בשבע 254:במקום שאין מדינה

מדינת ישראל לא ממלאה את חובתה הייעודית והיהודית, ולא מסייעת להעלאתם של צאצאי האנוסים ● למרות תפקידה להעניש את הנאצים ועוזריהם, מעדיפה האליטה השלטת להדחיק פרשיות אפלות מהעבר.

אליקים העצני , כ"ח באב תשס"ז

שלוש פעמים "יחי" לעמותת 'שבי ישראל' וליו"ר שלה, מיכאל פרוינד, ששמו להם למטרה להחזיר את בני האנוסים לחיק עמם. העמותה ארגנה תערוכה נודדת המתעדת את ההיסטוריה של קתולים כלפי חוץ, אשר במשך 500 שנים נשארו נאמנים לדתם, ולו באופן סמלי. התערוכה ביקרה בארץ (מי שמע עליה?), וכעת נפתחה במוזיאון היהודי בריו-דה-ז'נרו, ברזיל.

מיכאל פרוינד: "בשנים האחרונות בני אנוסים במספרים גדלים והולכים, בכל העולם הדובר ספרדית ופורטוגזית, מחפשים דרך להתחבר מחדש לישראל ולעם היהודי. למרות שהאגדה של בני האנוסים היא מן הפרקים היותר מיוסרים והיותר הירואיים בתולדות ישראל, היא אינה ידועה ואינה מוערכת כראוי. הגיע הזמן לחבק את בני האנוסים ולקבלם אלינו בחום".

החזרת נדחי ישראל, ובראש וראשונה צאצאי האנוסים ששמרו על הגחלת, היא במובהק תפקיד ממלכתי. זו חובה קדושה של מדינת ישראל, הנגזרת מעצם מהותה כמדינה יהודית, או כפי שיש המעדיפים להתנסח – מדינת היהודים, אחת היא.
לצערנו, גם בתחום הזה, שאינו שנוי במחלוקת פוליטית, המדינה אינה מתפקדת, ויוזמות פרטיות ממלאות את החלל.

תחום אחר שבו הכזיבה המדינה הוא הנקמה. מן השואה שרדו ספרי קודש שנכתב עליהם בדם: "נקמה". על קירות במחנות ריכוז ומוות מצאו חרוטה בציפורניים את המילה "נקמה". אך המדינה, שבמידה רבה קמה מתוך השואה, אטמה את ליבה לקריאה הזאת.

בעבר היתה מחלקה במשטרת ישראל לעשיית דין בפושעים נאצים, אך היא עשתה מעט מאוד. אדם יהודי אחד, שמעון ויזנטל, ואולי עוד קומץ – הרימו את הנטל שמדינת היהודים התפרקה ממנו. מורשתו של ויזנטל חיה ופועלת עד היום. היו גם נוקמים שקיימו את הצוואה המצמררת במו ידיהם, בעצמם ניצולי שואה וגם בני הארץ הזאת. לא הממלכה.

ישראל הסתפקה במעשה סמלי אחד – חטיפתו, שפיטתו והוצאתו להורג של אייכמן, כאילו לצאת ידי חובה. יש אומרים שעריכת משפט אייכמן היתה תשובתו של בן גוריון לאתגר של עורך הדין שמואל תמיר ז"ל במשפט קסטנר המפורסם, שהאשים את מנהיגי היישוב היהודי בארץ שלא עשו די להצלת יהודי הונגריה.

ויש מחדל היסטורי, הגורלי מכולם, שאנחנו עדים לו מדי יום ביומו: מדינת ישראל, במקום לחתור בכל כוחותיה להפוך את מדינת ישראל ואת ארץ ישראל לישות זהה אחת שאינה ניתנת להפרדה, מתנתקת מארץ ישראל ומכל מה שמושג טעון זה מסמל. ולמי אכפת שבכך היא מעמידה במו ידיה סימן שאלה על צדקת קיומה, וממילא, חס וחלילה, גם על עתידה?

ליוזמה הפרטית המנסה לתקן את המעוות הזה קוראים 'התנחלות', ודווקא אותה מנסה כת השלום השלטת לעקור מן השורש.

מה ששכחנו לקסטנר

זה עתה שוב צף ועלה שמו לרגל מסירת ארכיונו ל'יד ושם'. את השם הזה טיהר הממסד, כולל בית המשפט העליון והתקשורת העוינת, זו האמורה להיות כלב שמירה, אך מכשכשת בזנבה כאשר ביקירי המשטר עסקינן.

הכול מתעלמים מן הפרק האחרון בפועלו של קסטנר מול הנאצים, זה שלאחר תום מלחמת העולם השנייה. כאן שוררת שתיקה כבדה, שתיקה של מבוכה וחוסר אונים, מפני שעל שיתוף הפעולה של קסטנר עם ראשי האס-אס בזמן ההשמדה ניתן להתווכח ולטעון שהמעט שהציל, זה כל מה שניתן היה להציל. לעומת זאת, אין כל אפשרות להתמודד עם העובדות הבאות:

בשנת 1948, 3 שנים אחרי המלחמה, נסע קסטנר מכאן לנירנברג, מקום שפיטתם של פושעי המלחמה הנאצים, ושם מסר תצהירים לטובת כמה מגדולי משמידי היהודים:

א. תצהיר לטובת קורט בכר, קצין האס-אס הגבוה ביותר בהונגריה, שליחו האישי של הימלר, האיש האחראי להצעדת יהודי בודפשט ברגל לעבר אוסטריה, לפני הצבא הגרמני הנסוג, בגשם ובשלג, ללא מזון ושינה. אלפים מתו בדרך או נורו מפני שלא יכלו להמשיך. בכר גם היה השודד הראשי של רכוש היהודים בכל אירופה.

תצהירו והתערבותו של קסטנר הצילו אותו מן הגרדום. האיש שוחרר, חזר לעירו ברמן וחי שם חיי מיליונר, כנראה מן השלל והביזה של היהודים ומעיסוקו כסוחר תבואה. ומי רכש אצלו מטעני חיטה? ממשלת ישראל!

ב. תצהיר לטובת הרמן קרומיי, יד ימינו של אייכמן בגירוש יהודי אוסטריה, צ'כיה והונגריה, אחראי אישית לגירוש לאושוויץ של כ-80 ילדי הכפר הצ'כי לידיצה, שאותו שרפו הגרמנים ואת תושביו רצחו, כפעולת נקם על ההתנקשות בחייו של מושל צ'כוסלובקיה הנאצי, היידריך. גם את חיי הפושע הזה הציל קסטנר מן התלייה על-ידי התערבות אישית ומתן תצהיר. האיש שוחרר, ורק מאמציו של עו"ד תמיר ואחרים הביאו לחידוש משפטו בגרמניה בשנת 1968 – באיחור של 20 שנה! – והוא נידון למאסר עולם.

ג. תצהיר לטובת גנרל האס-אס הנס יוטנר, מפקד ה'וואפן אס-אס' בחזית המזרחית, מקורבו של הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רמ"ט ההנהגה הראשית של האס-אס, ובין היתר ממונה על כל מחנות הריכוז.

גם לטובת המפלצת הזאת מסר קסטנר תצהיר, שבו ייחס לו התערבות לטובת הצועדים מבודפשט, מעשה שלא היה ולא נברא, כפי שמציין עו"ד תמיר בזיכרונותיו.

ד. מכתב המלצה לשם החזרתו לידי האמריקנים של דיטר וויסליצני, עוזרו של אייכמן ומשמיד יהודי יוון וסלובקיה, שהאמריקנים הסגירו אותו לסלובקיה ושם ציפה למותו. קסטנר התערב, בטענה שחקירתו על-ידי האמריקנים תסייע לחשיפת מלוא היקף פשעי הנאצים. אולם וויסליצני כבר נחקר על-ידי האמריקנים, שמסרו אותו לסלובקים אחרי שהוציאו ממנו כל מה שאפשר. תמיר משער שהניסיון לחלצו מסלובקיה נעשה במטרה להצילו. למרבה המזל, התערבותו של קסטנר הגיעה במאוחר, והפושע נתלה.
 
הפרשות הקבורות

ומכאן לשיא השיאים: את התצהירים נתן קסטנר בהציגו את עצמו כ"בא כוח הסוכנות היהודית בז'נבה וכיו"ר לשעבר של ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1943-5". הסוכנות היהודית הכחישה כמובן את 'ייפוי הכוח' הזה.

עוד לא נולד המוח המסוגל לתת הסבר מיטיב, הסבר של סנגוריה, לפעילות הזאת של קסטנר אחרי המלחמה למען הצלת מרצחים מצמרת האס-אס; ומה שאי אפשר להסביר – משתיקים!

עובדה: ישאל נא הקורא את עצמו אם שמע אי פעם על העובדות האלה, ולו באופן כללי. ואם לא – מדוע לא? הלא השלטון התחלף בארץ הזאת כמה וכמה פעמים! אלא שממשלות באות והולכות כקצף על פני המים, והאליטות, אותן אליטות עצמן, שולטות לעולם. ואצלן – פעם אתרוג תמיד אתרוג!

אם אי פעם המשטר בארץ ישתנה באמת, זה יתגלה לנו על-פי סימן פשוט: פתיחה וחשיפה של שורת פרשיות אפלות. בראש וראשונה – רצח רבין, ואחר-כך – הירצחו בנסיבות חשודות של ישראל קסטנר וטיהור שמו.