בשבע 256:כל הכבוד לשר

על הציבור הדתי לאומי לתמוך ברפורמות במערכת המשפט שמציע שר המשפטים ● זהו צעד הכרחי לחיזוק זהותה היהודית של המדינה.

עו"ד יאיר גבאי , ט' באלול תשס"ז

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן איננו שייך למחנה הציונות הדתית, ויש להניח שעולם ערכיה זר לו לחלוטין, אך אף-על-פי-כן חובה עלינו לצאת בראש חוצות בהפגנת ענק, ולחזקו במערכה שבה הוא מצוי על אמון הציבור במערכת המשפט הישראלית.

יהיו כאלה שיאמרו: מה פתאום לחזק את פרידמן? הרי תמיכה בו מחזקת בעקיפין את אהוד אולמרט, אבי ההתנתקות והגירוש. אך דומני שאנו מסוגלים להסתכלות מעט יותר מעמיקה ברפורמות שמציע שר המשפטים, הפרופ' דניאל פרידמן, ובראשן תיחום חופש ההתערבות של בג"ץ ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים בישראל.

הכול בגי"ץ


כל מי שעיניו בראשו יודע כי עם ישראל ברובו מגדיר את עצמו כמסורתי, וחפץ בחיזוק הזהות היהודית של המדינה וחוסנה הלאומי; אולם ללא שינוי יסודי של מערכת המשפט, כמו זה שמציע פרידמן, לא ניתן לחולל מפנה בסולם הערכים של עולם המשפט הישראלי
מזה שנים עדים אנו להרחבה מתמדת בסמכויות בג"ץ. כל מגבלות העבר על היקף שיפוטו נמחקו. 'הכול שפיט' – גם עניינים פוליטיים, ושאר נושאים שאין בית משפט בעולם שעוסק בהם. לכך הצטרפו עילות חדשות של 'חוסר סבירות' ו'היעדר מידתיות', שזכו לפרשנות מרחיבה. התוצאה היא שבג"ץ הפך למעין מוסד ערעור כללי על כל החלטות הממשל, וכל החלטה או פעולה צריכה לעמוד במבחן משפטי.

כל מינוי בשירות הציבורי הוא נושא לבג"ץ, אם נמצא פגם כלשהו בעברו של הממונה או אם קיים חשד כלשהו כלפיו. כל מהלך צבאי הננקט במסגרת המלחמה בטרור יכול אף הוא לשמש נושא לבג"ץ. ראו לעניין זה את פסק הדין שפסל את השימוש הצבאי ב'נוהל שכן'. בג"ץ גם מגביר את התערבותו בהליכי הכנסת, וכך גובר והולך העומס שבג"ץ הטיל על עצמו, וממילא נפגעת יכולתו לתת פסקי דין בערעורים אזרחיים ופליליים, ועינוי הדין הפך להכרח בל יגונה.

אם לא די בכל אלה, נטל על עצמו העליון תפקיד נוסף, בכך שהפך עצמו לבית משפט לחוקה, שבכוחו לבטל חוקים של הכנסת, אם לדעתו הם מנוגדים לחוקי היסוד. בית המשפט שואב את סמכותו מחוקי הכנסת, והסמכות לביטול חוק לא ניתנה לו באף באחד מחוקי הכנסת. אולם בפסק דין הידוע בשם 'בנק המזרחי' פסק לעצמו בית המשפט העליון, אגב אורחא, שקיומה של סמכות כזו משתמע מחוקי היסוד. לכך מצטרפת פרשנות מרחיבה של חוקי היסוד, באופן שלמעשה כמעט כל חוק כפוף לסמכות הביטול של בית המשפט.

כך למשל, ברוב של שישה מול חמישה שופטים בלבד נדחתה בבג"ץ עתירה נגד חוק האזרחות שחוקקה הכנסת, השולל מתן אזרחות או תושבות בישראל לפלשתינים תושבי השטחים הנישאים לאזרחים ישראלים.

חוקי היסוד אינם מסמיכים את בית המשפט לעסוק בנושא, שכן אין הם עוסקים בזכות לנישואים ואף לא בזכות ההגירה לישראל, אולם הדבר לא מנע מבית המשפט לדון בעניין, ומובן שדבר איננו מבטיח שבית המשפט לא ישנה את פסיקתו בעתירה מחודשת בעניין זה שהגישה האגודה לזכויות האזרח. להזכירכם, מדובר באותה אגודה שבהנהלתה היה חבר עו"ד יורם דנציגר, שנבחר לאחרונה על-ידי הוועדה למינוי שופטים לכהן כשופט בבית המשפט העליון. ראוי לציין כי פסק הדין טרם ניתן, אולם בינתיים בתי המשפט מעניקים מאות ואולי אלפי צווי ביניים, המתירים לבני זוג כאלה לשהות בישראל, ואיש אינו פוצה פה ומצפצף, למרות הסכנה הקיומית שבדבר. 

להחזיר את הדמוקרטיה למערכת המשפט

לכל ברור כי כל החלטה של שופט בעניינים אלה, וכמובן בעניינים הקשורים לזהות היהודית של המדינה, נשענת על עולם ערכים מסוים, וכאשר גוף שנבחר באופן בלתי דמוקרטי מקבל החלטות ערכיות שמקומן בכנסת, הרי לפנינו דמוקרטיה מזויפת.

כל מי שעיניו בראשו יודע כי עם ישראל ברובו מגדיר את עצמו כמסורתי, וחפץ בחיזוק הזהות היהודית של המדינה וחוסנה הלאומי; אולם ללא שינוי יסודי של מערכת המשפט, כמו זה שמציע פרידמן, לא ניתן לחולל מפנה בסולם הערכים של עולם המשפט הישראלי. הצעותיו לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים כך שתכלול שופטים בדימוס, שאינם תלויים בנשיאת בית המשפט העליון לצורך קידומם, והכללת נציגי ציבור נוספים בוועדה, יביאו למהפכה בזהות השופטים שימונו. כמו כן, שינוי חוק יסוד השפיטה כך שיגביל את התערבות בג"ץ בניהול המדינה יביא סוף סוף לידי ביטוי את ערכי הרוב, שבדיוק לשם כך משתתף בבחירות דמוקרטיות בקלפי.

במסגרת מלחמת העצומות בעד ונגד פרידמן, גם הציבור הדתי-לאומי צריך לומר את דברו. עוד היום חייבת הציונות הדתית להתגייס להפגנות על מנת לקדם את הרפורמות הנ"ל, שעלולות לשקוע לתהום הנשייה בעקבות שביתת הנשק פרידמן-בייניש, שעליה דווח בכלי התקשורת לאחרונה. המאבק על אופייה של מערכת המשפט איננו נופל בחשיבותו מהמאבק על שלמות הארץ, ויש להתגייס למענו ולא לעמוד מנגד.

כותב המאמר הוא חבר מועצת העיר ירושלים.