בשבע 256:קוצרים בדמעה

שבועיים ללא לחם אחיד שגזרו עלינו המאפיות לפני כחודש הסתיימו בכניעתו של השר אלי ישי ובהתייקרות הלחם.

יאיר שפירא , ט' באלול תשס"ז

קריסת החומה שניצבה בין בתי המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט ובין התקשורת בעיצומה. לאחר סדרת כתבות הצבע שהשופטת דליה דורנר נתנה מעל כל דף עיתון ומתחת כל עץ רענן עם פרישתה; לאחר שהמשנה לנשיא העליון בדימוס, מישאל חשין, הפך לגלדיאטור של קבע בזירות התקשורתיות השונות; לאחר שהשופט לשעבר אליהו מצא הפך לפרשן בתכניות אקטואליה; הגיע תורה של הנשיאה בפועל ממש, דורית בייניש.

עד היום נהוג היה כי שופטי בית המשפט העליון לא התראיינו כלל לתקשורת, בוודאי שלא הנשיא. ראיונות נדירים ניתנו אמנם לעיתונות המשפטית המקצועית בידי נשיאי העליון, אך לעולם לא לעיתונות הארצית הפופולרית.

בל נטעה – שופטים בכלל, וביניהם לא מעט משופטי בית המשפט העליון, מדברים עם עיתונאים, חלקם אפילו לעתים קרובות – אבל תמיד לשיחות רקע, לפולמוס החתום בשמם של מקורבים, לגערה על פרסום שלא במקומו. אך התפלשות בבוץ התקשורתי היתה, ובצדק, מתחת לכבודם.

הראיון שנתנה הנשיאה בייניש לכתב גלובס, נועם שרביט, היה אמנם מכובד וכמעט לא מתלהם, כללי מאוד ומעורפל במידה הנכונה, אך השליך באחת את נשיאת בית המשפט העליון אל עולמם האכזרי של כל שאר אנשי הציבור. היא לא תוכל לשוב ולחסות מאחורי הטענה השימושית כל-כך של דוברות בתי המשפט, כי יש למתן את הביקורת על השופטים, שהרי ידיהם קשורות והם אינם יכולים לענות לחורפיהם דבר.

בין השופט לדובר

את ההידרדרות לתהומות התקשורת הובילו אומנם חבורה רעשנית של שופטים בכירים בדימוס, אך ניכר שאת המסר הפנימו היטב בכירים פחות במערכת. זכורה זה לא מכבר אחת משופטותיו של השר חיים רמון, ששלחה את בנה כדי לדברר את פסק הדין. בלחץ שופטי הערכאות הזוטרות תוגבר כוח האדם בדוברות בתי המשפט, והוא נערך לשמש פה לכל שופט ושופט, אף-על-פי שהעיתונאים המסקרים את התחום מעידים כי עם חלוף הזמן, פיהם של השופטים רבים מדבר בעד עצמו.

לפני שנים אחדות נחה הודעה קולית בטלפון הנייד שלי. ההודעה למרבה ההפתעה מוענה לסגן דוברת בתי המשפט בזמנו, ובה ביקש השופט מאותו דובר לטלפן ללשכתו, ואף השאיר מספר טלפון לצורך העניין. בירור קצר העלה כי הטלפון הנייד של אותו עובד דוברות אינו דומה כלל למספר הטלפון שלי; ההסתברות ששופט יחייג לסגן הדוברת ויגיע בטעות לעיתונאי המסקר את תחום המשפט, ועוד עיתונאי שסיקר שבוע קודם לכן פסק דין של אותו שופט, נראתה לי מעניינת במיוחד. אשר על כן נעניתי לאתגר, חייגתי למספר שנמסר בהודעה, הבהרתי לשופט את טעותו והתנדבתי לספק לו את המספר הנכון של סגן הדוברת.

השופט הודה לי מקרב לב, ומיד אמר: "אם אנחנו כבר מדברים, אז..." היום, יש לציין, שופטים רבים אינם נדרשים לאקרובטיקה שכזו. המגע עם כלי התקשורת, הפורמאלית והבלתי פורמאלית, ישיר ובוטה הרבה יותר.

מקלות בגלגלי המערכת

בשקט בשקט פתח מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, חזית חדשה ולא מובנת מאליה כנגד אגף האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, עו"ד שלמה שחר, ובמידה רבה כנגד הנהלת משרד המשפטים.

הפרשה התחילה במינוי של אחת מעורכות הדין במערכת לעמוד בראש מחוז באגף. המינוי גרם לתסיסה באגף, ואחדים מהעובדים שלחו מכתבים אנונימיים לגורמים שונים, ובהם העלו טענות בדבר כשרות המינוי המדובר ומינויים נוספים. הנהלת משרד המשפטים הגישה תלונה לנציבות שירות המדינה, וזו פתחה בחקירה כדי לנסות ולעלות על עקבות שולחי המכתבים.

כשאותרו המתלוננים, החליטה הנציבות כי יש לנזוף בשניים מהם בשל התנהגות בלתי הולמת 'לשם פגיעה בתפקודה' של אותה עורכת דין שמינויה היה שנוי במחלוקת, ובשל שתיקתם בחקירה.

אלא שהמשנה למנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד משה שילה ביטל לאחר שימוע את ההחלטה מהעדר ראיות, ומצא לנכון רק לגנות את העובדים הסוררים על ביקורת שיצאה מפרופורציה, לדבריו. למרות שלא ננזפו, אותם עובדים מספרים על מסכת התנכלויות שהחלה כלפיהם, ואחד מהם פנה למבקר המדינה והתלונן כי הוא נרדף בשל ניסיונו להתריע מפני מנויים לא תקינים במערכת.

עכשיו הגיע תורו של מבקר המדינה לפתוח בחקירה, שבסופה הוציא המבקר צו המורה להעביר את העובד למשרה אחרת, בכירה לא פחות והולמת את כישוריו, באגף אחר של משרד המשפטים. המבקר אף אסר על האפוטרופוס הכללי ועל מבקרת האגף להשתתף בוועדה שתקבע את המינוי החדש, ובין השאר כתב בדו"ח שהוציא כי "היה בפעולותיה של מנהלת המחוז כלפי המתלונן, ובין היתר כתיבת הערות שליליות חוזרות ונשנות על עבודתו, עריכת חוות דעת שליליות ואי מתן אישור ליציאתו להשתלמות, משום התנכלות כלפיו. האפוטרופוס הכללי נתן גיבוי מלא למנהלת המחוז בפעולותיה נגד המתלונן".

האפוטרופוס הכללי טען כי הליך הבדיקה של המבקר היה נגוע בחד-צדדיות, וכי לא ניתן לו להגיב על הדו"ח ועל מסקנותיו בטרם פורסם. הוא ביקש לעבור שימוע אצל המבקר, ולבטל לאלתר את הפסקה המאשימה אותו במתן גיבוי להתנכלויות. הוא פנה למבקר המדינה, אך זה דחה את טענותיו.

לטענת האפוטרופוס, בפגישה שזימן היועץ המשפטי לממשלה בין שני האישים הבטיח המבקר שיתקן את הצו וישמיט ממנו את הטענות כנגדו, אלא שהחודשים נקפו ודבר לא נעשה. לאחרונה הגיע לאפוטרופוס הודעה מהמבקר, שלפיה בחודש הבא יזמן אותו ואת ראש האגף לשימוע בפרשה. עתה פנה האפוטרופוס לבג"ץ, והתלונן על התנהלות המבקר בעניין. השבוע דחו השופטים את העתירה, בטענה כי הם מעדיפים להמתין עד לאחר השימוע כדי לבחון, אם יתבקשו, את התנהלות המבקר.