בשבע 254:רוקדים לכתחילה

להקת 'לכתחילה' והסולן, אבישי עמיצור, משלבים ברסלב וקרליבך עם מוסיקה אירית וצוענית גם מי שלא רוצה, מתחיל לצאת בריקוד.

מרים הופמן , כ"ח באב תשס"ז

אלבום: ניגונים ומחיאת כף/ אבישי עמיצור ולהקת לכתחילה

אם עוד לא נרגעתם מהטור הקודם, אז הנה הזדמנות נוספת להתחבר לאווירת פוסט-בין-המצרים, ולקרוא על עוד להקת חתונות שמנסה להשאיר חותם גם מעבר לגני האירועים.

להקת החתונות 'לכתחילה' היא אחת מאותם הרכבים שמנסים כבר כמה שנים להרקיד אנשים גם בסלון. ולא רק במעגלים. אם יצא לכם לשמוע בשנים האחרונות צלילי חליל איריים בין 'שמחם' אחד למשנהו, ולראות הסדרניקים מפזזים בשורות משל היו צאצאי הקלטים – חלק גדול  מהתופעה רשום על שמה של 'לכתחילה', שלוקחת גם ניגונים מסורתיים ומוסיפה להם אווירת 'מוסיקת עולם' פיקנטית.

'ניגונים ומחיאת כף' (על שם תורה של רבי נחמן מברסלב, המדברת על המתקת הדינים בעזרת השמחה והריקוד) הנו האלבום הרביעי של הלהקה, המצטרף לשני אלבומי הסולו שהוציא הסולן של 'לכתחילה', אבישי עמיצור.

בקריירת הסולו שלו עמיצור הלחין ושר את רוב השירים, אולי בניסיון להתנער מהמחויבות שלו בעבודתו היומיומית כזמר חתונות לשיר רק שירים וניגונים של זמרים אחרים.

אבל באלבום הזה חוזר עמיצור להקליט עם הלהקה באופן רשמי גרסאות כיסוי לניגונים מוכרים, שנפוצים בחתונות בעולם הדתי. העיבודים של עמיצור נותנים לצלילים המסורתיים עוד דחיפה של קצב ואנרגיה, כך שיתאימו לריקודים מלאי עזוז, והאלבום הופך לרשימת השמעה לא רעה בכלל, בעיקר עבור אלו שאחראים על עידוד  האורחים לעזוב את הבופה ולצאת לרחבה.

באלבום הזה, 'לכתחילה' מצליחים לרקוד על שתי החתונות (קשה שלא להשתמש בקלישאות כשמדברים על חתונות), ומייצרים לא רק כרטיס ביקור מוסיקלי, אלא גם דיסק מגוון שעומד בפני עצמו.

יש כאן קצת מכל דבר: קרליבך, ברסלב, מירון, ים תיכוני וכמובן הרבה זיכרונות מבית אבא שבדבלין. בין 'עוד ישמע' ל'לורד אוף דה דאנס', בין נעימה צוענית ל'יא מוסטפה', משחררים עמיצור ו'לכתחילה' 27 רצועות, בעיקר אינסטרומנטאליות, שאולי לא מחדשות יותר מדי אבל מבוצעות היטב, ומעניקות שעה ושבע דקות של צלילים מקפיצים ומשמחים שפותחים את האוזניים ואת הלב. 

אחת בודדת

יה ריבון / יצחק פוקס

את יצחק פוקס לא ממש צריך להציג. למרות שהוא אף פעם לא יצא במסעות יחצ"נות, נדמה ששמו והדיסקים שלו עברו במהלך השנים בעיקר מפה לאוזן, ויצרו בסיס מאזינים מתרחב והולך. יש משהו בשירה ובלחנים של פוקס, משהו שקשה לנסח במילים, שהופך רבים משיריו לקלאסיקות מידיות. למרות שהקול שלו מחוספס, והלחנים פשוטים וישירים, ועל אף שכלי הנגינה המועדף עליו הוא גיטרה אקוסטית בפריטה לא מתוחכמת, למרות זאת (ואולי בגלל) – הכול מסתכם למשהו שהוא הרבה יותר מסך חלקיו.

גם הלחן שלו למזמור 'יה ריבון', הרצועה חדשה מתוך אלבום העומד לצאת בקרוב, עונה לכל הקריטריונים הנ"ל. אמנם אין כאן את האנרגיות שנמצאות בכמה משיריו המוקדמים, כמו 'באנו ביחד', או את הליווי הכלי שהיווה חידוש באלבום הקודם, 'בעת ההיא'. אבל הכריזמה הטרובדורית של פוקס עוברת גם כאן, וממלאת את האוזניים.