בשבע 255:דרוש שיפור

מניסים ורטה אפשר היה לצפות ליותר, אך גם כך 'דרושים' הוא סרט שעושה את העבודה – העסקת הילדים בשבועות האחרונים של החופש.

אמציה האיתן , ב' באלול תשס"ז

החופש הגדול מתקרב לסופו, וזה הזמן שבו אנחנו כמעט מתייאשים מהניסיון הבלתי פוסק להעסיק את הילדים. כבר לקחנו אותם לכל מקום אפשרי, כבר ניצלנו את כל נקודות הזכות אצל הסבא והסבתא, ואפילו חיסלנו את מלאי צבעי הגואש והנצנצים ששמרנו לשעת חירום – לשלב שנקרא "ריפוי בעיסוק". כעת אין ברירה אלא לנצל את המסך הדק, ולהעסיק את ילדינו בצפייה בעלילותיהם של גיבורי התרבות שלנו.

בדיוק למצב הזה נועד הסרט החדש של ניסים ורטה 'דרושים', קומדיית מצבים המתארת את החיפוש הנואש אחר עבודה. יוסי וחיים מתגוררים לבדם בדירה שכורה, ומתקשים לשלם את שכר הדירה. בעל הבית דוחק, והם חייבים למלא את הכיס. לשם כך הם מנסים את כל מה שעולה בידם, עוברים על מדור הדרושים ולא בוחלים בשום עבודה. אולם, כפי שוודאי תיארתם לעצמכם, הם לא ממש מצליחים בעבודות אליהן הם נקלעים. כדי שלא לקלקל את גורם ההפתעה לא אגלה כיצד מסתיים הסרט, אבל נראה שהיוצרים כבר הכינו לעצמם את הפתח לסרט המשך.

ניסים ורטה הוא אחד השחקנים היותר מקצועיים שזכיתי להכיר בסרטי המגזר, וידיו רב לו גם בתחומי הבימוי והתסריט. דווקא בשל כך לא ממש ברור לי כיצד הצליח להפיל את עצמו בהפקה, שבלשון המעטה נקרא לה – לא מבריקה.

 כבר בשלב התסריט ניתן לצפות לקצת יותר מקוריות. לאחר כמה סצינות הצופה כבר יכול לנחש בעצמו את מה שאמור להתרחש. שוב יושבים שניהם על הספה בביתם, מעלים רעיון, מתקשרים, ולמחרת בבוקר, בדקות הראשונות של העבודה, כבר מוצאים עצמם עפים החוצה בבעיטה. התסריט הזה לא יכול להוביל למשחק ייחודי של הדמויות, מכיוון שאין ממש דמויות. הצופים אינם מסוגלים להתחבר לגיבורים כאשר אינם יודעים עליהם דבר. רק לקראת סוף הסרט למדנו כיצד זה הגיעו, לדירה אחת שכורה, שני בוגרים, ללא משפחה, וללא שום קשר למרחב שמחוץ לדירה. בעל הדירה, שמגיע מדי פעם לבקש את כספו, נראה צעיר מדי לתפקיד זה, וכמעט שלא נוצרת דרמה בינו לבין השניים.

לא נעים להגיד, אך נראה כאילו העלילה הרדודה משכה אחריה גם את הצילום, והתוצאה ממש לא מלבבת. לאחר שהורגלנו על ידי ורטה לרמה מקצועית ומוקפדת, התדרדרנו כאן לצילומים הנראים כאילו בוגר מגמת תקשורת שנה ראשונה התנדב לצלם את הסרט, עם המצלמה הביתית של הוריו.

נכון, בימים אלה, כשההעתקות הפיראטיות מאיימות לחסל כל רווח מהפקת סרט לציבור הדתי, אין פלא שגם יוצרים מוכשרים כורטה, נאלצים להפיק סרטים בתקציב נמוך, עד מגוחך.

האמת היא, שגם במה שכתבתי עד עכשיו יש חוסר צדק מסוים, מכיוון שברמת הסרטים הכללית המוצגת היום בחלון הראווה הדתי, הסרט 'דרושים' יכול לעמוד מבלי להתבייש. אלא שיחסית לרמה אליה התרגלנו בסרטיו של ורטה, יש כאן ירידה, וחבל. עדיין, מי שמחפש כיצד למלא את רגעיו האחרונים של החופש, מוזמן לבלות שעה עם ניסים וחבריו.

מעטפות נפץ, וגם הצעות לסרטים חדשים, אפשר לשלוח ל amatsya@a7.org