חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 258ראשיהפצה

השתתפות בגירוש זה לא תירוץ - בגליון השבוע

הקצין שלמד אצל ד"ר יאיר ויסמן, במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, נדבם לקבל ממנו מענה חריף לבקשתו להקלה בעבודות סיום הקורס, בגין השתתפותו בגירוש באותו זמן.
06/09/07, 13:18
חגית רוטנברג

מחדרו הקטן בבניין מדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, ד"ר יאיר ויסמן לא שוכח ולא סולח. על הקיר מרוח פוסטר ענק של נצרים וסטיקר חברוני. ויסמן (37), מחזיק מזה כעשור במעמד של מרצה מן המניין במחלקה למדעי המחשב, אך במקביל לטיפוח הקריירה האקדמית, מקפיד הדוקטור בעל המראה הבני"שי המובהק לטפח גם את אידיאולוגיית האנטי-גירוש בקרב כל מי שמעוניין לשמוע או לקרוא אותה במאמריו הרבים.


ויסמן תמה כיצד ההשתתפות בגירוש אמורה לשמש כתירוץ מסייע לבקשה: "אני נדהם לראות שאדם שרוצה שיתחשבו בו לפנים משורת הדין, מזכיר איך הוא היה ראש קטן, ראש פצפון, וביצע את כל הפקודות הנוראיות ביותר, ועכשיו אתה מבקש שאני לא אבצע את כל התקנות? למה? ואתה מביא את זה עוד בתור טיעון לטובתך?"
פרשה שהתפרסמה לאחרונה בכלי התקשורת אודותיו, מגלה כי את התנגדותו החריפה לגירוש ולכל מי שנטל בו חלק, הוא מוכן להשמיע ללא חשש גם באוזני כאלו שמעדיפים לא לשמוע, קרי המגרשים, כולל במסגרת האקדמית הנאורה שאליה הוא משתייך. 

ילד טוב בר-אילן

יאיר ויסמן כמעט נולד אל תוך האוניברסיטה ועולם המחשבים: כילד רמת גני מחונן, הוא נרשם לתיכון בר-אילן, ומשם במסלול ישיר לאוניברסיטה, לתארים ראשון שני ושלישי במדעי המחשב, כאשר תוך כדי הוא מבליע שלוש שנות שירות בעתודה צבאית. בגיל 25 בלבד, תוך כדי עבודה על הדוקטורט, החל לכהן כמרצה במחלקה. את הרקע התורני רכש לעצמו בלימוד קבוע לאורך השנים, במסגרת הכולל של בר-אילן.

כששואלים אותו מנין רכש את ההשקפה הלאומית החזקה, הוא לא מבין מה השאלה בכלל: "מה זאת אומרת? ארץ ישראל נמצאת בלב של כל יהודי. זה תמיד היה ברור לי, אני לא מבין איך יש יהודי שיכול לחשוב אחרת", הוא עונה בפשטות. כיום הוא מתגורר עם רעייתו ביישוב רבבה שבשומרון.

סקירה שמית מהירה של שמות חברי הסגל במחלקה שאליה משתייך ויסמן, מעלה מספר לא מבוטל של מרצים שמתגוררים מעבר לקו הירוק, וכאלו שידועים בדעותיהם הימניות. ויסמן מספר כי הוא ממש לא מרגיש בודד בקרב חברי הסגל: "יש כאן הרבה חברי סגל עם דעות כאלה, במיוחד במדעים מדויקים. אם תעשי כאן מדגם, יהיה רוב ברור לימין באופן מוחלט. היה פה רוב מוחץ נגד ההתנתקות. אמנם יש כאן גם חברי סגל שהיו בעד", הוא מסייג ומסביר: "כל אחד מקרב מאות חברי הסגל האקדמי באוניברסיטה מחזיק בדעה אחרת. בר-אילן אינה ימנית או שמאלנית", הוא מסרב לתייג את המוסד.

תקופת טרום הגירוש עברה עליו, מלבד השתתפות בהפגנות וביקורי הזדהות ביישובי הגוש, בכתיבת מאמרים רבים, בעיקר בסוגיית סירוב לפקודת הגירוש. מאמריו התפרסמו בבמות פנים-מגזריות, כמו אתר ערוץ 7, קטיף.נט, אתר 'מנהיגות יהודית', עיתון 'הצופה' ועוד.

אחד המאמרים, שבו ערך אנלוגיה בין תקופת מלכות אחאב לבין מדינת ישראל בתשס"ה, גרר אחריו התכתבות סוערת בינו לבין הרב יובל שרלו: "אחאב גזר בשעתו שאסור להתנבא, אולם עובדיה החביא עשרות נביאים במערה, למרות שזה היה בניגוד לחוק. הצגתי במאמר טיעונים שיכלו לומר באותה תקופה, בדומה לימינו: היו כאלו שטענו 'באהבה נתנבא', היו שאמרו שתמורת סכום כספי גדול הם מוכנים לא להתנבא וכו'. העובדה היא שבסופו של דבר עובדיה זכה לנבואה, דווקא מפני שעבר על החוק ושמר על הנביאים.

"המאמר הזה הרגיז את הרב שרלו, שטען שיש לקיים כל צו ממשלה. ניהלנו ויכוח בתכתובת מיילים, שבו ביקשתי ממנו להגדיר מהם הקווים האדומים, שאחריהם לא יציית לצו ממשלה. הוא כתב שקווים הם דבר גמיש, ושיש לבחון את המציאות בכל פעם ולהחליט על-פיה. התשובה שלו הפליאה אותי: לי ברור שהקו האדום הוא דברי תורה, שעליהם ברור שלא עוברים. הגירוש הוא איסור מפורש של 'לא תחנם'".

בין חוקים לפשעי מלחמה

אמיר טרבלסי היה קצין מודיעין שעשה את התואר באוניברסיטת בר-אילן במסגרת צה"ל. לפני שנתיים השתתף בקורס מערכות הפעלה שנה ב' אצל ד"ר ויסמן. בסיום הקורס נבצר מטרבלסי להגיש את התרגילים המחויבים בסופו, בשל התחייבויות קודמות: הוא שובץ למערך הגירוש באותו קיץ. כשנה לאחר מכן פנה הקצין אל ד"ר ויסמן בבקשה שיאשר לו להגיש את התרגילים באיחור ולסיים את הקורס. את הבקשה נימק בכך שהשתתף בהתנתקות באותו זמן.

את תשובתו לפנייה שקיבל במייל, בחר ויסמן לפתוח בדברי כיבושין קשים לקצין המגרש, כשהוא מסביר לו מדוע המעשה שביצע הוא פשע ומדוע היה עליו לסרב ליטול בו חלק: "ב-30 לאפריל 1975 כבש צבא צפון ויאטנם את העיר סייגון שבדרום ויאטנם ללא ירייה אחת. הצבא גירש את כל תושבי העיר, שנשארו ללא בית וללא פרנסה. גירוש תושבי סייגון נחשבים עד היום לאחד מפשעי המלחמה המבישים בתולדות אנוש. בגלל גירוש זה, הגנרל וו-נגוין גיאפ מצבא צפון ויאטנם, שהיה המפקד של הגירוש, נחשב עד היום בארה"ב לפושע מלחמה שביצע פשעים נגד האנושות וכניסתו לארה"ב אסורה.

"אני מתקשה להבחין בין פשע המלחמה שבוצע בויאטנם ב-1975 לבין פשע הטיהור האתני שביצע צה"ל בקיץ 2005", כתב ויסמן. "בשניהם היתה פקודה מן הממשלה החוקית ובשניהם המגרשים והמגורשים היו מאותו עם. אפילו הטיעונים של צה"ל דומים באופן מדהים: 'צה"ל איננו בוחר את משימותיו' הוא וריאציה של הטיעון של החיילים הצפון ויאטנמים שהיו מעורבים בפשע ההוא. אדם מוסרי, לעומת זאת, לא פועל כמו רובוט, ומבין שיש גבול לכל פקודה".

ויסמן המשיך והוכיח את הקצין על כך שבחר לנופף בהשתתפותו בגירוש כעובדה שאמורה לגרום למרצה לנהוג בו לפנים משורת הדין: "אני מתפלא שהנך גאה על כך שהשתתפת בפשיעה המאורגנת, ומקווה שיום אחד תבין מה עשית ותנסה לתקן את טעויותיך".

תהליך ההרס והעקירה

ויסמן חתם את מכתבו בהחלטה לדחות את פנייתו של טרבלסי, תוך הדגשה כי אין קשר בין התוכחה דלעיל לבין ההחלטה לדחות את הבקשה – החלטה שהתקבלה על-פי חוקי התקנון האקדמי: "התקנות קובעות כי מי שלא הגיש את התרגילים דינו כמי שנכשל בקורס. כיוון שנכשלת בקורס, אתה צריך לעשות אותו שוב. מקווה שכעת באזרחות אתה תורם ולא הורס".
טרבלסי, שככל הנראה נדהם קמעה מהתשובה החריפה של המרצה, השיב כי לדעתו תגובת המרצה הנה מוקצנת ללא הצדקה: "אני חושב שלו תקרא שוב את מילותיך במייל, תראה כי לא היה טעם בכך, מאחר שאין זה משנה מהי דעתי האישית על התהליך שבוצע. שירתי נאמנה את צבא ההגנה לישראל 7 שנים, ולכן תגובה זו אינה מגיעה לא לי ולא לכלל חיילי צה"ל", כותב הקצין. בהמשך הוא ביקש לא להיכנס לדיון העקרוני בסוגיית הגירוש, וחזר על בקשתו להגיש את העבודות באיחור.

בתגובה, השיב ויסמן במייל חריף עוד יותר, שהתקומם תחילה נגד הכינוי המכובס 'תהליך', שבו השתמש הקצין כתיאור לגירוש, ולאחר מכן ניסה להמחיש לו את חומרת המעשה שביצע: "אני מאוד מצטער לראות שעדיין אינך מבין את חומרת הפשע שהשתתפת בו. הגנרל וו-נגוין גיאפ שירת נאמנה בצבא צפון ויאטנם יותר מ-7 שנים, ובכל זאת הוא פושע מלחמה. ואתה יודע, אין לי מושג מה דעתו האישית, וזה גם לא משנה. כדאי לך לחשוב מהם הקווים האדומים שאותם לא תעבור לעולם. אני מניח שלרצוח ולאנוס את תושבי ההתנחלויות לא יעלה על דעתך, גם אם תקבל פקודה לכך. אבל לזרוק אנשים מביתם ולהשמיד את החממות שמהם הם מתפרנסים זה נראה לך 'תהליך'. אתה יודע שיש אנשים שחיים עדיין בבית מלון ואין להם בית? אתה יודע שיש אנשים שאיבדו את שפיות דעתם והם היום במוסדות פסיכיאטריים? אתה מבין בכלל מה עשית? או שבגלל שלא מדברים על זה בטלוויזיה זה נראה לך 'תהליך'?"

ושוב הוא תמה כיצד ההשתתפות בגירוש אמורה לשמש כתירוץ מסייע לבקשה: "אני נדהם לראות שאדם שרוצה שיתחשבו בו לפנים משורת הדין, מזכיר איך הוא היה ראש קטן, ראש פצפון, וביצע את כל הפקודות הנוראיות ביותר, ועכשיו אתה מבקש שאני לא אבצע את כל התקנות? למה? ואתה מביא את זה עוד בתור טיעון לטובתך?

"אני לא בית משפט, לא משטרה ולא פרקליטות, ולכן אני לא מעניש אותך. יש אלוקים והוא יעשה את זה. אבל לקרוא את המכתבים שלך, איך אתה משרת את צה"ל בנאמנות ולכן מבקש ממני ללכת כלפיך לפנים משורת הדין, זה מקומם אותי. ולא, אני לא חושב שתגובתי מוגזמת".

את מכתבו סיים ויסמן בכך שהוא עדיין מקווה "שיום אחד תבין מה עשית".

אגב כך, מספר ויסמן כי עם היחשפות הפרשה בתקשורת, לפני כשבועיים, על-ידי אותו קצין, לא נכתב שמו המלא, אלא רק בקיצור באות ט'. לדעת ויסמן מדובר בסימן ראשון לכך שאותו קצין אכן חש בושה מסוימת במעשיו: "אולי משהו זז אצלו", הוא משער.

בצר לו, פנה הקצין לממונים על ויסמן באוניברסיטה: הדיקן, ראש המחלקה והרקטור. בפגישות שהתקיימו בעניינו הוסכם גם על דעת הערכאות הגבוהות שאין אפשרות לתת לו את ההקלה שביקש, שכן המועד המאוחר ביותר להגשת העבודות כבר עבר.
 

"זכותי להביע את דעתי נגד ההתנתקות. זכותי להגיד לאדם: השתתפת בפשע. ומה היה קורה אם סטודנט היה אומר לי שהוא מבקש לדחות תרגיל כי בזמן הזה הוא שדד בנק? אני חושב שלא צריך להתעלם ממה שהוא עשה. הוא העלה זאת כטיעון, אז אני עונה לו שזה לא רלוונטי, ושזה טיעון שהוא צריך להתבייש בו"
הפוליטיקה של האוניברסיטה

חודשים ספורים עברו מאז פגישת ההבהרה שהתקיימה בין הקצין, המרצה וראש המחלקה, עד שבאה לעולם פרשת הקללות של פרופ' הלל ויס במהלך הגירוש האחרון מחברון. טרבלסי הבין שזו שעת כושר לפרוץ לתקשורת עם עוד סיפור 'קיצוני' מבית מדרשה של בר-אילן, ואולי בדרך זו להשיג את מבוקשו. הפרשה התפוצצה כאמור לפני כשבועיים ב'מעריב', גלי צה"ל ועוד. ויסמן לא היה באותם ימים בארץ, אולם מאוחר יותר גילה להפתעתו כי "הם פרסמו שם בפירוש, בלי להתבלבל, כאילו הענשתי אותו בגלל ההתנתקות. במכתב הרי כתבתי לו בפירוש שאני לא זה שיעניש אותו, ואין קשר בין החלק הפוליטי להחלטה לא לאפשר לו להגיש את התרגילים באיחור. מי שרצו לעשות את הקשר בין הדברים זה הוא והעיתונות השמאלנית".

אוניברסיטת בר-אילן מסרה בתגובה לאותן ידיעות כי היא משנה את הסטטוס של ויסמן ממרצה מן המניין לתקן של מרצה מן החוץ. ויסמן מספר כי את ההחלטה לעזוב את התקן הקבוע בבר-אילן ולעבור לאוניברסיטה הפתוחה קיבל מרצונו החופשי כבר באמצע השנה, "אבל הם העדיפו להציג את זה כך, בשביל השקט התעשייתי. בבר-אילן יש פחד מכך שיאשימו אותם בפוליטיזציה".

כשהחלטת לענות לו באופן כה חריף, לא חששת מהתגובות ואפילו מפיטורין?

"זכותי להביע את דעתי נגד ההתנתקות. זכותי להגיד לאדם: השתתפת בפשע. ומה היה קורה אם סטודנט היה אומר לי שהוא מבקש לדחות תרגיל כי בזמן הזה הוא שדד בנק? אני חושב שלא צריך להתעלם ממה שהוא עשה. הוא העלה זאת כטיעון, אז אני עונה לו שזה לא רלוונטי, ושזה טיעון שהוא צריך להתבייש בו".

איך הגיבו חבריך לסגל כשהפרשה התפרסמה?

"היו שאמרו כל הכבוד, והיו שאמרו שטקטית לא הייתי צריך להכניס את עצמי לזה, שאלו למה לי להתעסק בזה אם לא גרתי בגוש קטיף".

להוקיע את המגרשים

אתה רואה תועלת בהוכחת חיילים שהשתתפו בגירוש, גם שנתיים אחרי?

"עובדה שרק עכשיו גירשו יהודים מחברון. הגירושים ממשיכים, זה לא מפסיק ויש עוד תכניות להמשיך הלאה לפנות יהודים מארץ ישראל. אם נמשיך לשתוק, נמשיך לראות סרטונים באינטרנט של קציני צה"ל שמספרים בלי להתבייש ובגאווה על איך השתתפו בגירוש. הם לא מבינים בכלל מה עשו לאנשים שגירשו".

ויסמן מזכיר בהקשר זה את תמונות החיבוקים עם החיילים המגרשים: "כשחיבקו את החיילים, הם חשבו שהכול בסדר. אנחנו צריכים לגרום להם להבין שהכול לא בסדר ושאנחנו כועסים מאוד. אנשים שגירשו צריכים לדעת שלבנו מלא עליהם".
כיצד לדעתך תצליח תוכחה מתמדת למי שנטל חלק בגירוש, למנוע הישנות המקרים בעתיד?

"אם הם ירגישו שהחברה כחברה מוקיעה אותם, רואה בהם אנשים שביצעו פשע, זה יכול למנוע גירוש בעתיד. כמו שהם לא היו רצים ברחוב ומכריזים 'שדדתי בנק', כך גם פה, אם יוקיעו אותם הם לא ימהרו לצעוק בחוץ שגירשו".

אבל ויסמן לא מסתפק בלהוכיח אחרים. את סלידתו העמוקה מהשתתפותו של צה"ל בגירוש הוא הביע בוויתור אישי: בשירות המילואים הוא שובץ כקצין ביחידת קשר. כמה חודשים לאחר הגירוש הוחלט להעניק לו העלאה בדרגה, יחד עם עמיתים נוספים ליחידה. הוא אמנם לא ידע האם יש קשר בין הדרגה החדשה לבין השתתפות בגירוש, אך החליט לוותר בנסיבות אלו על ההעלאה.

"לקחתי את המכתב עם הדרגות ושלחתי אותו לאלוף אודי שני, ראש אגף תקשוב בצה"ל, שם אני משרת. הסברתי לו שלאות מחאה על הגירוש אני לא מעוניין לקבל את הדרגה".

לאחר כמה שבועות קיבל ויסמן טלפון מהסמג"ד, ולאחר דקה של שיחה פורמלית, הודיע הסמג"ד לויסמן כי הוא מודח משירותו הצבאי.

היחס לצה"ל השתנה בעקבות הנסיבות?

"עד אז צה"ל היה בשבילי גוף שמגן עלינו, והוא הפך לגוף שמבצע טיהורים אתניים. צריך להבדיל בין מי שעושה דברים חשובים בצבא למי שעושה עבודות בזויות. חבל שלכלכו את הצבא".