בשבע 257: להקדים הנחה למכה

עודד מזרחי , ט"ז באלול תשס"ז

יוסי וישראל נהגו לנסוע מדי יום ששי מכפר חב"ד לאור יהודה, כדי להעמיד דוכן, להניח תפילין לעוברים והשבים ולחלק חומר הסברה. במרחק חצי קילומטר מהמקום שבו התמקמו היה כביש מפותל המיועד למשאיות, שיעדו שדה התעופה בן-גוריון. ביום שישי בצהרים היתה מסתיימת פעילות המשאיות, וחבורת אופנוענים הפכה אותו לכביש מרוצים. הם הגיעו למקום מדי יום שישי ב-12.00 בצהריים וארגנו ביניהם תחרויות, בהפגינם ביצועים נועזים לעיני קהל של צעירים וצעירות שהגיע למקום באופן קבוע.


האופנוען ירד מאופנועו, הוריד את קסדתו, הסיר את חליפת העור השחורה מגופו והושיט את ידו השמאלית, כדי שיוסי יניח עליה תפילין. לאחר שסיים, התרצו רוב חבריו והניחו גם הם תפילין, בזה אחר זה. צופים וצופות צעירים החלו להתאסף לצדי הכביש, ואז יצאו לדרך המרוצים מחרישי האוזניים
מעולם לא עלה בדעתו של יוסי לפנות לאופנוענים הללו. ראשית, מפני שדוכנם, הממוקם במרכז חנויות, היה מרוחק למדי מזירת המרוצים, ושנית, מפני שהרוכבים הללו היו מכוסים בכל גופם במלבושי עור מיוחדים וחבושים בקסדה ענקית, ובקושי ניתן היה לדבר עמם.

באחת הפעמים התעורר אצל יוסי דחף בלתי מוסבר, והוא אמר לישראל: "בוא נלך להניח לאופנוענים תפילין!"

ישראל תמה על דבריו של יוסי, אבל כאשר ראה כי חברו נחוש בדעתו, הלכו יחד לקראת החבורה. הם הגיעו לכביש לפני שהחלו המרוצים. מובן שבעת המרוצים אין עם מי לדבר, וזו ממש סכנת נפשות לעמוד שם.

היו שנים-עשר אופנוענים. יוסי ניגש אל אחד מהם, הציע לו להניח תפילין ונתקל בהנעת ראש של הקסדה מצד לצד. לאחר מכן ניגש לשני, שסירב אף הוא. כך נהגו כולם, עד שהגיע לאחרון שבהם, שלמרבה הפלא הניע בקסדתו מעלה ומטה, לאות חיוב.

האופנוען ירד מאופנועו, הוריד את קסדתו, הסיר את חליפת העור השחורה מגופו והושיט את ידו השמאלית, כדי שיוסי יניח עליה תפילין. לאחר שסיים, התרצו רוב חבריו והניחו גם הם תפילין, בזה אחר זה. יוסי וישראל עזבו את המקום ופנו לעבר מקומם הקבוע ליד החנויות. צופים וצופות צעירים החלו להתאסף לצדי הכביש, ואז יצאו לדרך המרוצים מחרישי האוזניים.  
 
כל העת נשמעו ברקע קולות האופנועים הטסים על הכביש. היו אלה ימי הקיץ הארוכים. יוסי וישראל המשיכו להניח תפילין לתושבים החולפים עד שעה שש לפנות ערב, כשעה לפני הדלקת נרות. אז שמעו לפתע רעש גדול מכביש האופנוענים, וכאשר הביטו לעבר מקור הקול, ראו ענן חול גדול מיתמר אל-על. מיד הבינו שאירעה תאונה לאחד האופנוענים.

ישראל אמר: "אוי ואבוי! מישהו התהפך! במהירות המטורפת שלהם, מה כבר יישאר ממנו?!..."

ויוסי ענה: "בוא נתפלל שלא קרה משהו רציני", ואחרי רגע הוסיף: "איזה חילול השם עלול להיות! דווקא בפעם היחידה שבה הנחנו להם תפילין, מתרחשת כזאת תאונה..."

שניהם קיפלו את השולחן ונסעו לכיוון הכביש. כאשר הגיעו, כבר הגיעה ניידת טיפול נמרץ וחובש טיפל ברוכב האופנוע השרוע ארצה. הם ראו שהאופנוע היה מושלך במרחק של ארבעים מטרים מהרוכב, ונעצר על-ידי גדר היוטה. כמה מהבחורות שצפו בתחרות ובתאונה בכו, ובמקום שררה בהלה.

יוסי התקרב לפצוע, ואז ראה את החובש מסיר באטיות את הקסדה מעל ראשו. יוסי נוכח כי היה זה הבחור שהניח תפילין ראשון... הוא שם לב שהבחור החליף מילים ספורות עם החובש.

היה עליהם למהר לביתם לפני כניסת השבת. הם נסעו, כשמראות האירוע אינם מרפים מהם לרגע. יוסי לא ידע מה לחשוב: כיצד אירעה תאונה דווקא לבחור שהניח תפילין?! אמנם היה בהכרה כאשר קיבל עזרה ראשונה, אבל מי יודע מה מצבו כעת?! כל השבוע חלף עליו בהרהורים מעיקים.

ביום שישי הבא חזרו יוסי וישראל לאור יהודה, למקומם הקבוע. במהלך הנחת התפילין השגרתית ניגש אליהם איש גבוה עם ערמת שיער מתולתלת וביקש מהם להניח תפילין. הם לא היו רגילים שאדם כזה ייגש מעצמו ויבקש לקיים את המצווה; גם לא פשוט כל-כך להניח תפילין של ראש על ערמת שיער שכזו... לאחר שסיימו את המבצע הלא פשוט, אמר האיש: "אני הדוד של הבחור שהתהפך עם האופנוע בשבוע שעבר. בגללו החלטתי להניח תפילין באופן קבוע!"

יוסי התרגש: "איפה הבחור? מה שלומו?"

"ברוך ה'. הוא יצא בזול מכל העסק. נשברה לו היד ונסדקה הלסת. הוא קיבל על עצמו להניח תפילין כל יום, ולא פחות חשוב: הוא החליט לגמור עם מרוצי המוות האלו..."

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il