בשבע 255:מתנגדים לחסידים

בית הכנסת בשכונת רוממה הישנה בחיפה הפך בחצי השנה האחרונה לזירת התגוששות בין התושבים החילונים למתפללים.

חגית רוטנברג , ב' באלול תשס"ז

כשנישאו בני הזוג נתיב-ספראי, חיפאים במקור, התלבטו היכן כדאי להם לגור. "אחד השיקולים שלנו בבחירת מקום המגורים", מספר ארז, הבעל, "היה בעיית הקיטוב בעם. לכן היה לנו חשוב לבוא כמשפחה דתית דווקא לשכונת רוממה הישנה בחיפה.


באתר שהקים ועד השכונה, נכתב בין השאר: "לכל הברסלבים, דעו לכם שבני האדם ירדו מהעצים כבר לפני כמה עשרות אלפי שנים". באחת ההפגנות שקיים הוועד, הזהיר אחד התושבים כי "בעוד כמה שנים תהפוך רוממה הישנה והטובה לברסלב החדשה. לא ניתן לזה לקרות. אם תיפול רוממה בידי החרדים הברסלבים שאינם עובדים", הזהיר, "תיפול גם חיפה כולה. ההגירה השלילית מחיפה תגבר, וכל מי שיכול יעזוב את חיפה. אתה (ראש העיר, יונה יהב) תהפוך למייסד עיר הכרמל השחורה, עיר של עוני, קבצנות, בטלנות, מסכנות ובורות"
רציתי שהילדים שלי יכירו חילונים פנים אל פנים ולא רק מהטלוויזיה". המצב ברוממה הישנה כיום, אומר ארז בעצב, הוא מציאות הפוכה לגמרי מהסיבה שלשמה באו: "אם תמיד רציתי להסביר לילדים שלי בפשטות שחילוני הוא אדם שבחר לא לקיים מצוות, עכשיו הבנות שלי מכירות את החילונים כאנשים שלא נותנים לנו להתפלל. זה עצוב מאוד".

ארז נתיב-ספראי (33) הוא אחד ממתפללי בית הכנסת 'מאיר' בשכונת רוממה הישנה. מתפללי בית הכנסת הקטן כבר שכחו איך זה לקיים קבלת שבת שגרתית בליל שבת, או אפילו מנחה של יום חול ללא פרובוקציה מבית מדרשם של ועד השכונה החדש, המובל בידי חבורה חילונית מיליטנטית. המתפללים מספרים על חוברות פורנוגרפיות שהוכנסו בין דפי הסידורים וספרי הקודש; פעולה לילית (מתועדת בווידאו) בה הגיעו תושבים חילונים והשחיתו את מבנה הסוכה הצמוד לבית הכנסת; פגיעה במערכת החשמל והשירותים, נעילת שערי בית הכנסת ואף ריתוך המנעול בכניסה. כל זאת, מלבד הפגנות רעשניות בזמן התפילות, נשים שחדרו לעזרת הגברים והחלו לדבר בקול, כופרים שהוזמנו להרצות מעל הבימה והתגרויות שהגיעו לכדי אלימות פיזית של ממש.

הטריגר לפתיחת המאבק מצידה של אותה קבוצה חילונית קיצונית, היה הצטרפותם של חבורת חסידי ברסלב לבית הכנסת, לפני כחצי שנה, אשר עברו גם להתגורר בשכונה. החרדה שפיתחו כלפי הנוכחות החרדית בשכונה החילונית המוצהרת, הולידה ביטויים בעלי גוון שנשמע באירופה במאות הקודמות. באתר שהקים אותו ועד שכונה, נכתב בין השאר: "לכל הברסלבים, דעו לכם שבני האדם ירדו מהעצים כבר לפני כמה עשרות אלפי שנים". באחת ההפגנות שקיים הוועד בשכונה, נשא אחד התושבים דברים, תוך שהוא חוזה שחורות לעתידן של רוממה וחיפה, אם לא יתנהל מאבק להוצאת חסידי ברסלב מן השכונה: "בעוד כמה שנים תהפוך רוממה הישנה והטובה לברסלב החדשה. לא ניתן לזה לקרות... אם תיפול רוממה בידי החרדים הברסלבים שאינם עובדים", הזהיר, "תיפול גם חיפה כולה... ההגירה השלילית מחיפה תגבר, וכל מי שיכול יעזוב את חיפה. אתה (ראש העיר, יונה יהב) תהפוך למייסד עיר הכרמל השחורה, עיר של עוני, קבצנות, בטלנות, מסכנות ובורות". 

דם חדש לבית הכנסת הוותיק

ביקור בבית הכנסת מאיר בשעת דמדומים של יום ראשון השבוע, מגלה חבורת מתפללים הטרוגנית, הכוללת מבוגרים וצעירים, חובשי כיפות סרוגות, מסורתיים וגם קבוצת חסידי ברסלב. כשהם יושבים בחוץ, בין מנחה לערבית, הם מספרים על ההתנכלויות הבלתי פוסקות שהם ומשפחותיהם סובלים מצד חלק מהתושבים החילונים: "הנשים מפחדות לצאת מהבתים. אשתי לא יוצאת לבד החוצה", מספר צעיר לבוש לבן בעל פיאות ארוכות. "אני חייב ללוות אותה כל פעם שהיא רוצה לצאת. היא לא יוצאת סתם לטייל. כשאנחנו הולכים ברחוב, נותנים לנו הרגשה כאילו אנחנו חיות משונות. יורקים עלינו, קוראים קריאות". חבריו מספרים על מקרים נוספים. באחד מהם נזרק בקבוק מים על אחת מנשות החסידים שהחזיקה תינוק בידה, במקרה אחר דורדרה עגלת קניות על אישה הרה, ביצים שהושלכו על דלתות הבתים ומשקופים שנתלשו מהם המזוזות. במהלך השיחה הטונים עולים מעט, ומישהו מהסה קמעה את הנוכחים, כדי שהשכנים ברחוב לא ישמעו ויגיעו.

גורמים נוספים המעורבים בנעשה בשכונה, מספרים כי חסיד ברסלב שיהלך ברחוב, צפוי להיתקל בקללות, כינויים, יריקות, או במכונית שתעצור לידו בחריקה ותצפור, רק כדי להבהיל אותו. השיח הציבורי סביב הפרשה, מספרים הגורמים, כלל ביטויים כמו "מסוממים", "אלכוהוליסטים", "בטלנים", "מלוכלכים" וכד', כשמות תואר לברסלבים. 
   
כאמור, עד לפני חצי שנה, הכירו תושביה הדתיים המעטים של רוממה הישנה מציאות שונה בתכלית. השכונה הוותיקה, הממוקמת על רכס הכרמל וצופה אל הים, מונה כאלף משפחות, מתוכן עשרות בודדות של משפחות דתיות. בית הכנסת היחיד בשכונה הוא בית הכנסת 'מאיר', הממוקם ברחוב צדדי ושקט, רחוב הצלפים. בשנת תשל"ד הקצתה העירייה קרקע לבניית בית כנסת בשכונה, והבעלות ניתנה לעמותת 'אגודת בית הכנסת מאיר'. בעמותה היו חברים דתיים ומסורתיים תושבי השכונה, ולא היה בה זכר לאותו מיעוט חילוני קיצוני, שחלקו עדיין לא התגורר בשכונה. בחלוף השנים הלכו לעולמם מרבית חברי העמותה, ונותרו יו"ר הוועד וגבאי בית הכנסת, מרדכי הוניג. במקביל, החלה להידלדל גם האוכלוסייה הדתית בשכונה, ובית הכנסת נקלע למצוקה קיומית. הוניג, אדם בעל הדרת פנים וזקן לבן, בעל חזות חרדית, ממשיך לכהן כגבאי כל השנים, ועל אף שעבר את שנתו ה-70, נראה כי הוא מעורב בפרשה הנוכחית בכל נימי נפשו: "במשך הזמן החברים בבית הכנסת נפטרו או עזבו", הוא משחזר. "בבית הכנסת המשיכו להתקיים תפילות שלוש פעמים ביום ושיעורי תורה. לפני כחצי שנה, הרב שלנו נפטר, ואז אלו שבאו לשיעורים שלו מהשכונות הסמוכות, הפסיקו להגיע. התפילות התמעטו, ולא היו לנו די אנשים כדי לקיים תפילה במניין. פניתי לתושבי השכונה החילונים שיעזרו לנו, אבל הם סירבו".

הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. לפני מספר שנים, בצירוף מקרים מעניין, החלו צעירים חילונים תושבי שכונות רוממה, אחוזה ושכונות נוספות באזור, בתהליכי חזרה בתשובה. איש איש חיפש את דרכו באופן עצמאי, ובסופו של תהליך נפגשו כולם במרכז 'מעמקים' של חסידות ברסלב בשכונת אחוזה. אותם צעירים, שגדלו בשכונה כחילונים, שירתו בצבא, חלקם בסיירות מובחרות, החלו להיראות בשכונה במעילים ארוכים, ציציות, זקנים ופיאות.

"אחד הבחורים שנולד פה, וחזר בתשובה", ממשיך הוניג, "פנה אלי והציע להביא את החברים שלו כדי להחזיק את המניין. שמחתי מאוד להצעה, שנוכל לקיים שוב מניין בבוקר ובערב. מי יכול להתנגד לדבר כזה?" הוא תמה. "אלה שמתנגדים היום לאותם ברסלבים", הוא טוען, "אמרו אז שאם לא יהיה מניין הם יהפכו את בית הכנסת למועדון. ברור שאם הברסלבים לא היו באים - בית הכנסת היה נסגר. אולי היה מניין רק בשבתות".  
    
על מנת למנוע חיכוכים עתידיים, קיבלו על עצמם כל המתפללים את פסק ההלכה שהעביר להם הרב שאר ישוב כהן, רבה הראשי של חיפה, לפיו לא ייערך כל שינוי במנהגים, בנהלים ובצביון בית הכנסת, עם הצטרפותם של כ-15 חסידי ברסלב כחלק אינטגרלי ממנו.

כאמור, הנוכחות החרדית זעזעה קומץ מתושבי השכונה, שביקשו לפתוח במאבק. "יש להם פשוט פחד מהשונה וממה שהם לא יכולים להבין", אומר עו"ד שלמה עובדיה, המייצג את התושבים הדתיים וחסידי ברסלב בפרשה, אגב, בעצמו אינו חובש כיפה. "הם לא תופשים איך יצחק, שהיה צעיר מצליח ונאה", הוא מצביע על אחד החסידים היושב עמנו, שגדל ברוממה כחילוני, "החליט באמצע החיים ללבוש לבן, לגדל זקן ולהתפלל". עו"ד הילה גורביץ-שינפלד, גם היא חילונית, המייצגת את הדתיים יחד עם עובדיה, מספרת כי לאחרונה יצא ועד הפעולה בפרסומים אודות קידוש לבנה, טקס חדש שהתגלה להם, ותואר על ידם כ"אנשים שרוקדים כל חודש מול הירח. עבודת אלילים ברוממה". התושבים הדתיים סבורים כי המניע למאבק החילוני היה גם חשש מפני השתלטות חרדית על השכונה, וכתוצאה מכך מירידת ערך הדירות. "הם פשוט לא רוצים אותם פה כשכנים", טוען הוניג, "כיוון שלא יפה להגיד שלא רוצים את החרדים, אז מתלבשים על בית הכנסת. הקבוצה הזו מעולם לא ביקרה בבית הכנסת", הוא מדגיש. 

"לגבאי אין טאבו על בית הכנסת"

המאבק החל בפרסום מכתבים לתושבי השכונה, המזהירים מפני 'פלישתם' של הברסלבים לשכונה ולבית הכנסת, ונמשך בכמה הפגנות ליד בית הכנסת. "כשהם ראו שזה לא עוזר", מספר עובדיה, "הם החליטו להריץ מטעם עצמם בחירות לוועד השכונה וועד בית כנסת חדש". לוועד השכונה צורפו כמה פעילים, וכך גובש ועד הפעולה, בראשו עומד ישראל בר-דוד, שכיהן כיו"ר ועד השכונה משך 20 שנה. בר-דוד מסביר ל'בשבע' כי מאבקם של תושבי השכונה לא נועד לגרש את הברסלבים מבתיהם, אלא רק לשמור על הצביון המקורי של בית הכנסת והשכונה. לדבריו, בית הכנסת פעל במתכונת של תפילת שחרית, מנחה וערבית מדי יום, עם שיעור דף יומי בין מנחה לערבית, ומלבד שעות אלו היה בית הכנסת נעול בשאר היום. לטענתו, הברסלבים, בגיבויו של הוניג, משתלטים על מבנה ציבורי השייך לכלל תושבי השכונה, ועושים בו כרצונם, הן בשינוי מנהגי בית הכנסת, שעות הפעילות שלו - שהורחבו ליום שלם כמעט, קיום שיעורים של מחזירים בתשובה ושיעורים נוספים בכלל, ושהות רצופה של הברסלבים במקום, כולל אכילה, שתייה ושינה. הוא גם חרד לצביונה החילוני של השכונה, מאחר שהמציאות החדשה בנוכחות הברסלבים, לשיטתו, כוללת מכתבי החזרה בתשובה בתיבות הדואר, ניסיונות להשפיע על ילדים, הערות בענייני צניעות לנשים ועוד.

הוניג אומר שהם באו להשלים מניין בהסכמתו, מאחר שהחילונים לא הסכימו לעזור.

"הוניג אמנם פנה לכמה אנשים שטיילו בבוקר וביקש שישלימו מניין, אבל הוא אף פעם לא בא להגיד לנו בצורה מסודרת שיש לו בעיה. ולגבי הברסלבים: אדם שבא לעשות טובה לא עושה במקום כבשלו. הוא עושה טובה והולך, ולא קובע נהלים חדשים במקום. כך שלהציג אותם כאילו נענו בתמימותם לקריאתו של הוניג – זה לעג לרש". 

מדוע אתם מתעניינים כל כך בגורלו של בית הכנסת? הגבאי אומר שהוא בקושי ראה אתכם שם בעבר.

"עשינו בר מצוות ובריתות בבית הכנסת. לוחות הזיכרון של הקרובים שלנו קבועים שם. ואם אני לא בא כל יום או בשישי שבת, ולא מורח את הגבאי בכסף לעלות לתורה – זה נקרא שאני לא מבאי בית הכנסת? אני שותף לדרך התנהלות בית הכנסת כמו כל אחד אחר, בלי קשר לכמה אני נוכח שם. להוניג אין טאבו על בית הכנסת". על השאלה במה מפריעה לתושב חילוני העובדה שבית הכנסת פתוח ומאכלס שיעורים במהלך שעות היום, כאשר הוא ספון בבית או בעבודה, לא מספק בר-דוד תשובה משכנעת.

"הברסלבים משתכרים ומעירים לנשים"


ארז נתיב-ספראי: "כשביקרתי פעם בפסח במכולת, ראיתי שם בורקסים לא מכוסים, לא ברור לי אם עמדו למכירה או לא. התלבטתי מה לעשות, הרי זו גם עבירה על החוק. בסוף החלטתי לא לעשות דבר, אז אני מצפה שגם לא יתערבו לי בבית הכנסת. לא היה אכפת לי שנוסעים פה בשבת, אז שגם להם לא יהיה אכפת איך אני מתפלל או לומד תורה"
המאבק יצא לדרך: המתפללים מספרים כי בוקר אחד גילו את שערי בית הכנסת נעולים באמצעות שרשרת של אופנוע, עם הודעה כי המפתחות נמצאים אצל יו"ר הוועד החדש, פרופ' עמוס נוטע. בפעם אחרת גילו המתפללים כי המנעול רותך והם אינם יכולים להיכנס לתפילה. המתפללים גם הופתעו לגלות הודעה שהודבקה על פתח בית הכנסת, בזו הלשון: "בית הכנסת ייפתח לציבור המתפללים בערבי שבת ובשבתות בלבד!". במקביל החלו הפעילים להפיץ שמועות על כך שהברסלבים אוכלים, ישנים ומשתכרים בבית הכנסת, ועוד. מסע ההכפשות כלל גם את הוניג, על שהתיר להם להיכנס לבית הכנסת, במטרה ללחוץ עליו להוציא אותם משם. "הם אמרו שאני משתלט על בית הכנסת, משתמש להם בכסף", הוא מספר.

בהדרגה התגברו ההפגנות ברוממה, בעיקר ליד בית הכנסת. את הגיבוי למאבקו קיבל ועד הפעולה מגופים כמו המרכז לפלורליזם יהודי, עמותת 'חופש', ירון ידען מהתנועה הכופרנית 'דעת אמת', ובהמשך גם מהתנועה ליהדות מתקדמת.

ההתנכלויות נגד הברסלבים בבית הכנסת החריפו והשתכללו, מספרים המתפללים הדתיים, ששגרת תפילותיהם השתבשה אף היא כתוצאה מכך: דבק שנשפך למנעול עזרת הנשים, היווה תירוץ להכנסת נשים לעזרת הגברים; חומר פורנוגרפי, כאמור, בספרי הקודש; השלכת ביצים על רכבי מתפללים; שלטים ליד בית הכנסת הקוראים 'תעופו מפה'; התססת תושבי השכונה סביב שמועות כאילו הברסלבים הקימו במקום מרכז החזרה בתשובה, ומביאים מרצים מכל הארץ לצורך כך. שמועות נוספות נפוצו כאילו פנו הברסלבים לילדים ברחוב בניסיון להחזירם בתשובה, ואף העירו לנשים דתיות על כיסויי ראש שאינם צנועים דיים. "אם לא הייתי יודע שכל זה שקרים, הייתי מאמין לכל הסיפורים הללו שהם הפיצו", אומר נתיב-ספראי. "פעם הפיצו בתיבות הדואר הזמנה לנשף מסיכות בבית הכנסת, עם תחפושות של זקן ופיאות", מספרת עו"ד גורביץ-שינפלד, "ממש קונוטציה של מה שהיה פעם באירופה". אפי צמח, יליד השכונה, כיום תושב נווה שאנן, שהקים את עמותת 'בלב אחד', המייצגת את הצד של מתפללי בית הכנסת בפרשה, מסביר את התגייסותו לעניין: "אני אדם מתון, אבל כזה מאבק עוד לא ראיתי אף פעם".

בהמשך החלו הפרעות לתפילות עצמן. הוועד קורא לתושבים בתדירות גבוהה להגיע לאזור בית הכנסת בשעות התפילה ולהפגין. המתפללים מספרים כי החילונים נעמדים בכניסה, מקניטים ומקללים את באי בית הכנסת. "פעם עמדנו ב'קדושה'", מספר הוניג, "ואז נכנס אחד מהם לבית הכנסת ואומר לי: 'תראה איזה עדר קופים הבאת לפה!'". עוד מספרים המתפללים כי שבת אחת התפרצו נשים לעזרת הגברים והחלו לפטפט שם בסלולרי. "הם עשו את זה בשבת, כדי שלא נוכל לקרוא למשטרה או לצלם את זה. הנשים לא הסכימו לצאת, לא יכולנו לעשות כלום". ההתפרצויות לבית הכנסת גרמו לכך שכמה מתפילות ליל שבת כובדו בנוכחותם של בלשים ושוטרי יס"מ, שנאלצו לשהות במקום על מנת לשמור על הסדר ולמנוע קטטות.

צמח: "כשהם קיבלו את ההחלטה לפרוץ ולהפריע לתפילות, הם עשו זאת כדי לגרום לנו לנקוט צד. שנחשוב שאם הברסלבים הם הגורם להפרעות נרצה להעיף אותם. זו היתה הטעות שלהם. ככל שנמשכו הפרובוקציות זה גרם לאנשים רק לנקוט צד הפוך, כנגד אלו שמנסים סתם לפגוע בבית הכנסת".

צעד נוסף בו נקט ועד הפעולה היה ארגון שיעורים בבית הכנסת, שניתנו בעיקר על ידי נציגי גופים אנטי-דתיים וכופרניים, לדוגמה: דן מלר מעמותת 'חופש', ירון ידען מ'דעת אמת', רפי קמחי, שמרית אור ועוד. "זה לא בשביל השיעור, זו פרובוקציה לשמה", אומרים המתפללים. ביום בו הובא ירון ידען להרצות מעל בימת בית הכנסת, החלו הברסלבים לרקוד ולשיר על מנת למנוע את חילול הקודש בתוך בית הכנסת. כתוצאה מכך נגררו הצדדים לאלימות פיזית של ממש. יודגש כי המשטרה עומדת נכון לעכשיו לצידם של המתפללים הקבועים, ומשתדלת לאכוף את החוק על מפירי הסדר החילונים, העוברים על סעיפים של פגיעה ברגשי הדת בחוק העונשין. בוועד מבקרים בחריפות את מפקד תחנת חיפה, שנוקט לדבריהם עמדה חד צדדית "כאילו למי שיש פיאות יש יותר זכות על בית הכנסת. זו הבנה לא הגיונית. אנחנו שומרי חוק. המשטרה לא ממלאת את תפקידה בשמירת הסדר ומניעת החיכוך". על הטענה כי שיעורים אלו הם התרסה, אומר בר-דוד, אחד ממגידי השיעורים בעצמו, כי "הם מונעים מאיתנו לקיים את השיעורים לפי הבנת הפולחן שלנו ומזמינים שוטרים. גם אני מצטט פסוקים בשיעורים שלי, למה הם צוחקים עלי? התורה ניתנה לכל עם ישראל". באשר להתפרצות הנשים לעזרת הגברים הוא אומר כי מאז ומעולם נהוג היה בבית הכנסת שנשים נכנסות לעזרת הגברים שלא בזמן תפילה, כגון שיעורים וסעודות. "יש יותר מרב אחד שהתיר את זה. נשים רק בעזרת נשים זו דוגמה להקצנה באורח החיים שאני מדבר עליה".

מדוע אתם נוקטים פעילות אלימה במסגרת מאבקכם? הדברים מתועדים ומצולמים!

"ב-90 אחוז מהמקרים זו פרובוקציה שהם מתחילים. אבל הם מצלמים בצורה סלקטיבית, רק מהרגע שאנחנו מגיבים למה שהם עשו. אנחנו מקבלים גם איומים מהם שיפגעו בנו וברכושנו. קיצונים יש בשני הצדדים. להיתלות באצטלה שהם המסכנים – זה לא מדויק בלשון המעטה". את הרס הסוכה הוא מתרץ בכך שהחסידים הפכו אותה לחדר אוכל מצויד, ובכך למבנה בלתי חוקי. "עם זאת, אני לא יודע מי עשה את זה. כמו שחלק מהתנהגותה של אותה חבורת פולשים קיצונית לכיוון אחד, גם אצלנו זה קורה. אין לי שליטה על כל אחד", הוא מודה.

הרפורמים מצטרפים למאבק
 
לאחר חצי שנה של התנכלויות שלא השיגו את המטרה, החליט ועד הפעולה לפנות לרשויות. קדמו לכך ניסיונות פשרה שכשלו. "כשפניתי אליהם הם ענו לי חד משמעית שהפשרה היחידה זה שהברסלבים יעופו מהשכונה", מדווח צמח. "אנחנו מוכנים לפשרות מרחיקות לכת, כולל הגבלת שעות שיעורים ופתיחת בית הכנסת, כי יחסי השכנות הטובה חשובים לנו. אבל בצד השני הפשרה מתחילה רק מהנקודה בה אחרון הברסלבים יעזוב את השכונה", אומר  נתיב-ספראי. בוועד הפעולה אומרים כי הציעו לברסלבים פשרה לפיה יעברו לבית כנסת אחר, והללו דחו אותה. לאחר מכן, טוען בר-דוד, הושגה פשרה על שעות פתיחה מצומצמות של בית הכנסת, שהחזיקה מעמד יומיים, ולאחר מכן החלה זליגה של שעות הפתיחה לשעות נוספות. "לאיזה פשרות אפשר להגיע כך? אני לא מאמין לאף מילה שלהם. הפשרה היחידה היא שבית הכנסת יחזור לפעול במתכונת הישנה".

הוועד פנה לעירייה בבקשה שתקצה להם את הבעלות על בית הכנסת. "בטרם החל הדיון בוועדת ההקצאות בעירייה", מספרת עו"ד גורביץ-שינפלד, "הודיע ראש העיר, יונה יהב, בראיון ברשת ב', כי יקצה את בית הכנסת לוועד הפעולה". על מנת לזרז את הליכי ההקצאה של העירייה, הגיש הוועד עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה שיבטל את זכות השימוש שקיבלו הברסלבים בבית הכנסת, ובכך לסלקם מהמקום. את הוועד, מציינים עורכי הדין, מייצג גם עו"ד סאני כלב מהתנועה ליהדות מתקדמת. "החיבור לתנועות הללו אינו מקרי. הם ירצו להפעיל את בית הכנסת לפי אמונתם. אנו חוששים מכך שיהפכו את בית הכנסת לרפורמי".

אגב, מציינים הדתיים, כי על אף שהוועד בפנייתו לעירייה מציג את עצמו גם כנציג מתפללי בית הכנסת הוותיקים, הרי שבמציאות המתפללים, כולל המסורתיים שנוסעים אחרי התפילה לים, מסתייגים מהמאבק הקיצוני שמנהל הוועד. בר-דוד, לעומת זאת, טוען כי רוב מתפללי בית הכנסת הוותיקים עזבו אותו בעקבות הגעת הברסלבים. לדבריו, למעלה מעשרה מתפללים קבועים הפסיקו להגיע לבית הכנסת, אחרים אמרו כי לא יחגגו את בר המצווה לילדיהם במקום, ויש המופיעים רק בשבתות.  
    
במקביל, פנו המתפללים לבית המשפט בבקשה שיצהיר על בית הכנסת כהקדש, כך שלמעשה יאשרר בית המשפט את בעלותה של העמותה המקורית של בית הכנסת מזה 34 שנים על המקום, וימנע את העברתו לידי הוועד החדש. בית המשפט דחה את הבקשה להוציא צו מניעה, וקבע כי לראש העיר הסמכות להכריע בעניין הבעלות. המתפללים הגישו לפני שבוע בקשת ערעור על החלטת בית המשפט, והתשובה אמורה להינתן בטווח של 45-60 יום.  

וראש העיר נערך לבחירות

התושבים הדתיים מבקרים בחריפות את ראש העיר, יונה יהב, לשעבר איש 'שינוי' וכיום 'קדימה', שפועל לדבריהם מתוך שיקולים אלקטורליים בשל מערכת הבחירות המוניציפלית המתקרבת, ורצון לרצות את הקבוצה החילונית המתלהמת. "והוא צריך לדעת שהדתיים יחזירו לו על זה", הם מזהירים. לדבריהם, עובדות שתי ועדות שונות על פתרון הסכסוך בבית הכנסת, בעוד יהב כבר מתחיל בתהליכי הקצאה לוועד הפעולה. האחת היא ועדת הפנים של הכנסת, שחבריה, יוסי ביילין ומשה גפני, הגיעו לשמוע את טענות התושבים משני הצדדים ועמלים על מציאת פתרון. כמו כן החליטה העירייה בישיבת מועצה על הקמת ועדה שתטפל בנושא, שכבר גיבשה הצעת פשרה. "יונה יהב מתעלם מכל הוועדות, סותם פיות בוועדה בעירייה, לא מדבר לעניין, ומתייחס בזלזול רב לציבור הדתי", הם מאשימים. 

בסלון ביתה של אחת המשפחות הדתיות ברוממה, בו מתקיים המפגש עם הדוברים בכתבה, הרוחות סוערות. ניכר כי המתרחש כבר שבעה חודשים בשכונה מצליח לקומם נגדו קשת רחבה של חובשי כיפות, וגם את עורכי הדין החילונים, שהחליטו להירתם למאבק כי "היום זה מישהו עם זקן ושטריימל, מחר זה ערבי, ספרדי או אשכנזי. זו התחלה של גזענות, שצריכה לקומם כל תושב במדינה שהיא קודם כל יהודית ואחר כך דמוקרטית", הם מסבירים. יצחק, אחד מחסידי ברסלב, יושב בצד בצניעות.

איך הרגשתם כשהתחילו להתנכל ולהשפיל אתכם?

"בהתחלה זה היה קצת הלם", הוא עונה, "הרי כולנו חילונים לשעבר. היינו בהלם מהשנאה, מהשפלות".

לא חשבתם לעזוב ולסיים את כל הפרשה?

"לא היתה שאלה אם לצאת או לא. ברגע שהם רצו שביהכ"ס יעבור לידיהם, החלטנו שלא ניתן להם את בית הכנסת בשום אופן. ניאבק עד טיפת הדם האחרונה שבית הכנסת לא ייפול לידי הפלורליסטים והרפורמים. לכתחילה לא היינו נכנסים בכלל לסיפור הזה, אבל עכשיו אנחנו נשארים רק למען בית הכנסת. במציאות הזו, גם אם אני רוצה לעזוב – מצפונית אני לא יכול לעזוב כזה דבר", הוא מסכם. "בשום אופן לא", מחרה-מחזיק אחריו הוניג. 

איך אתה מגיב לטענה שאתם מנסים להשתלט על השכונה?


ישראל בר-דוד, יו"ר ועד הפעולה: "עשינו בר מצוות ובריתות בבית הכנסת. לוחות הזיכרון של הקרובים שלנו קבועים שם. אז אם אני לא בא כל יום או בשישי שבת, ולא מורח את הגבאי בכסף לעלות לתורה – זה נקרא שאני לא מבאי בית הכנסת? אני שותף לדרך התנהלות בית הכנסת כמו כל אחד אחר, בלי קשר לכמה אני נוכח שם. לגבאי אין טאבו על בית הכנסת"
"שבע שנים היינו ב'אחוזה' וזה לא קרה שם, אז למה שזה יקרה פה?" מקשה יצחק, "נשארנו אותה קבוצה. גם אם אני רוצה להשתלט", הוא מדגיש, "אין לי את הכלים לכך".

חסיד ברסלב נוסף שנשאל האם לא כדאי פשוט לעזוב את המקום, משיב: "נולדנו וגדלנו פה. בגלל שחזרנו בתשובה נעזוב את הבית?" "יש לי פה חוזה על הדירה, למה שאעזוב?" טוען אחר. "יש פה הרבה יהודים ששמחים שאני פה. עכשיו זה עקרוני. הם רוצים שאעזוב כי יש לי זקן ופיאות. שדבר כזה יקרה בארץ ישראל?"

צמח: "זה אבסורדי מה שקורה פה. ייווצר תקדים שבכל שכונה רוב חילוני יוכל לשלול מהדתיים לחיות את אורח חייהם כפי שהם רוצים".

נתיב-ספראי: "מחר גם אני אהיה נתון למבחן של ציבור קיצוני האם אני בסדר או לא".

עו"ד עובדיה: "צריך לזכור שהם תושבי השכונה לכל דבר ועניין. אף אחד לא יכול להוציא למישהו צו שמונע ממנו להתפלל בבית הכנסת בשכונה שלו", ומוסיף: "בית הכנסת הוא רק אמצעי להעיף את החרדים. זו פרצה שאחריה יוכלו להחליט מי יגור פה ומי לא".

צמח: "אין כזה דבר שכונה חילונית. השכונות הן מעורבות. יישוב שהוקם כחילוני, שבנוי על תקנון, זה דבר אחר. אבל פה זו עיר, כל אחד יכול לבוא לגור כאן".  

לשמור על יחסי השכנות

התושבים הדתיים ברוממה מצרים על הפגיעה במרקם היחסים העדין בין תושביה הדתיים והחילונים של השכונה. "היחסים בינינו עדיין מצויינים", אומר נתיב-ספראי, "חוץ מנושא בית הכנסת. חילוקי הדעות ידועים, ולכן אנחנו פשוט לא מדברים איתם על זה".

הוא מבקש להדגיש כי הוא מעולם לא התערב בצביון החילוני המובהק ששלט בשכונה. "כשביקרתי פעם בפסח במכולת, ראיתי שם בורקסים לא מכוסים, לא ברור לי אם עמדו למכירה או לא. התלבטתי מה לעשות, הרי זו גם עבירה על החוק. בסוף החלטתי לא לעשות דבר, אז אני מצפה שגם לא יתערבו לי בבית הכנסת. לא היה אכפת לי שנוסעים פה בשבת, אז שגם להם לא יהיה אכפת איך אני מתפלל או לומד תורה". הדתיים מודאגים מההשלכות העתידיות של הפרשה, שעלולות לפגוע גם בהם: "אנחנו מקווים שהיחסים הטובים יישמרו, אבל חוששים ממה שיקרה פה אם מפתחות בית הכנסת יימסרו לוועד החדש", אומר נתיב-ספראי, "כרגע החליטו שזה נגד הברסלבים, אבל מחר יוכלו להחליט אותו דבר גם נגדי. המפתחות אצלם, הם יכולים לעשות כרצונם". בר-דוד מדגיש כי אין לו ולחבריו מלחמה בדת, אלא רק באותה קבוצה בדלנית כהגדרתו, שהחליטה לעשות במבנה ציבורי כרצונה. לדבריו, אם יקבלו על עצמם הברסלבים את פעילות בית הכנסת במתכונת הקודמת והמצומצמת, אין לו בעיה שיישארו בשכונה. נתיב-ספראי בכל זאת חושש מפני היווצרות תקדים משפטי מסוכן, במידה ואכן תעבוד הבעלות לידי הוועד, לפיו יוכל רוב חילוני בכל מקום בארץ לכפות אופי של אורח חיים דתי מסוים על תושבים דתיים ולקבוע אלו אוכלוסיות יוכלו להתגורר במתחם מסוים.