בשבע 256:לחם בכסף

שבועיים ללא לחם אחיד שגזרו עלינו מאפיות לפני כחודש הסתיימו בכניעתו של השר אלי ישי ובהתייקרות הלחם.

יאיר שפירא , ט' באלול תשס"ז

ביום אביב לפני יותר משנה, עמד שר התעשייה אלי ישי, שזה עתה נכנס לתפקידו, על בימת הכנסת ודבריו חוצבי להבות. זה לא מכבר פינה את כיסאו שר התעשייה הקודם, אהוד אולמרט, אך לא לפני שחתם על צו המאפשר להעלות את מחירי הלחם שבפיקוח ב-7 אחוזים.


אלי ישי הסכים להורדת הפיקוח על הלחם בעיקר לאחר שהובהר לו שהפארסה שהיתה מנת חלקו בחודש שעבר עלולה לחזור שוב ושוב. מאז שישי הספיק להתפשר עם בעלי המאפיות, עם הפיקוח על המחירים, עם משרד האוצר ובעיקר עם המציאות, התייקרו שוב גרעיני החיטה. בקרוב ירגישו זאת הטחנות, ובעקבותיהם המאפיות וכמובן אנחנו
אולמרט הסתלק לו אל כיסא ראש הממשלה, והשאיר את ההתמודדות עם עליית מחירי המוצר הרגיש לשר העומד בראש מפלגה שמיצבה עצמה כמפלגה החברתית בכנסת. ישי דיבר על משפחות עניות, שהתייקרות במוצר הבסיס תוסיף רעב על רעבונם. הוא סיפר כי הוא לומד את החלטה, וינסה לקרוע את רוע הגזרה. אך הרחוב שתק, ואפילו ישי זנח את העניין, עד ששב ועלה לפתחו לפני כמה שבועות.

כבר לא בהסתדרות

היום נדבר על עתיד הלחם שלכם, וגם קצת על עתיד הגבינה. דברים הנוגעים לא רק לעתידו הפוליטי של אלי ישי, אלא בעיקר לעתידו הכלכלי של העולם, ובעיקר לזה של ענייו. מחירי החיטה עלו בחודשים האחרונים בעשרות אחוזים. הצרכן הסופי עדיין לא טעם את מלוא נחת זרועה של הבשורה, אך בעתיד הקרוב העניין יורגש באופן ממשי בכל תקציב המזון החודשי של כל בית בישראל ובעולם.

מחירי הקמח עלו בעקבות הגרעינים, ובעלי המאפיות העלו את מחירי הלחמים, וביקשו לעשות זאת גם עם סוגי הלחמים שבפיקוח: לחם אחיד, לחם אחיד פרוס וחלה רגילה. צוותה המקצועי של הממונה על הפיקוח על המחירים דווקא תמך בהעלאה, אך היא נמצאת תחת חסותו של השר אלי ישי. ישי כבר ראה בעיני רוחו אחרים תופסים את מקומו על דוכן הכנסת ונואמים נאומים חברתיים, וסירב לחתום על צו העלאת מחירים.

אלא שעד מהרה הוא גילה שהחיים אינם נענים דווקא להצהרות נעלות. בעלי המאפיות הגדולות, המספקות כמעט את כל הלחם שבפיקוח, המתינו יום-יומיים, ולבסוף החליטו כי הם אינם מעוניינים להמשיך ולהפסיד, והפסיקו את ייצורו של הלחם האחיד.
התוצאה לא איחרה לבוא: מכירות הלחם היקר יותר קפצו, בעלי המאפיות הקטנות והבינוניות דיווחו על עלייה חדה במכירות וברווחים, וכשבועיים ומחצה נאלצו עניי ישראל לרכוש לחם היקר בעשרות אחוזים מזה שתקציבם מרשה.

בימים אחרים, למנהיגים מסוגו של ישי היו החיים קלים הרבה יותר. גם אם לא תמיד נמצאה מאפייה בבעלות ממשלתית או הסתדרותית, שהיתה מצטווה לייצר במחיר הפסד, תמיד היה אפשר לסבסד את המוצר על חשבון תקציב המדינה. אלא שעידן הסובסידיות, כך נראה, עבר מן העולם, ובעיקר בגלל ענף האפייה.

לצעירים שבינינו נספר כי בעבר סבסדה הממשלה כמה מוצרי יסוד, וביניהם את הלחם האחיד, אלא שהשיטה נחלה כישלון מהדהד, וסבלה מעיוותים שהפכו למשל ושנינה. חקלאים האביסו בהמות ועופות בלחם טרי ומוזל, וספינות הצי השישי של ארצות הברית הקפידו לרכוש את הלחם לחייליהם בישראל דווקא – תרומתה של המדינה הקטנה לצי הגדול בעולם.

לפני שנתיים עוד הצליחה מי שהיתה אז שרת המסחר והתעשייה, דליה איציק, לבלום עליית מחירים קטנה בלחם האחיד, לאחר שבפשרה עם בעלי המאפיות אישרה העלאת מחיר רק בלחם הפרוס. הנפגע הגדול היה אז צה"ל. לצרכן הענק של הלחם הפרוס נגרם אז נזק שנתי של שישה מיליון וחצי שקלים. הפעם אפילו משרד הביטחון לא יכול היה להושיע את שר תמ"ת.

לאלי ישי לא נותר אפוא אלא להיכנע. הוא חתם על צו המאפשר להעלות את מחירי הקמח בפיקוח בשיעור של 12.5 אחוזים, והצטרף להחלטת ממשלה המורה לבטל כליל את הפיקוח על הלחם, בראשית השנה הלועזית הקרובה. בתמורה הוא קיבל את הפיצוי המקובל לשר שהובס – ועדת מנכ"לים. הוועדה אמורה לדון בפיצוי השכבות החלשות על התייקרות הלחם.

השוק כבר ילד גדול

בואו נתחיל מההתחלה. לפני שלוש שנים וחצי התחיל שוק החיטה, הרגוע יחסית, לגלות סימני עצבנות ראשונים, ואיתו גם ראשי תעשיית הקמח בארץ. אז עוד ישבו בעלי המאפיות בשלווה, שכן מחירי הקמח היו מפוקחים, ומי שהיה צריך לעלות לירושלים ולחלות את פני אנשי משרד המסחר והתעשייה עם כל עלייה במחירי חומרי הגלם היו בעלי הטחנות.

באותה שנה עלו מחירי התבואה ב-4 אחוזים, והצוות המקצועי של משרד התעשייה, בעידוד נחוש של אנשי האוצר, החליטו כי כדאי לראות אם השוק יכול לווסת את עצמו בתחרות חופשית, והכריזו על הסרת הפיקוח לשלושה חודשי ניסיון. הסרת הפיקוח גרמה לעלייה מידית במחיר הלחם, בשיעורים שבין 5 ל-10 אחוזים, עלייה שנספגה ככלל אצל יצרני הלחם.

אך מי מבעלי הטחנות שקיווה, ומי מאנשי משרד המסחר והתעשייה שחשש כי הסרת הפיקוח תביא להגדלת רווחי הטוחנים על חשבון הציבור, התבדה. שוב הוכח כי שוק חופשי ובריא יודע לאזן את עצמו. מחיר הקמח אמנם עלה בעקבות מחירי התבואה, אך השוק התחרותי אילץ את בעלי הטחנות לצמצם את רווחיהם. טחנות בזבזניות התייעלו, וטחנות כושלות נסגרו. היום אין מי שחושב להחזיר את הקמח לפיקוח – השוק נמצא מפקח קפדן ביותר.

סיפור לפסח

סוג הקמח היחיד המצוי עדיין תחת פיקוח הוא הקמח הכשר לפסח. את תצרוכת בתי החרושת למצות, המוערכת ב-30 אלף טון לשנה, מספקת טחנה אחת ויחידה, טחנת 'יפו'. ייצור הקמח לפסח דורש ניקוי יסודי של הטחנה, החלפת נפות הטחנה לנפות חדשות והשגחה צמודה, אך בעיקר כרוך בפגיעה בלקוחות החמץ של הטחנה, בזמנים שהטחנה מתכוננת לספק את צורכי החג.
בעבר טחנה גם טחנת הקמח 'יזרעאל' בעפולה קמח לפסח, אך היא נסגרה, וטרם נמצאה התחנה שתואיל להפסיק את פעילותה השגרתית אחת לשנה ותתחרה ב'יפו'. כשבוטל הפיקוח על מחירי הקמח עלתה שוועת יצרני המצות ירושלימה, אל המפקחת על המחירים, צביה דורי. מחיר הקמח הלך ועלה, בגלל התייקרות החיטה, והתגבר עוד בהעדר תחרות.

משרד המשחר והתעשייה ביקש להחזיר את הקמח הכשר לפסח לפיקוח, וטען כי טחנת 'יפו' מעמיסה רווחיות בלתי סבירה על מחירי הקמח. משרד האוצר התנגד, בטענה שאם הרווחיות של הטחנה תחרוג מההיגיון הכלכלי, טחנות נוספות יכנסו לתחום, והתחרות תשוב ותוריד את המחירים.

המפקחת על המחירים המתינה שלוש שנים מאז שנסגרה טחנת 'יזרעאל', אך הפעם מנגנוני השוק החופשי סירבו לפעול; שום טחנה לא נכנסה לתחרות, ומחירי הקמח לפסח הוסיפו להיות יקרים משמעותית ממחירי הקמח הרגיל. לקראת ראשית עונת אפיית המצות לפני כשנתיים פקעה סבלנותה של המפקחת, והקמח הוכנס לפיקוח. עמדתה של דורי קיבלה חיזוק מהממונה על ההגבלים העסקיים, שהכריז על טחנת 'יפו' כמונופול.

מחיר הקמח למצות לפסח תשנ"ו נקבע ל-1471 שקלים לטון, לא כולל הובלה. לקראת פסח תשנ"ז עלה המחיר בכמאה שקלים. לקראת השנה הקרובה, הערכות מדברות על עלייה דרמטית של כ-250 שקלים. את העליות החדות במחירי החיטה, כך מסתבר, אפילו צביה דורי לא יכולה לעצור.

כשלג דאשתקד

אלי ישי הסכים להורדת הפיקוח על הלחם בעיקר לאחר שהובהר לו כי אם יימשך הפיקוח, ומלכותו במשרת התמ"ת תימשך גם היא, הפארסה שהיתה מנת חלקו בחודש שעבר תחזור שוב ושוב. מאז שישי הספיק להתפשר עם בעלי המאפיות, עם הפיקוח על המחירים, עם משרד האוצר ובעיקר עם המציאות, התייקרו שוב גרעיני החיטה. בקרוב ירגישו זאת הטחנות, ובעקבותיהם המאפיות וכמובן אנחנו.

הסיבה המובהקת ביותר לעליית מחירי התבואה היא פגעי מזג האוויר, שהולכים ותוכפים עלינו משנה לשנה. המדענים עוד חלוקים בשאלה אם התחממות כדור הארץ היא פרי מעשה ידינו, או שמדובר במחזורי התחממות קבועים, שאנו ברוב שחצנותנו נוטלים עליהם אחריות.

מכל מקום, העולם מתחמם, ומזג האוויר משתגע. במערב אירופה, ספרד ופורטוגל, מתרחשים תהליכי מדבור מואצים. ברוב ארצות מזרח אירופה דיווחו בשנתיים האחרונות על עונות יובש קיצוני בקיץ, הגשום בדרך-כלל. בצורת היתה גם מנת חלקה של אוסטרליה בשנה שעברה. במישורים הגדולים של מרכז ארצות הברית, שם ממוקמות העתודות הגדולות של התבואה העולמית, דיווחו על בעיות הפוכות: שיטפונות מתמשכים פגעו קשות בכמויות התבואה שהצליחה להיקצר ובאיכותה. גם במרכז אירופה, גשמים שלא בעתם עשו שמות בשלל הקציר.

בשוק התבואה העולמי מסכמים השנה קציר עלוב במיוחד בחצי הכדור הצפוני, וכולם מחכים בנשימה עצורה לחדשות מחצי הכדור הדרומי. העונות ההפוכות בשני העברים של קו המשווה נותנות תקווה כי בקציר בשתי ענקיות התבואה של חצי הכדור הדרומי, ארגנטינה ואוסטרליה, יראו החקלאים ברכה בעמלם – הסיכוי האחרון לבלימת מחירי התבואה השנה. מכל מקום, השלג בריו דז'נרו, שירד השנה לראשונה מזה ראשית המאה הקודמת, מאותת כי גם שם ייתכנו צרות.

הדלקים הירוקים כאויבי החיטה

המסקנה המתבקשת היא כמובן שיש להקפיד יותר על איכות הסביבה, על מניעת זיהומו של כדור הארץ ועל מעבר לשימוש באנרגיה ירוקה יותר. ובכן מסתבר שאפילו העניין לא כל כך פשוט. שניים מהאמצעים הפופולריים להפחתת הזיהום בכדורינו הם שני סוגי דלקים ידידותיים לסביבה הביודיזל והאתנול. הביודיזל הוא תחליף דיזל המופק משמנים צמחיים כמו שמן בוטנים, שמן דקלים קנולה ואחרים. דלק זה פופולרי מאוד בעיקר באירופה, בה קמו בשנים האחרונות עשרות יחידות תעשייתיות גדולות להפקתו. על פי התקן האירופי יש לערבב בכל ליטר דיזל רגיל המופק מנפט גולמי, חמישה אחוזים של ביודיזל. בגרמניה פועלת כל התחבורה הציבורית בערים על אותו דלק ירוק ומורידה משמעותית את הזיהום. התוצאה היא עלייה דרמטית במספר החלקות באירופה המוקדשות לגידול גרעיני שמן, על חשבון גידולי החיטה. עליית מחירם של גרעיני השמן משפיעה בין השאר על מחיר הזנת בעלי חיים, שגרעיני השמן הם חלק חשוב בתפריטם.
 
הדלק השני, אתנול, שווה ערך לבנזין, אך מזהם עשרת מונים פחות. האתנול, הפופולרי במיוחד בדרום אמריקה ובארצות הברית, מיוצר מפחמימות, בעיקר מגידולי סוכר שונים ומתירס. בארצות הברית אין אמנם תקנות המחייבות להשתמש בדלק ירוק, אך השוק הוולנטרי בתחום גדל בעשרות אחוזים בשנה. בדרום אמריקה הייתה ברזיל חלוצת התחום מזה שנים רבות, ורוב תצרוכת הדלק שלה מסופק ע"י גידולים חקלאיים. לאחרונה התבקשו הברזילאים ע"י הממשל האמריקני להעניק מניסיונם הרב בתחום לשיתוף פעולה אזורי, כדי להטמיע את הטכנולוגיה במדינות נוספות בדרום היבשת ובמרכזה. בסקירת שוק שפרסמה לאחרונה חברת ההשקעות 'פסגות אופק', נכתב כי "השימוש הגובר באתנול משפיע על מחיריהן של הסחורות שבאמצעותן הוא מיוצר. שטחי התירס בארה"ב נמצאים במגמת גידול מהירה בשנים האחרונות. 26% מהם מנותבים לאתנול והשאר למאכל. אלא שהגידול בביקוש לתירס עבור אתנול, היה מהיר מהגידול בהיצע שטחי התירס ומחירו עלה ב-40 אחוז בשנה האחרונה.

הגדלת שטחי הגידול של התירס באה על חשבון גידולים אחרים. כך למשל, שטחי החיטה שנזרעו השנה בקנדה היו קטנים ב-20 אחוז מאשתקד, והנמוכים ביותר שנרשמו מאז 1970. כתוצאה מכך עלו מחירי החיטה בשנה האחרונה ב-55%. "התמונה ברורה" כותבים מומחי בית ההשקעות, "מחירי הנפט גוררים עלייה בביקוש ובהיצע של תחליפי אנרגיה המופקים מתבואה. אלא שהעלייה בשטחים של גידולים אלו אינה עומדת בקצב, והתוצאה היא עלייה במחיריהן של תבואות בסיסיות אלו. קרן המטבע הבין לאומית דיווחה על עלייה של 23% במחירי המזון בעולם במהלך 18 החודשים האחרונים". 

עליית מחירי התירס גרמו לממשלת מקסיקו למשל, לאסור את יצוא התירס מהמדינה בניסיון לבלום את עליית המחירים התלולה של הדגן המשמש שם כמזון בסיסי. מי שחששה ממשבר פוליטי וממהומות בעקבות העליות התלולות היא ממשלת סין, שמזה כמה חודשים מנעה את האפשרות לייצא אורז. מאורז אמנם עדיין לא מייצרים דלק, אך מחסור בגידולי הפחמימות האחרים העלה את מחירו בעשרות אחוזים. אפילו ממשלת גרמניה, דמוקרטיה קפיטליסטית ונאורה, אסרה לפני מספר שבועות את יצוא הדגנים מהרפובליקה.

בשנתיים האחרונות מתפתח מאבק איתנים בין שני קבוצות ארגונים, שהיו קרובות למדי עד לתקופה האחרונה. ארגוני זכויות האדם בעולם החלו להתארגן למאבק כנגד הדלקים הירוקים. בארגונים חוששים שהטרנד האקולוגי בחברות העשירות בעולם יגזור את דינם של הקהילות העניות למוות ברעב. ארגוני הירוקים טוענים כנגדם, כי מזיהום האוויר נפגעים בראש ובראשונה האוכלוסיות העניות. מה גם, שכאמור, התחממות כדור הארץ פוגעת ביבולים ובמאגרי המזון בעולם פי כמה מהשפעתם הרעה של הדלקים הירוקים על הנושא.


בשנתיים האחרונות מתפתח מאבק איתנים בין שני קבוצות ארגונים, שהיו קרובות למדי עד לתקופה האחרונה. ארגוני זכויות האדם בעולם החלו להתארגן למאבק כנגד הדלקים הירוקים. בארגונים חוששים שהטרנד האקולוגי בחברות העשירות בעולם יגזור את דינם של הקהילות העניות למוות ברעב. ארגוני הירוקים טוענים כנגדם, כי מזיהום האוויר נפגעים בראש ובראשונה האוכלוסיות העניות. מה גם, שכאמור, התחממות כדור הארץ פוגעת ביבולים ובמאגרי המזון בעולם פי כמה מהשפעתם הרעה של הדלקים הירוקים על הנושא
העלייה הבאה: החלב ומוצריו

האוכלוסייה בעולם הולכת וגדלה, השטחים המעובדים דווקא לא. האוכלוסייה ההודית גדלה, האוכלוסייה הסינית דווקא לא, אבל בשתי כלכלות הצומחות הללו אנשים החלו להרוויח כסף. התוצאה: צריכת המזון עלתה, עדיין לא כמו אצלנו, אבל הרבה יותר. סין היא יצרנית החיטה הגדלה בעולם עם יבול של 96 מיליון טון חיטה לשנה. היצרנית הגדולה הבאה אחריה היא הודו עם 76 מיליון טון. אך אין כמעט יצוא של חיטה משתי הענקיות הללו, בוודאי לא למערב. האוכלוסייה במזרח המתעורר רעבה להרבה יותר.

"מחירי החלב ומוצריו צפויים להתייקר משמעותית ובצורה חדה בשנים הקרובות", אמר ד"ר ישראל פלמנבאום, מנהל האגף לבעלי חיים במשרד החקלאות, בהרצאה שנשא בכנס שהתקיים לפני מספר חודשים. מנתונים שמסר ד"ר פלמנבאום עולה כי משנת 2000, בה עמדה הצריכה הגולמית הסינית על 4 ליטר חלב לנפש בשנה, גדלה הצריכה פי ארבעה. לדבריו, צפוי הביקוש לחלב ומוצריו בסין לגדול פי 8 לפחות, ל-32 ליטר לנפש עד לשנת 2010 ול-60 ליטר לנפש, עד 2020. עדיין מדובר בצריכה קטנה מאוד בהשוואה לזו באירופה וארה"ב, אולם הדבר יבוא לידי ביטוי משמעותי, בשל האוכלוסייה הרבה בסין ובארצות דרום מזרח אסיה: ויטנאם, תאילנד, אינדונזיה, מלזיה, קמבודיה, מיאנמר ואחרות. עוד אמר ד"ר פלמנבאום, כי אם ביקושים אלה יסופקו, יצרכו הסינים בעוד 13 שנה כמות של 80 מיליארד ליטר יותר מהיצור הנוכחי של ארה"ב, קנדה ומקסיקו יחדיו.

ד"ר פלמנבאום מעריך, שהפער בין הביקוש לחלב בסין ובמדינות מזרח אסיה לבין ההיצע ישפיע בצורה משמעותית על מחירי החלב ומוצריו בשוק העולמי. פלמנבאום טוען שההתייקרות כבר החלה וניתן לחוש באותותיה הראשונים גם בארץ, בעליית המחירים התלולה של אבקות החלב וחומרי גלם אחרים בתעשיית החלב ומוצריו. לדברי ד"ר פלמנבאום תשפיע  מגמת ההתייקרות העולמית לטובה על כושר התחרות של ענף החלב הישראלי, בשל עליית מחירי היבוא המתחרה. בשנתיים האחרונות הוכפלו מחירי אבקות החלב בעולם מ-2000 דולר לטון בשנת 2004 ל-4300 דולר לטון ב-2006.

לאחרונה אישרה ועדת המחירים המשותפת למשרדי האוצר והחקלאות ולמועצת החלב, תוספת של 6.9 אגורות לליטר למחיר החלב, שהם 4%. הכוונה היא לייקור מחיר המטרה שמקבלים יצרני החלב מהמחלבות. המחלבות הגדולות הודיעו שמבחינתם לא מדובר אלא על מקדמה על חשבון העתיד ובקרוב הם מתכוונים לבקש ייקור נוסף של כ15 אחוז במוצרי החלב. כאמור גם מחיר הגבינה שלכם עומד לעלות, בקרוב ממש.