושה להם משהו".

ואיך מקבלים אותך בעירך, בני ברק?

"בהתחלה היה קצת מוזר, כמו כל דבר חדש. אבל אחר-כך מתרגלים". בהמשך החל הציבור החרדי גם להיעזר בכישוריו.

שניידר: "יש היום תופעה במגזר החרדי של אנשים שבגלל הצרכים המרובים, משקיעים בהמצאות וחושבים שהם ירוויחו הרבה. אבל מחוסר ניסיון וידע בתחום הם לא פעם נופלים. אלינו מגיעים כל ה'ניצולים' שאיבדו בית או אוטו בהשקעה בפטנט כושל.

"אני מנסה כיום לעזור בבחינה ראשונית של המצאות לפני שמשקיעים שמים עליהן כסף. לפני כמה שבועות ישב אצלי במשרד זוג חרדי שעמד על סף השקעה של כ-200 אלף דולר ברעיון מקורי במיוחד: פרפטום-מובילה (מכונת תנועה נצחית שאינה צורכת אנרגיה חיצונית – דבר בלתי אפשרי מבחינה פיזיקלית. ע"ג). ברגע האחרון הצלחתי להוריד אותם מזה".

ממציאי הארץ יתכנסו

כאמור, שניידר הוא לא רק ממציא, אלא גם איש עסקים מגיל צעיר מאוד. הוא בנה את דגם השחזור הגדול ביותר של המשכן בתל שילה לפני כתריסר שנים, הקים אחר-כך חברת שיווק למגזר החרדי, יצר את שימעל'ה, כאמור, ולפני כארבע שנים הקים את המרכז לממציאים. נוסף לכך הוא יזם פרויקט מעט יוצא דופן אפילו בהתחשב במגוון עיסוקיו: הוצאת גרסה 'כשרה' של המגזין 'נשיונל ג'יאוגרפיק'.

שניידר: "חשוב שילדים דתיים וחרדים ייחשפו למידע על העולם. הבעיה היא שקשה לעשות זאת בלי בעיות צניעות, תורות זרות וכדומה. הצלחנו לקבל רשות מ'נשיונל ג'יאוגרפיק' העולמית לצנזר להם את המגזין. אני לא כל-כך אוהב את המילה הזו, אז אולי נאמר 'לתרגם'. אנחנו מוציאים עיתון כל חודשיים, ויש לנו אלפי מנויים".

שניידר עובר על התכנים ועל מודעות הפרסום ונועץ בוועדת רבנים. את התרגום הוא מבצע בעצמו – עובדה שאינה צריכה להפתיע, בהתחשב בכך שהוא דובר שמונה שפות, כולל סינית – שפה שימושית במיוחד למי שרוצה לייצר במאסות ובזול.

איך לומדים כל-כך הרבה שפות?

"רוב האנשים שמקשיבים לשפה זרה שומעים בעצם מנגינה, ולא מצליחים להפריד את המילים. בגלל שיש לי אוזן מוסיקלית, הצלחתי לנתק את המילים מתוך המוסיקה, והיות שביום-יום אוצר המילים של כל שפה הוא בסך הכול כמה מאות מילים, למדתי מהר".

בעוד חודש יחנוך שניידר את כנס הממציאים הישראלי הראשון באוניברסיטת תל אביב. "עד לא מזמן, אמרת ממציא – אמרת הזוי, משוגע. אבל אחרי שהם לומדים את השיטה שלי, הם לומדים את השפה ומתחברים. לא מזמן נערכה תחרות ממציאים במכון התקנים, וארבעה שלמדו אצלי זכו במקומות הראשונים", הוא מתגאה.

מטרת הכנס היא להפגיש בין ממציאים, אנשי עסקים, בנקאים ואנשי תקשורת, ולדון בחשיבות התרומה של הממציאים לכלכלה. "תחשוב על אדם שהמציא תרופה. מי יודע כמה רבבות היא הצילה? לא הגיע הזמן להפסיק לזרוק אותו ואת שכמותו מהמדרגות כשהוא בא עם רעיון? אם הממציאים יתנהגו כמו שצריך והמשקיעים יתנהגו כמו שצריך, נעשה יופי של דברים".

מוח היפראקטיבי

בין לבין הספיק שניידר גם לכתוב שני ספרים, 'מחלום למיליון' ו'לרקוד עם משקיעים'. הם אינם עוסקים בשיטות להמצאת פטנטים או בחשיבה יצירתית. "המצאה זו הברקה. קשה מאוד ללמד את זה. המטרה שלי היא להסביר מה לעשות הלאה, אחרי שיש כבר רעיון".  

ממציא לא יכול להזיק. ככה הוא נולד, מלא אנרגיה, מסביר שניידר, חייבים להעצים אותו. "הרבה ממציאים מזוהים כהיפראקטיבים, דיסלקטים וכדומה. אבל זה לא נכון. לאחד הקורסים שלי הגיעו שני נערים 'צפוניים' יחד עם אימם. היא הזהירה אותנו שהבנים הם היפראקטיבים, ואחרי 20 דקות של ריכוז הם מתחילים 'להפוך שולחנות'. הסתכלתי עליהם ואמרתי לה: את יכולה להשאיר אותם. 'זה על אחריותך', היא אמרה. בסוף הם ישבו בשקט מוחלט במשך כל הקורס, סך הכול 28 שעות. אני לא מומחה לחינוך, אבל אם אחרי 20 דקות בכיתה רגילה הם משתוללים ואצלי הם ישבו שעות בשקט, יש כאן מה לבדוק.

"כשהייתי ילד, לקחתי פעם מנעול והתחלתי לשחק איתו. עניין אותי איך זה עובד. אחרי יום כבר ידעתי איך לפרוץ אותו. זה כמובן לא התפקיד של ממציא. אבל צריך שיהיה מישהו שיכוון אותו, שיתעל אותו כך שיועיל לחברה".