בשבע 257: אנחנו לא אנטי דתיים

הציבור החילוני בשכונת רוממה הישנה בחיפה אינו אנטי דתי ● איננו מתנכלים לבית הכנסת בשכונה, אך נאבק כנגד הניסיון החד-צדדי להפיכתו לישיבה חרדית, שתוביל בהמשך להתחרדות השכונה.

דניאל גייסט , ט"ז באלול תשס"ז

ברצוני לתקן את הרושם שנוצר מהכתבה בבשבע שעסקה במאבק שמתקיים בשכונת רוממה הישנה בחיפה.

הציבור המתנגד לברסלבים הוא חילוני, אך איננו מתנגד לדת או גזען. אנשים בציבור הזה תרמו להקמת בית הכנסת וקניית תשמישי הקדושה בו. אנשים מציבור זה מעלים לתורה את ילדיהם בבית הכנסת ומגיעים בימים הנוראים לתפילות.

הטענה העיקרית שלנו היא על כך שבית הכנסת היושב בלב שכונה חילונית הפך בן-לילה לישיבה חרדית. אנו מנהלים מעקב יומי על הנעשה שם. מגיעים אותם אנשים יומיום ולומדים גמרא משעות הבוקר עד הערב. הם גם אוכלים שם ארוחות מבושלות. מבלי שיקראו לילד בשמו הפך המקום לישיבה (או כולל). אנו חושבים ששינוי כזה מחייב תהליך של שיתוף ציבור או במילים אחרות:

פשוט לא שאלו אותנו. אנו חושבים שהליך כזה מחויב גם אם לא השתמשנו בבית הכנסת במינון שאנשים דתיים עושים. שינוי השימוש במבנה ציבור מחייב שיתוף הציבור שבלבו המבנה קיים. שכל אחד ינסה לדמיין מוסד ציבורי שלא תואם את אורחות חייו שקם ליד ביתו בן-לילה בלא ששאלו אותו.

הברסלבים טוענים שחלקם גדלו בשכונה, אבל זה לא סותר את הטענה העיקרית שלנו: לא שאלו אותנו. במסגרת הליך של שיתוף ציבור, בוודאי היה נשמע גם קולם ואם היו אחוז משמעותי מהשכונה, אז הכולל היה קם ללא מאבקים וכל הכיעור שמתווסף להם. אך אין לי ספק שחלקם היחסי בשכונה הוא בטל בשישים. ישנם שירותים שאפילו למיעוט קטן מגיע כמו מקום להתפלל, אבל ישנם כאלו שלא - כמו ישיבה. לכן סביר להניח שאם היה מתקיים הליך נכון וצודק הכולל הזה לא היה קם ובצדק.

מעבר לאספקט העקרוני - יש גם אספקט פרקטי. הניסיון מלמד שהקמת ישיבה חרדית בלב שכונה חילונית היא מתכון להתחרדות השכונה. יש בידינו מספיק דוגמאות (יבנאל, שכונת זיו ועוד). אני לא טוען שאפשר למנוע מחרדים לגור בשכונה שלנו, אבל הקמת שירותים שמיועדים לאוכלוסיה חרדית היא אקט תכנוני שמאיץ תהליך כזה - ושוב יש לנו זכות להביע דעה על כך.

ברגע ששכונה או יישוב מתחרדים עוזבים אותה החילונים כי אינם רוצים לחיות במגבלות שמתחייבות מהמגורים בשכונה כזאת. זה המצב, ולצערי התנהגותם של החרדים תורמת לכך. לכן אין שום סיבה שנסכים להקמת שירותים כאלו סתם כך.

מכאן יובן גם כעסנו על הגבאי, שלדעתנו מעל בפיקדון שהיה בידיו. מבדיקה שערכנו הסמכות החוקית שלו לא ברורה ואנו פתחנו בהליך שנועד לקבל את סמכויות הניהול על בית הכנסת לידינו. הסיבה היא שהבנו ש'פישלנו' בכך שלא הקדשנו תשומת לב לבית הכנסת, ולכן קרה המעשה שבעינינו הוא הפקרות.

ברצוני לציין שבתחילה הצענו למר הוניג הגבאי שאנו בשכונה נדאג למניין. ההצעה הזאת עדיין עומדת וכאשר נקבל את ניהול בית הכנסת אף נדאג למניין. שוב - כאן טעינו כי לא הבנו שעלינו לדאוג לבית הכנסת, וכמובן שלא תיארנו לעצמנו שהגבאי יבצע את המעשה שעשה. אני עצמי קמתי מספר פעמים בבוקר והשלמתי מניין. הפסקתי כאשר נאמרו לי דברים שאיני רוצה לחזור עליהם. כאשר יעבור הניהול לידינו אחזור להתפלל שם בבוקר.

ברצוני לציין שבתחילת הדרך פנינו לרבנות ולפרנסי הקהילה החרדית בחיפה בכדי לפתור את הבעיה. מאוד התאכזבנו מהם. חלקם אמרו לנו דבר אחד בפגישות ואח"כ התראיינו בתקשורת ואמרו דברים הפוכים. אין אנו מורגלים בצורת התנהגות כזאת. המאבקים החלו רק מאוחר יותר. למרות הכעס אנו משתדלים לשמור על החוק וגם משתדלים להרגיע את כל מי שרוצה לעבור עליו, ולדעתי אנו די מצליחים בכך.

הכותב הוא תושב שכונת רוממה הישנה בחיפה.