בשבע 255:מכתבים

קוראי העיתון , ב' באלול תשס"ז

דרכו של משה/ נתניאל זרביב, רעננה

בעקבות ההפסד האחרון של משה פייגלין בפריימריז,יש להעיר הערה קטנה.

למרות שיש לי הערכה גדולה לאיש הנפלא הזה, דרכו אומרת דרשני. מטרתו המוצהרת להתמודדותו בליכוד היא להשפיע מבפנים. אך בל נשכח כי חיזוק כוחו בכל התמודדות בפריימריז נובע אך ורק מהתפקדות יותר ויותר אנשים משלנו, ולא משקף תמיכה אמיתית בקרב מתפקדי הליכוד המסורתיים.

נניח שבעוד מספר שנים, יצליח פייגלין במשימה וייבחר ליו"ר הליכוד; ואחר כך? בכמה אחוזים יזכה בהתמודדות האמיתית מול כל העם?

לכן, לדעתי ההשפעה צריכה להיות מבפנים עד הסוף. לא לנהל קרב מול ביבי ובעצם מול הליכוד עצמו ובכך ליצור דה-לגיטימציה בקרב הליכוד ובקרב העם כולו, אלא להשתלב בהדרגה בצמרת המפלגה ולהפוך לאיש ליכוד לכל דבר. ואז, בהגיע העת,לנצח בליכוד ולהתמודד לראשות הממשלה כמועמד המוביל והלגיטימי של הימין כולו.

מאלטלנה לחברון/ אברהם ויטמן, ירושלים

בימים האחרונים של יוני 1948 הגיעה לחוף ישראל האוניה אלטלנה ובה נשק תחמושת ואודים מוצלים מאש.

שרתתי בפלוגת פלמ"ח בצפון הנגב והתקבלה הוראה להוציא את מחלקתי מהנגב הנצור כדי להשתתף בהתקפה על האוניה.
לשמחתי השתתפתי שבועיים לפני כן בהתקפת צה"ל על הצבא המצרי שהגיע לפאתי אשדוד, בהתקפה זו נפצעתי ולכן נעדרתי ממחלקתי ביום הינתן הפקודה לצאת לקרב נגד אלטלנה. אך דבר אחד היה ברור לי, כי לעולם לא אלחם נגד אחד היהודים, ולא אשתתף במבצע "התותח הקדוש", גם אם אצטרך לסרב פקודה. על כך אני גאה עד היום.

ההיסטוריה קבעה באופן ברור כי ההתקפה על אלטלנה שבה נהרגו 13 יהודים שניצלו מהשואה, היתה התקפה פוליטית - כמו הוצאת המתיישבים מביתם בחברון. עם ישראל יזכור בברכה את אלו שסירבו להשתתף בפעולה זו.

מודה ועוזב (בתגובה ל'מאבק שלא היה', גיליון 254)/ מיכאל בן חורין, נוב

יישר כוח ליקירנו רוני בקשי, איש נווה דקלים תובב"א, שבבוא חודש אלול - חודש התשובה, הרחמים והסליחות, הודה ברבים בעוון יושבי גוש קטיף; על שלא נאבקו כהלכה על פיקדון ארץ ישראל שהופקד בידם.

צר לי שראשי המאבק, רבניהם ועסקניהם, עדיין משתהים מלחזור בתשובה ומלהודות על חטא.

המאבק שיהיה (בתגובה ל'מאבק שלא היה', גיליון 254)/ פרופ' אנט סיגל, פתח תקוה

ברצוני להעביר לרוני בקשי מסר ממני, אחת השב"חים, בת 64, ששהתה באוהל הגדול בשירת הים לפני הגירוש.
חשבון הנפש הפומבי שלו זעזע אותי מאוד.

ראשית כל: לא סבלנו מאוד בחודשי הקיץ, לא הצטערנו ולא חשקנו בנוחיות הבתים של המגורשים לעתיד. אף אחד לא מת מקצת חול בצלחת ובשקי שינה, אז אין סיבה לנקיפות מצפון.

אולם נחזור לנושאים החשובים יותר:

למה סירבו המתיישבים הגיבורים להילחם בצורה תוקפנית ועקב זאת הפסידו במאבק? כי זו אוכלוסייה של אזרחים תמימים ממושמעים מילדותם, שחונכו למשמעת לסמכות אזרחית ודתית. הם אנשים נהדרים,נעימים, נאמנים ומסורים לזולת ולמדינה. וכך גם השב"חים שהגיעו, אולם לא מספיק מוקדם ולא במספרים מספיק גדולים.

סוג כזה של אנשים שלא חונכו לפעילות אלימות, לא לסירוב פקודה או גיוס, החזרת פנקסי מילואים, נטישת יחידות, ניקוב גלגלי אוטובוסים ומשאיות, ובמיוחד, לא חונכו ללחוץ על הסמכות הרבנית לקבוע בפירוש את גבולות המשמעת.

כעת דור צעיר חדש מראה לנו דרכי מאבק "חדשות" כמו בעמונה, חומש וחברון. הגיעה תקופה חדשה למאבק חדש. התפילה אינה עוד מספיקה. צריך לקנות את כרטיס הפיס לפני שנתפלל לזכות בפרס! זריעה וחרישה מצריכים שמירה חזקה.

בחזרה לגטו (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 254)/ אריה וודקה, קרני שומרון

ברור שאסור להשוות עם השואה כל אירוע טרגי, חוץ ממצב שעלול להוביל לשואה נוספת. במקרה כזה צריך לזעוק, אחרת לא נפיק מן השואה שום לקח. גם אז לא הגיעו מיד להשמדה. היו תהליכי הכנה: גירוש, גזל, התעללות. לצערי , כל ההכנות הלל כבר אחרינו, לרבות ההכנה העיקרית: טיפוח השנאה התהומית כלפי היהודים, והיהודים כבר גורשו, נושלו, הוכו והושפלו. הם גם נרצחו בסיטונאות בנשק, שנמסר לרוצחים. וכעת הרובים שוב מוענקים להם, כאילו לא קרה דבר.

יותר מזה, על הפרק כעת ריכוז היהודים בגטו הצמוד לים, אשר רוחבו 14 ק"מ, ומסירת עמדות השליטה עליו בהרי יו"ש לידי אותם הרוצחים.

אם כן, לאיזה אירוע עלינו עוד להמתין, כדי להתריע בפני השואה הצפויה?

תשובה מקרבת/ ציפי לידר, ירושלים

יפה עשה עיתונכם שלקראת חודש אלול הביא את סיפוריהם של שני בעלי תשובה, יוסף שניידר ואורי רווח.

המכנה המשותף ביניהם הוא  ששניהם לא התנתקו מהעולם החילוני, אלא המשיכו בתחום עיסוקם הקודם, כשהם הופכים אותו למנוף לגישור בין הציבור החרדי לחילוני ומשמשים מודל להצגת היהדות באור חיובי.

יתירה מזו, נראה כי רווח הביא נורמות חדשות לתחום העיתונות. בניגוד לתקשורת הכללית, המבוססת על רייטינג, כמטרה המקדשת את כל אמצעי ההכפשה, רווח קבע סטנדרטים חדשים של עיתונות נקייה מרכילות ולשון הרע, המעמידה בראש סולם ערכיה את כבוד האדם.