בשבע 255:מילה של בולדוזר

פסק דין תקדימי קובע: הבטחה בעל פה של שר השיכון דאז, אריאל שרון, לרכוש אלפי דירות מקבלן היא התחייבות לכל דבר. המשמעות עשויה להיות פיצוי של עשרות מיליונים מקופת המדינה.

יאיר שפירא , ב' באלול תשס"ז

מורשתו של אריאל שרון ספגה השבוע מכה לא פשוטה משופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי. בפסק דין תקדימי קבע השופט כי מדינת ישראל הפרה לפני יותר מעשור וחצי התחייבות לאיש העסקים ניסים גאון. קביעה זו עשויה לעלות למשלם המיסים הישראלי עשרות מיליוני שקלים, אם לא למעלה מזה.

ראשית הפרשה בימי העלייה הגדולה מרוסיה בראשית שנות התשעים. שרון היה אז שר השיכון בממשלתו של יצחק שמיר, ועליו הוטלה המשימה הלאומית, לדאוג לאפשרויות מגורים למאות אלפי העולים שניצבו בפתח. אל שרון הגיע אז לפגישה נסים גאון, איש עסקים מפורסם ופעיל מרכזי בנושאי העם היהודי בישראל ובתפוצות. גאון היה אז גם קבלן מהבולטים בעולם, אך נמנע מעסקים בישראל בשל אכזבות רבות שנחל, בעיקר בתחום הביורוקרטי. שרון ניצל את הפגישה כדי לגייס את גאון לבניית אלפי יחידות דיור בדרום הארץ. שרון ובכירי משרד השיכון הבטיחו לגאון ולאנשיו, במעמד זה ובהזדמנויות אחרות, כי משרד השיכון יזמין אצל גאון כשלושת אלפים יחידות דיור שיבנו בעיקר בבאר שבע ואופקים.

 גאון מיהר להקים תשתית ארגונית בארץ, ומפעל לבניה תרומית, אך אז חזרה בה המדינה מבקשתה, וגאון שב למסקנתו משכבר הימים – אסור לעשות עסקים בישראל. גאון תבע את המדינה שטענה להגנתה כי היו אלו דברים שבעל פה, וכי אין לגאון להלין על עצמו אם בחסותה של הבטחה כזו החל לבצע מהלכים עסקיים גדולים. פסק הדין של השופט דרורי שופך אור על דרכי הפעולה של שרון, שעל פי העדויות במשפט, דרש מקבלנים להתחיל לבצע עבודות בטרם נחתמו חוזים ולפני שהוצאו אישורים מתאימים, תוך עבירות לכאורה על חוק התקציב. דרורי קבע כי לספונטניות הישראלית, שהתגלמה בדמותו של שרון, יש מחיר וכולנו נשלם אותו. הבטחה שלטונית, קבע דרורי, לא תושב ריקם.

פרשה חמורה שעולה מפסק הדין, מציפה ולא בפעם הראשונה את בעיית הקשר הון-שלטון. הכוונה אינה להיבט הפופוליסטי של קשרי פוליטיקאים עם אנשי עסקים, אלא לתחום המסוכן יותר, קשרי פקידי הממשלה עם בעלי ההון.  בין האנשים שהיו מעורבים במשא ומתן בין משרד השיכון ובין חברתו של גאון 'אפרופים' היו בין השאר עמוס אונגר, שהיה בעברו מנכ"ל משרד השיכון, ושימש בעת המשא ומתן יועץ של החברה; אורי שושני, שהיה מנהל אגף תכנון והנדסה במשרד השיכון ובהמשך מנכ"ל אפרופים. שושני נחקר בזמנו ע"י המשטרה לאחר שעבר לחברתו של גאון ללא תקופת צינון כנדרש, ואף הועמד לדין. בבית המשפט הוא העיד עדות בעלת משקל בעד מעסיקו בשוק הפרטי ונגד הגוף הממשלתי בו עבד.

פסק הדין ההצהרתי ניתן כיום, הרבה למעלה מעשור אחרי שתביעתו של גאון עלתה על שולחן בית המשפט. בראשית פסק הדין מתאר השופט דרורי את התלאות הרבות שעברו על התיק ואת הסיבות לעיכובים הרבים שחלו בדיונים. הוא מתנצל על העיכוב במסירת פסק הדין, אך מסביר כי באופן טבעי פסק דין כה ארוך ומקיף דורש זמן לכתיבתו. הוא גם מציין כי חוות דעת של המחלקה לדין העברי במשרד המשפטים בוששה להגיע ועכבה במקצת את מתן פסק הדין.

השופט דרורי אמון על עבודה סזיפית בהחדרת הדין העברי לעולם המשפט הישראלי. כמעט בכול פסק דין, בפרט באלו המשמעותיים יותר הוא מקפיד לנסות ולשאוב עקרונות מהמשפט העברי ולהזכירם בפסק הדין. גם בפסק דין זה מונה דרורי לא פחות משבע סיבות להידרש לדין העברי במקרה זה. ביניהם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. וערכים יהודיים ניתן ללמוד ולהסיק מן המשפט העברי. וחוק יסודות המשפט, תש"מ המפנה אותנו למשפט העברי, במסגרת עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

 אך קשה להתעלם מהעובדה שהפעם מדובר בלא פחות משמונים עמודי פסיקה, רובו הגדול של פסק הדין, שניכר שדרורי עמל עליהם חודשים ארוכים, כולם עוסקים בשקלא וטרייא של המשפט העברי, ועל כולם ניתן היה לוותר ולהגיע בפסק הדין לאותה תוצאה בדיוק. בהתחשב שמדובר בבעל דין הממתין שנים ארוכות לתיקון עוול מוטה היה אולי לוותר הפעם, ולו מדין ועשית הישר והטוב.

זה כן לטלפון

בעזרתו הנדיבה של הפורום המשפטי ושל עו"ד יצחק בם ננסה להעניק שירות לקוראינו הרבים ביהודה ושומרון, וגם לקוראינו הרבים לא פחות ביישובים קטנים באזורים מרוחקים יותר, כמו אלו השוכנים בנגב ובערבה. באזורים אלו לא תמיד נפרשה רשת הכבלים, אך עד כה 'הסבל' שנגרם לתושבים ביישובים אלו הצטמצם בהגבלת מבחר ערוצי הטלוויזיה העומדים לרשותם. אך משנפתח שוק התקשורת הקווית לתחרות הפך העניין למטרד כלכלי, כיוון שאזרחים אלו לא יכולים ליהנות מהתחרות בין שרות הטלפוניה של בזק לזה של 'הוט' המבוסס על תשתית הכבלים. אך הרפורמה בשוק הקווי התרחבה וגם חברת קווי זהב וחברת ברק קיבלו רישיון להעניק שירותי טלפון קווי, על תשתית הקווים של בזק. על חברת הבת של בזק, בזק בין לאומי, נאסר לתת שירות שכזה עד שחברת האם תרד לכדי שמונים וחמישה אחוזים מכלל השוק הקווי, כדי לנסות ולכפות תחרותיות על שוק שהתרגל למונופול של חברת תקשורת יחידה. בזק מיהרה לבית המשפט העליון וטענה כי האיסור יפגע בתחרותיות של בזק בין לאומי בשוק השיחות לחו"ל, שם בזק אינה מונופול כבר שנים ארוכות.

 בתום דיון שהתקיים לפני מספר חודשים החליט בית המשפט להשאיר לעת עתה את החלטת משרד התקשורת על כנה, אך לאסור על חברות התקשורת שקיבלו את הרישיון לפרסם את השירות אותו הן רשאיות ויכולות להעניק. בפורום המשפטי קוראים איפוא לתושבי היישובים הקטנים לממש את יכולתם לבחור בין ספקיות תקשורת שונות.

ניצחון מאוחר מדי

השבוע למדה משפחת ק' מקריית ספר כי ניצחון משפטי יכול להפוך למעמד די נלעג, כאשר הוא מגיע מאוחר מדי. אחרי התכתשויות ארוכות עם הקבלן שבנה את דירתם הם זכו השבוע לפיצויים של שלושים אלף שקל על לקויי בנייה שונים ומשונים. זאת ועוד, השופט הכיר בהוצאות הרבות שנאלצה משפחת ק' להוציא במהלך מאבקה המשפטי לקבלת פיצוי, ועל כן פסק לה השבוע גם הוצאות משפט נכבדות.

אלא שהקבלן הנתבע היה חברת חפציבה, ודרכה של משפחת ק' לניצחון עוד ארוכה ומיגעת.